אבן עזרא על תהלים פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · פח · >>

פסוק א[עריכה]

שיר מזמור לבני קרח - בעבור היות מחלת פתח לעד נאמן שהוא סמוך, על כן אמרתי כי זה השיר על נועם פיוט תחלתו מחלת ובפיוט היה לבי או גופי שנסמך מחלת אליו, גם זה המזמור על חולי המשורר.

ומלת לענות – כמו קול ענות. אמר רבי ישועה: שזה הימן הוא נכד שמואל וקראו הכתוב אזרחי כי הוא אזרח במשוררים כי רוב המשוררים הם בניו ובני בניו ככתוב בדברי הימים. ויש אומרים: כי אל"ף נוסף והוא בן זרח ואחיו איתן. ואחרים אמרו: כי הימן ואיתן אחים והיה שם אביהם אזרח.


פסוק ב[עריכה]

ה' - טעם יום – זמן כמו אתה עובר היום, היום הזה יום בשורה הוא, ביום הכותי כל בכור.

ויום צעקתי - קשור עם הבא אחריו.


פסוק ג[עריכה]

תבא, תפלתי - כוונת הלב.

ורנתי - בלשון.


פסוק ד[עריכה]

כי, ברעות - הם התחלואים.

וחיי - דרך משל.


פסוק ה[עריכה]

נחשבתי - מרוב דלותי והשתנות דמותי. אמר בן בלעם: כי איל תאר, כמו: עם גבר תמים. ולפי דעתי: שהוא שם במשקל ביום קרב ותחסר מלת לו, דרך קצרה אין כח לו,וכמוהו: ולאין אונים לו, כי הטעם לאשר אין אונים לו.


פסוק ו[עריכה]

במתים חפשי - מכל המצות ומכל עבודות הגוף וממלכי האדמה.

אשר לא זכרתם עוד - לאות כי יבוא עת ומועד שיזכרו בו המתים.


פסוק ז[עריכה]

שתני - כאילו שתני כאדם שוכב במחשכים במצולות, וכל זה יספר רובי נגעיו ותחלואיו ומכאוביו.


פסוק ח[עריכה]

עלי - בעבור שהוא דימה עצמו לתחתית הים כי הוא מגורש מהיבשה בחמת השם, על כן עלי סמכה חמתך כדרך כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שותה רוחי.

ומלת עלי – תשרת בעבור אחרת, וכל משבריך ענית עלי סלה.

וענית - כמו: ישאו נהרות דכים.


פסוק ט[עריכה]

הרחקת, תועבות - חסר כ"ף.

כלוא - מהחולי. והטעם: כי רחקו מיודעיו ולא יבקרוהו ויראה הוא כלוא ולא יוכל ללכת אליהם.


פסוק י[עריכה]

עיני - לעולם עיני החולים משתנות.

וטעם בכל יום – שארך חליו.


פסוק יא[עריכה]

הלמתים - הטעם עשה פלא עמי בעודני חי וארפא.


פסוק יב[עריכה]

היסופר - הטעם: לא המתים יהללו יה.


פסוק יג[עריכה]

היודע, בארץ נשיה - כמו: אשר לא זכרתם עוד.


פסוק יד[עריכה]

ואני - טעם בבקר, כי אז יקל מעט מרובי החולים.

וטעם שועתי - לך לבדך ולא לרופא זולתך.


פסוק טו[עריכה]

למה - כן אשווע, ולמה תסתיר פניך ראה כי.


פסוק טז[עריכה]

עני - הטעם: מימי הנוער לא היתה תולדתו חזקה כמו גוע היה נחשב, אף על פי שהייתי עני נשאתי אימיך, והטעם החליים.

ומלת אפונה – מגזרת פן, כמו אעלה מגזרת על ותהינו מגזרת הנה.

וטעם אגורה - ואפחד.


פסוק יז[עריכה]

עלי - יספר כי רובי תחלואים רבים קרוהו.

צמתותוני - פועל מורכב כדרך: מבליגיתי, יושבת בלבנון מקוננת בארזים.


פסוק יח[עריכה]

סבוני - ברוב ימים שעברו ולא היה בריא.


פסוק יט[עריכה]

הרחקת - ככה היה מנהג כל אהביו ורעיו שלא יבקרוהו בחליו, כאילו מיודעיו במחשך ולא יראם.