מ"ג שמות ח יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י אִם־אֵינְךָ֮ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת־הֶעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ אֶת־הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר־הֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי אִם לָיְתָךְ מְשַׁלַּח יָת עַמִּי הָאֲנָא מַשְׁלַח בָּךְ וּבְעַבְדָךְ וּבְעַמָּךְ וּבְבָתָּךְ יָת עָרוֹבָא וְיִתְמְלוֹן בָּתֵּי מִצְרַיִם יָת עָרוֹבָא וְאַף אַרְעָא דְּאִנּוּן עֲלַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם אִין לֵיתָךְ מִפְטַר יַת עַמִי הָאֲנָא מְגָרֵי בָךְ וּבְעַבְדָךְ וּבְעַמָךְ וּבְבֵיתָךְ יַת עִירְבּוּב חֵיוַת בָּרָא וְיִתְמְלוּן בָּתֵּי מִצְרָאֵי עִירְבּוּב חֵיוַת בָּרָא וְאוּף יַת אַרְעָא דְהִינוּן עֲלָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | עִרְבּוּבָא: |
רש"י
"את הערוב" - כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם כסדר מלכות כשצרה על עיר בתחלה מקלקל מעיינותיה ואח"כ תוקעין עליהן ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו' כדאיתא במדרש רבי תנחומא
[ט] ויש טעם בדבר. אבל על דם ועל צפרדע לא קשיא למה הביאם עליהם, משום דבהוה הביא עליהם המכות, לפי שהמים קרוב למצרים ועמהם תמיד, וכן הצפרדעים שביאור (לעיל ז, כח), כי היאור הוא אצלם, וכן עפר הארץ, אבל להביא עליהם חיות רעות, שהם בלתי שכיחים ורגילים, שאינם דרים עם בני אדם, ועכשיו קשיא למה הביא ערוב, ולפיכך הוצרך לומר ש'יש טעם וכו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶת הֶעָרֹב – כָּל מִינֵי חַיּוֹת רָעוֹת וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים בָּהֶם. וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר בָּאַגָּדָה בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה, לָמָּה זוֹ וְלָמָּה זוֹ. בְּטַכְסִיסֵי מִלְחֲמוֹת מְלָכִים בָּא עֲלֵיהֶם, כְּסֵדֶר מַלְכוּת כְּשֶׁצָּרָה עַל עִיר: בַּתְּחִלָּה מְקַלְקֵל מַעַיְנוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין עֲלֵיהֶן וּמְרִיעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם, וְכֵן הַצְּפַרְדְּעִים מְקַרְקְרִים וְהוֹמִים וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בא, ד).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלה זרה מהבנין הכבד הנוסף.
ומלת ערב – חיות רעות מעורבות, כמו: אריות זאבים ודובים ונמרים.
וטעם גם האדמה –
מקום שאין בתים שם.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' למה המכה הזאת מהערוב לא נעשתה באמצעות המטה לא ע"י משה ולא על ידי אהרן כשאר המכות והנה השם אמר למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות מורה שכל האותות יהיו נעשים במטה וכן כל מכות מצרי' נעשו באמצעות המטה אם ביד משה ואם ביד אהרן זולת הערוב והדבר ומכת בכורות שלא נזכר בהם לא אמצעות מטה ולא פעל ידי משה ולא אהרן:
השאלה הב' באמרו ויעש ה' כן ויבוא ערוב וגו' כי מה צורך למר ויעש ה' כן ההוא אמר ולא יעשה דבר ולא יקימנה והיה ראוי שיאמר ויבוא הערוב לא ויעש ה' כן כי לא נאמר כזה המאמר בשום מכה אחרת מהמכות שעברו:
השאלה הג' באמרו והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ כי למה לא סמוך למען תדע אל עצם המכה וסמכו לענין ההפלאה והיה ראוי לומר ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה וגו' למען תדע וגו' ואח"כ והפליתי ביום ההוא:
השאלה הד' באמרו ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי אם אמר זה להגיד שהמכה לא תבוא על היהודים הוא מאמר כפול כי אמר עליו (שם) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב ולמה אם כן אמר שנית ושמתי פדות:
השאלה הה' באמרו למחר יהיה האות הזה כי הנה לא מצאנו בדם ולא בצפרדע ולא בכנים שיודיע משה בהיותו מיעד עליהם מכה מתי ובאיזה יום תבוא אותה מכה ולמה אמרו בזאת:
השאלה הו' במה שאמר פרעה לכו זבחו לאלהיכם בארץ כי מה ראה במאמרו הזה והוא מתחלה אמר לו שילכו לחוג במדבר ולזבוח שם אל אלהיהם ולמה אמר שיזבחו בארץ כי אין ספק שנסמך פרעה בזה אל דבור מדברי משה או אהרן ומה הוא זה:
השאלה הז' אם היה שמשה אמר לפרעה שבהכרח תהיה העבודה במדבר וקצב לו ממרחק דרך ג' ימים איך אמר פרעה עוד אך הרחק לא תרחיקו ללכת הלא כבר אמר לו שילכו דרך ג' ימים ולעם ולמחנה גדול כמו ישראל לא היה אפשר שילכו בג' ימים מרחק רחוק ומה היה אם כן מאמרו. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כלם:
ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר וגו' עד ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו ראוי שתדע שמכל המכות שנעשו במצרים שלש מהן עשה אהרן במטה והם הדם והצפרדעים והכנים ושלש מהן עשה הקדוש ב"ה לא על ידי משה ולא על ידי אהרן והם הערוב והדבר ומכת בכורות ולכן לא נזכר בהן לא ענין המטה ולא פעולת משה ולא פעולת אהרן לפי שעשה שלשתם השם יתברך בעצמו ולא היה בשלשתן הריגת בני אדם ובעלי חיים בערוב ובדבר ומכת בכורות. ושלוש אחרות עשה משה רבינו עליו השלום והם הברד וארבה והחשך ומכה אחת עשו בשותפות משה ואהרן שניהם יחד והוא השחין ומפני זה אותה המכה נאמרה לשניהם שנא' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן ועם היות שזרקו משה השמימה הנה שניהם לקחו פיח הכבשן ולשניהם נתיחסה המכה ההיא. וכן תמצא מכה אחרת והיא קריעת ים סוף שעשאה הקב"ה ומשה נזכר בה גם כן כמו שיתבאר בה הרי לך בזה שהטעם שלא נזכר במכת הערוב ולא במכת הדבר ולא במכת בכורות ענין המטה ולא ייחס אותם לא למשה ולא לאהרן לפי שאלה ביחוד היו מעשה ידי יוצר ולזאת הסבה גם כן נאמר במכת הערוב ויעש ה' כן לא להגיד שנתקיים היעוד אלא שהמכה הזאת עשאה השם בעצמו לא משה ולא אהרן ועל זה הדרך נאמר במכת הדבר (שם) ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת ובמכת בכורות נאמר (שם י"ב) ועברתי בארץ מצרים וגו' ונאמר וה' הכה כל בכור וגו' ועם מה שביארתי בזה יותרו שתי שאלות הראשונות שהעירותי בזאת הפרשה. וזכר הכתוב שצוה השם למשה השכם בבקר ולא אמר כן במכת הדם אלא לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה אולי שפרעה יוכל לדבר לו ביציאתו מארמונו ולכן גלה השם זה למשה וצוהו שישכים בבקר באופן שיתיצב לפני פרעה בבואו לשפת היאור וצוהו שיאמר לו כה אמר השם שלח את עמי ויעבדני רוצה לומר כי הם עמי ויותר ראוי הוא שיעבדו אותי משיעבדו אותך ואם אינך משלח את עמי הנה אני