מ"ג תהלים פח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


מ"ג תהלים פח · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח
לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת
  מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על מחלת לענות" - על חולת אהבה וענויה שהיא מעונה ביסורי הגלות

"משכיל" - כל מקום שנאמר משכיל ע"י תורגמן נאמר שהיה הנביא מעמיד תורגמן לפניו וכשרוח הנבואה באה לו אומר את הנבואה לתורגמן והוא משמיעה

"להימן האזרחי" - אחד מן המשוררים בכלי שיר ויסדוהו בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן

"להימן האזרחי" - מבני זרח בן יהודה היה שהוא מיוחס (בדברי הימים א' ב') ובני קרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה היו חכמים גדולים כמו שנאמר בשלמה (מלכים א' ד') ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויסדו מזמורים ונקבעו בספר תהילים לכך נקראו בני מחול כך מצאתי בפירושים מדוייקים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר על מחלת לענות", הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד לענות, לצעוק ולהרים קול, ויש בדבר משל ומליצה שהחולה הפרטי הצועק הוא משל אל הגוף הכללי שהוא גוף האומה הישראלית שנדמה כחולה הבא עד שערי מות, ונדמה כאילו מת כבר ושוכב בקבר, שזה משל על אבדן מלכותה, ומה שנשבתה מהיות לגוי ופיזור האומה בין עמים רבים אשר כבשום לעבדים ושפחות, שזה יצויר כקבר ושאול בו נקבר הגוף הכללי, כמ"ש הנני פותח את קברותיכם עמי, רק שהם עוד מרגישים צרותיהם ומכאוביהם כגוף חי המרגיש מכאוביו, ועז"א משכיל להימן, שיש בו דברי שכל טוב על מחלת האומה ומכאוביה:


ביאור המילות

"לענות". הרמת קל, כרם חמר ענו לה (ישעיה כ"ז):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"להימן" - המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר"ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים)

מצודת ציון

"מחלת" - שם כלי נגון

"לענות" - להרים הקול בשיר כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז)