אבן עזרא על תהלים פח

<< · אבן עזרא על תהלים · פח · >>

פסוק א

שיר מזמור לבני קרח - בעבור היות מחלת פתח לעד נאמן שהוא סמוך, על כן אמרתי כי זה השיר על נועם פיוט תחלתו מחלת ובפיוט היה לבי או גופי שנסמך מחלת אליו, גם זה המזמור על חולי המשורר.

ומלת לענות – כמו קול ענות. אמר ר' ישועה: שזה הימן הוא נכד שמואל וקראו הכתוב אזרחי כי הוא אזרח במשוררים כי רוב המשוררים הם בניו ובני בניו ככתוב בדברי הימים. ויש אומרים: כי אל"ף נוסף והוא בן זרח ואחיו איתן. ואחרים אמרו: כי הימן ואיתן אחים והיה שם אביהם אזרח.

פסוק ב

ה' - טעם יום – זמן כמו אתה עובר היום, היום הזה יום בשורה הוא, ביום הכותי כל בכור.

ויום צעקתי - קשור עם הבא אחריו.

פסוק ג

תבא, תפלתי - כוונת הלב.

ורנתי - בלשון.

פסוק ד

כי, ברעות - הם התחלואים.

וחיי - דרך משל.

פסוק ה

נחשבתי - מרוב דלותי והשתנות דמותי. אמר בן בלעם: כי איל תאר, כמו: עם גבר תמים. ולפי דעתי: שהוא שם במשקל ביום קרב ותחסר מלת לו, דרך קצרה אין כח לו,וכמוהו: ולאין אונים לו, כי הטעם לאשר אין אונים לו.

פסוק ו

במתים חפשי - מכל המצות ומכל עבודות הגוף וממלכי האדמה.

אשר לא זכרתם עוד - לאות כי יבוא עת ומועד שיזכרו בו המתים.

פסוק ז

שתני - כאילו שתני כאדם שוכב במחשכים במצולות, וכל זה יספר רובי נגעיו ותחלואיו ומכאוביו.

פסוק ח

עלי - בעבור שהוא דימה עצמו לתחתית הים כי הוא מגורש מהיבשה בחמת השם, על כן עלי סמכה חמתך כדרך כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שותה רוחי.

ומלת עלי – תשרת בעבור אחרת, וכל משבריך ענית עלי סלה.

וענית - כמו: ישאו נהרות דכים.

פסוק ט

הרחקת, תועבות - חסר כ"ף.

כלוא - מהחולי. והטעם: כי רחקו מיודעיו ולא יבקרוהו ויראה הוא כלוא ולא יוכל ללכת אליהם.

פסוק י

עיני - לעולם עיני החולים משתנות.

וטעם בכל יום – שארך חליו.

פסוק יא

הלמתים - הטעם עשה פלא עמי בעודני חי וארפא.

פסוק יב

היסופר - הטעם: לא המתים יהללו יה.

פסוק יג

היודע, בארץ נשיה - כמו: אשר לא זכרתם עוד.

פסוק יד

ואני - טעם בבקר, כי אז יקל מעט מרובי החולים.

וטעם שועתי - לך לבדך ולא לרופא זולתך.

פסוק טו

למה - כן אשווע, ולמה תסתיר פניך ראה כי.

פסוק טז

עני - הטעם: מימי הנוער לא היתה תולדתו חזקה כמו גוע היה נחשב, אף על פי שהייתי עני נשאתי אימיך, והטעם החליים.

ומלת אפונה – מגזרת פן, כמו אעלה מגזרת על ותהינו מגזרת הנה.

וטעם אגורה - ואפחד.

פסוק יז

עלי - יספר כי רובי תחלואים רבים קרוהו.

צמתותוני - פועל מורכב כדרך: מבליגיתי, יושבת בלבנון מקוננת בארזים.

פסוק יח

סבוני - ברוב ימים שעברו ולא היה בריא.

פסוק יט

הרחקת - ככה היה מנהג כל אהביו ורעיו שלא יבקרוהו בחליו, כאילו מיודעיו במחשך ולא יראם.