משליח בך ובעבדיך ובעמך את הערוב והם חיות שרצים ונחשים ותולעים מזיקים נושכים וממיתים הנערים וגם בני אדם הגדולים והם באים בערבוביא על כן קראם ערוב ויעד שיבואו אל הבתים ויכנסו בהם כי עם היות טבע ללכת החיות ביער והשרצים באשפות ובמדברות ויברחו מבני אדם הנה עתה בכח הנס הם בעצמם יבואו אל הבתים ויכנסו בהם וגם האדמה אשר הם עליה רוצה לומר שאחר כך ילכו בשדה ובכל גבול מצרים שהיא האדמה אשר הם רוצה לומר הבתים שזכר עליה כי יהיה הערוב בבית ובשדה והיה בזה עונש מתיחס כי כיון שפרעה אינו רוצה לשלח את העם ומחזיק בם ישלח ה' בו משלחת מלאכים רעים שיחזיק בם כמו שהחזיק הוא בישראל כי כיון שהוא חפץ להיות אכסנאי לעם ה' צבאות יהיה גם כן לערוב שהוא עמו ובריותיו ולפי שלא יחשוב פרעה שיהיה זה בטבע אמר והפליתי ביום ההוא רוצה לומר אפריש ואבדיל מהמכה הזאת את ארץ גושן ולא יבוא זה מפני טבע ארץ גושן או מזל הארץ ההיא אלא בהשגחה נפלאה מפני שעמי עוד עליה שבעבור זה לא יהיה בה ערוב וכבר ביארתי למעלה שעד"ש והם מכת הערוב ומכת הדבר והשחין באו להוכיח פנת השגחת השם יתברך בפרטי העולם השפל שהיה פרעה גם כן מכחיש ולזה אמר כאן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ר"ל למען תדע לא לבד במכת הערוב אבל עם ההפלאה ממצרים לגושן שאני ה' המחוייב המציאות השגחתי והנהגתי בקרב הארץ ולכן בא הפסוק הנה אחרי פסוק והפליתי לפי שמההפלאה תודע ההשגחה שבפרט ישגיח על מצרים להרע להם ועל ארץ גושן למלטה ולהצילה והותרה בזה השאלה הג'. ואמנם אמרו אח"כ ושמתי פדות חשבו המפרשים שהפדות הוא ההפלאה שזכר ואם היה הדבר כן לא ימלט הכתוב בזה מההכפל והרמב"ן פירש שהפדות היה גם בארץ מצרים שאם ימצא הערוב יהודי בארץ מצרים לא יזיקהו ונכון הוא אבל היותר נכון אצלי הוא שמן היום ההוא והלאה נסתלק השעבוד מבני ישראל שפרעה ראה ענין ההפלאה הסכים לכבדם וידע שעם ה' הם וכמו שכתב הראב"ע ולכן אמר להם (שמות ח כ"א) לכו זבחו לאלהיכם בארץ ואמר אנכי אשלח אתכם שצוה שלא יעבדו עוד וגם המצרים לא היו מענים אותם כי נפל פחדם עליהם ועם זה באמת נאמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שלא יהיו עוד ישראל לפניהם כעבדים אבל כמו שיהיו המצריים אצל ישראל יהיו בני ישראל אצל המצריים כאלו כלם ביסורין ופדוים לא עבדים וזהו הפדות אשר שלח לעמו שם ואמרו למחר יהיה האות הזה אינו על הערוב אלא על הפדות שלמחר יסיר הערוב מהם ויהיו פדויי ה'. והותרו בזה השאלות הד' והה' וספר הכתוב שנתקיים אותו יעוד מידו יתברך לא ביד משה ולא ביד אהרן ובא הערוב לבית פרעה ראשונה כי הוא להיותו ראשון ברשע היה גם כן ראשון בעונש עד שנשחתה הארץ מפני הערוב כי היה הערוב מניח הארס בכל עשב הארץ ובכל פרי העץ באופן שנשחתה הארץ כולה. ואמר ויקרא פרעה אל משה ואל אהרן לפי ששניהם כשיעדו לבוא הערוב פחדו לנפשם לשבת במצרים ומהמצריים הלכו לארץ גושן והוצרך פרעה לשלוח שלוחי' לקרוא אותם ואמר אליהם הנה שמעתי בקולכם להסיר עול מבני ישראל לכן עבדו את אלהיכם בארץ כי כבר אין עליכם עול ועבדות כלל והנה הביאו לזה מה שאמר לו משה למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ולכן אמר פרעה אם ה' בקרב הארץ למה תלכו למדברות עבדו אותו בארץ כי שם תמצאוהו לדבריכם והם השיבוהו כן דברת שבכל מקום עיני