לדלג לתוכן

מ"ג שמות יג יג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג שמות · יג · יג · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְכָל בּוּכְרָא דִּחְמָרָא תִּפְרוּק בְּאִמְּרָא וְאִם לָא תִפְרוּק וְתִקְפֵיהּ וְכֹל בּוּכְרָא דַּאֲנָשָׁא בִּבְנָךְ תִּפְרוּק׃
ירושלמי (יונתן):
וְכָל פְּתַח וַולְדָא דְחַמְרָא תִּפְרוֹק בְּאִימְרָא וְאִין לָא תִפְרוֹק וְתִנְקוֹף יָתֵיהּ וְכָל בּוּכְרָא דְּאֵינָשָׁא בִּבְרָךְ תִּפְרוֹק בְּכַסְפָּא וְלָא בְּעַבְדָךְ תִּפְרוֹק:
ירושלמי (קטעים):
וּתְקַטְלוּן יָתֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פטר חמור" - ולא פטר שאר בהמה טמאה גזרת הכתוב הוא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם ומזהבם של מצרים

"תפדה בשה" - נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן

"וערפתו" - עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו (מכילתא)

"וכל בכור אדם בבניך תפדה" - חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פֶּטֶר חֲמוֹר – וְלֹא פֶּטֶר שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ בְכוֹרֵי מִצְרַיִם לַחֲמוֹרִים. וְעוֹד: שֶׁסִּיְּעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, שֶׁאֵין לְךָ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָטַל הַרְבֵּה חֲמוֹרִים טְעוּנִים מִכַּסְפָּם וּמִזְּהָבָם שֶׁל מִצְרַיִם (בכורות ה' ע"ב).
תִּפְדֶה בְשֶׂה – נוֹתֵן שֶׂה לַכֹּהֵן, וּפֶטֶר חֲמוֹר מֻתָּר בַּהֲנָּאָה, וְהַשֶּׂה חֻלִּין בְּיַד כֹּהֵן (בכורות ט' ע"ב).
וַעֲרַפְתּוֹ – עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרָיו וְהוֹרְגוֹ. הוּא הִפְסִיד מָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יַפְסִיד מָמוֹנוֹ (בכורות י"ג ע"א).
וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶה – חָמֵשׁ סְלָעִים פִּדְיוֹנוֹ קָצוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (במדבר יח,טז).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

תפדה: לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה השנייה שהוקם המשכן, ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת וכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך וגו':

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וכל פטר חמור. דוקא חמור ולא פטר סוסים וגמלים, והטעם בזה מה שדרשו רז"ל שהמצריים נמשלו לחמורים, שנאמר (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם. ועוד שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא עלו תשעים חמורים עמהם טעונים כסף וזהב, ולכך באה המצוה שנפדה פטר חמור ולא של שאר בהמות לפי שמכת בכורות בכורי מצרים היתה.

מדרש מכילתא

לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קכא. ופטר חמור תפדה בשה למה נאמר? לפי שנאמר אך פדה תפדה (במדבר יח), שומע אני כל בכור בהמה טמאה במשמע- תלמוד לומר ופטר חמור תפדה בשה (שמות לד). חמור אתה פודה ואי אתה פודה כל בכור בהמה טמאה. (דבר אחר וכל פטר חמור תפדה בשה) יכול כל פטר חמור אתה פודה בשה, ושאר בהמה טמאה בכסות וכלים -תלמוד לומר *) (אך). אם כן מה תלמוד לומר פדה תפדה- אם אינו ענין שפודין בהמה טמאה, תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית, ופודין אותה מהקדש הבית.
  • ) גירסת הגאון בעל התורה והמצוה: תלמוד לומר ופטר חמור תפדה בשה. פטר חמור אתה פודה, ואי אתה פודה פטר שאר כל בהמה טמאה. אם כן וכו'

קכב. ואם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו, [שם מז] מצות פדייה קודמת למצות עריפה. דבר אחר, ואם לא תפדה וערפתו, אם אין אתה פודהו- עורפהו. הואיל ואבדת נכסי כהן, אף נכסיך יאבדו. ומנין שאסור בהנאה- נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה, מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה.

קכג. וכל בכור אדם בבניך למה נאמר? לפי שהוא אומר ופדויו מבן חדש תפדה (במדבר יח) כלל, בערכך כסף חמשת שקלים פרט, וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל. או כלל ככלל הראשון, אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרם מפורש בנכסים המטלטלים שאין להם אחריות וגופן ממון, אף אני איני מרבה אלא נכסים שאין להם אחריות [וגופן ממון]. מכאן אמרו, בכל ((מקום) [דבר]) פודין בכורי אדם, חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות.

קכד. וכל בכור אדם בבניך תפדה הרי שהיו לו בכורות מחמש נשים, מנין שחייב לפדות את כלן- תלמוד לומר וכל בכור אדם בבניך תפדה.

כל בכור בני אפדה מנין אם לא פדאו אביו יפדה את עצמו- תלמוד לומר כל בכור בני אפדה. ר' יוסי הגלילי אומר הואיל ואמרה תורה פדה את בנך ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו. לא, אם אמרת בתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, תאמר בפדיה שאינה שקולה כנגד, הכל לכך אם לא פדאו אביו הוא לא יפדה את עצמו. והרי המילה תוכיח, שאינה שקולה כנגד הכל, ואם לא מלו אביו הוא מל את עצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא יפדה את עצמו. לא, אם אמרת במילה שחייבין עליה כרת שאם לא מלו אביו הוא מל את עצמו, תאמר בפדיה שאין חייבין עליה כרת לכך אם לא פדאו אביו הוא לא יפדה את עצמו. אמרת הפרש ואדון בנין אב מבין שלשתן, לא הרי מילה כהרי תלמוד ולא הרי תלמוד כהרי מילה ולא זה וזה כהרי פדייה ולא הרי פדייה כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן שהוא מצות האב על הבן, אם לא עשה אביו יעשה הוא לעצמו. אף כל שהוא מצות האב על הבן אם לא עשה לו אביו, הוא יעשה לעצמו. מכאן אמרו מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה, רבי עקיבא אומר אף ללמדו שייט. רבי אומר, אף ישוב מדינה. 


<< · מ"ג שמות · יג · יג · >>