ה' משוטטות אבל העבודה בעצמה לא נכון לעשותה כן כדבריך לפי שהדבר שהוא תועבת מצרים שהוא הצאן והשה אותו נזבח לה' אלהינו ואם נזבח את תועבת מצרים ר"ל אלהיהם ויהיה תועבה כנוי מגונה לע"א שלהם או שאמר שאותה זביחה היא תועבתם הלא יסקלונו באמת ויהרגונו בעבורה אבל דרך שלשת ימים שהוא מהלך מועט נלך שם לזבוח לה' אלהינו כאשר יאמר אלהינו ר"ל באותו אופן שיצוה השם אותנו כי אנחנו לא נדע מה נעבוד והנה משה לא אמר לו שאחר שלשה ימים ישובו אבל בהפך שאמר לו כאשר יאמר אלינו שתלה הכל במאמר השם ופרעה הודה להם בטעותם שלא יעבדו בארץ ואמר אנכי אשלח אתכם ר"ל למקום קרוב לכאן מקום נסתר ששם תזבחו לאלהיכם מבלי שיראה איש מצרי דבר ממנו רק הרחק לא תרחיקו ללכת ר"ל דרך שלשה ימים כאשר אמרתם כי כמהלך חצי יום תוכלו לעשותו ושם העתירו בעדי. הנה התבארה שאלת פרעה ודבריו והותרו השאלות הו' והז'. והנה משה רבינו עליו השלום לא רצה לדקדק עוד עם פרעה במהלכו והתרחקו מהעיר כי היה די במה שעשה בפעם ההיא ובעבור שפרעה חשב ששם במקום הזבח יעתירו בעדו להסיר הערוב עד שמפני זה לקצר הדרך אמר רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי השיבו מרע"ה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב רצה לומר לא תתמהמה המכה עד הזבח אבל עתה מיד בצאתי מעמך שאוכל להתבודד ולא יטרידוני בני אדם אתפלל אל ה' באופן שיסור הערוב מהארץ והנה הגביל אותו זמן לפי שפרעה הגבילו בענין הצפרדעים. ולכן נשארה מרגלא בפומיה של משה רבינו להגביל כל ההסרות למחר גם כי הוא היה הזמן היותר קצר שאיפשר שבאותו יום יעתיר וביום המחרת תוסר המכה. האמנם אמר משה אל פרעה שלא יוסף התל בם והוא ענין השחוק וההתול מלשון ואביכן התל בי ואמר זה לפי שאמר לשלחם וכאשר סרו הצפרדעים התל בם ולא שלחם כי מלבד שהוא חסרון בחוק המלך שישנה דבריו ומוצא שפתיו אל ישמור הנה הוא בענין הזה עון פלילי לפי שהליכתם היא לזבוח לה' אלהינו ותהיה אם כן כמונע את זבחו והיה בך חטא ואיפשר לפרש עוד בזה שאמר רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבוח לה' לפי שהיו שיניו של פרעה קהות בדברם אליו בענין הזבח להיותו תועבה למצרים לזבוח אלהיהם וספר הכתוב שהעתיר והתפלל משה אל הש"י ושקבל השם תפלתו וסר הערוב בהחלט לא נשאר אחד כי לא היה כענין הצפרדעים שרק ביאור תשארנה ומהערוב לא נשאר אחד והנה פרעה במכה הזאת לא קרא לחרטומים לפי שכבר הודו ולא בושו שהיו המכות אצבע אלהים וכל שכן בראותם ענין ההפלאה אבל עכ"ז פרעה ברוב רשעתו הכביד את לבו גם בפעם הזאת שלא היה לו להכביד וידמה שתלה המכה וההפלאה הכל במזל מצרים להרע שם ובמזל ארץ גושן לשלא ילך שם הערוב:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
תזרח השמש יאספון, ובעת משלחת מגרה אותם בבני אדם ויוצאים ממחבואם לטרף טרף כמ"ש והשלחתי בכם את חית השדה, וסדר שתחלה אגרה אותם בך ואח"כ בעמך, וכמ"ש פרעה התחיל בעבירה תחלה התחילה בו הפורענות, ותחלה יפלו על ב"א בשוקים וברחובות אח"כ אשליחם בבתיך, שלרוב גם בעת משלחת לא יכנסו אל הבתים, ואחר שיתחילו
לכנוס בבתיך יכנסו בבתי מצרים עד שימלאו בתי מצרים את הערב, וגם האדמה אשר הבתים עומדים עליה שיעשו להם מחילות באדמת הבתים ושם ירבצון:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •