מ"ג שיר השירים ב ג
<< · מ"ג שיר השירים · ב · ג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
(שיר השירים ב ב): "בין החוחים" ו"ובעצי יערים" - הכל משל על קו האמצעי העומד בינתיים, ואין בהם עושה פרי זולתן, לפי שכולם משם יניקתם.
"בצלו חמדתי" - בכוחו ובסיבתו ובשבילו קיומי.
"ופריו מתוק לחכי" - הנשמות הם פריו של הקב"ה, כדכתיב (הושע יד): "ממני פריך נמצא", ואומר (תהלים צו): "אור זרוע לצדיק", ואומר (קהלת יא): "ומתוק האור".
[הג"ה: נראה לי דר"ל לע"ד וא"כ משמע דזרע הצדיק, שהוא יסוד, נקרא אור, ואצל אור נאמר מתוק, ואם כן, "ופריו מתוק" קאי אהנשמות].מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ג) "כתפוח". [משיבה הרעיה] גם אתה דומה בין הבנים כתפוח בעצי היער. שהם מסתירים אותו ע"י גובהם ורוב ענפיהם. ובכל זאת הוא ניכר ביניהם ע"י ב' דברים, א] בריחו. שלכן בצלו חמדתי וישבתי ליהנות מריחו הטוב. ב] בפריו המתוק לחכי. ור"ל לפעמים תשב בצלו בעת תצא מחדרי שלמה ותתיחד עמו ולפעמים בעת שהיא כלואה תחת צל עצי היער, עכ"פ תאכל מפריו פרי האהבה שהם מתוקים לחכה:
מליצה:
(ג) "כתפוח". (משיבה הנפש) גם ה' מצד שהוא נפש העולמות ר"ל מצד שהוא מנהיג העולמות ומניעם ומחיה אותם כנפש המניע ומחיה את הגויה שמזה הצד ידמה אל הנפש שמנהיג גופים ומניע אותם ונותן להם חיות ושפע הנה הוא בין הבנים ר"ל שנלוים לו עוד מנהיגים אחרים שהיא הטבע ומשטרי שמים וכחותיהם אשר חלק להם עד ששפע ההשגחה היורד מאת ה' נעלמת ונסתרת ומעוטפת ודומה ביניהם כתפוח בעצי היער שהם מצד גובה עציהם ורוב ענפיהם מאפילים ומכסים על התפוח שעצו קטן בערכם כן הכדורים הגדולים והגופים הסובבים על אופניהם וישימו משטרם בעולם הם מורגשים לעין. לא כן ההשגחה האלהית שהיא צפונה מן העין. והנה יש בזה ב' בחינות שלפעמים ינהיג ההנהגה השגחיית ויבטל כל כחות הטבע ולפעמים תגבר הנהגת הטבע וחקות שמים ומשטריהם עד שהדוד העליון נעלם וזה נמשך לפי מה שינהיגו הנפשות את עולמיהם הקטנים ר"ל את גוייתיהם שאם הם שוררים על גויותיהם ומנהיגות אותם הנהגה השגחיית בחיריית לפי פקודת השכל והבחירה החפשיית אז גם העולם הגדול וטבעיו יכנעו לפני השכל העליון ב"ה ויונהגו תחתיו הנהגה נסיית ואז יתחברו הנפשות עם נפש העולם ית' ואז יחזו במראות אלהים ויתנבאו כי הנבואה תתגלה אל הנביאים מזה מצד שהשי"ת הוא נפש העולם והעולמות הם מרכבתו שזה ענין המרכבה שצפה ישעיה ויחזקאל והמחזות שצפו החוזים ברוח אלהים שהם תמונת העולמות והא"ס הרוכב עליהם ומנהיג אותם בהנהגתו המופלאת לפי המדרגה שהוא ממלא כל עלמין כנודע ואז בצלו חמדתי וישבתי כי אז בטל צל אילני היער סר צלם מעליהם והנפש בצל שדי תתלונן במחזה אלהים ויהנו מריחו כי יתן רוחו עליהם ובעת שהטבעיים מתגברים בעולמות הקטנים ר"ל שהנפשות נמשכים אחרי הטבע ובלתי מושלים על טבעם ויצרם לדכא תחת רגלם כל כחות החומר אז כן יתגברו הטבעים בעולם הגדול וההשגחה מעוטפת תחת מסך הטבע והמזל ואילני היער יאפילו את התפוח בענפיהם וצלם ובכ"ז פריו מתוק לחכי פרי ההשגחה פרי קודש יהיו לנפשות הכהות למאכל ולתרופה כי ישכילו בתורתו ומצותיו בדרכיו והנהגותיו וילמדו יראת ה' ואהבתו ויאכל מפרי עץ החיים ויחיו [ובזהר האזינו מה תפוח אתפרשא בגווני על כל שאר אלני חקלא כך הקב"ה אפריש ואתרשים על כל חילין עלאין ותתאין בג"כ ה' צבאות שמו אות הוא בכל חילין דלעילא ועיין זוהר פ' לך דף פ"ה, פ' אחרי דף ע"ד]:מדרש רבה
כתפוח בעצי היער ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא: מה התפוח הזה, הכל בורחין ממנו בשעת השרב. ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם, משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי. חמדתי אותו, וישבתי. אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות. רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי: אמר חדא: התפוח הזה, מוציא ניצו קודם לעליו. כך ישראל שבמצרים, הקדימו אמנה לשמועה. הדא הוא דכתיב: (שמות ה') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'.
רבי אחא ברבי זעירא: אמר חורי: מה תפוח זה, ניצו קודם לעליו. כך ישראל בסיני, הקדימו עשייה לשמיעה. שנאמר: נעשה ונשמע. רבי עזריה אמר תרתי: מה התפוח זה, אינו גומר פירותיו, אלא בסיון. כך לא נתנו ישראל ריח טוב, אלא בסיון. רבי עזריה אמר חורי: מה התפוח זה, משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו, חמישים יום. כך, משעה שיצאו ישראל ממצרים, ועד שקבלו את התורה חמישים יום. ואימתי קבלו אותה? (שם י"ט) בחדש השלישי לצאת בני ישראל. ר' יהודה ברבי סימון אמר תרתי: מה תפוח זה, את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות. כך אמר להם משה לישראל: אם מבקשין אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין.לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא. ובא אחד ואמר לו: אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל, אתה מתרפא, טפול לך גללי בהמה.כך אמר משה לישראל: אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין. (שם י"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם. אמרו לו: משה רבינו! הדא מיסרתא דאזובא, בכמה היא טבא בארבעא מיני או בחמשא מיני? אמר לון: אפילו בחד והיא גרמה לכון לירש. ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים. לולב שהוא עומד על אדם בכמה דמים, ויש בו כמה מצוות, על אחת כמה וכמה! לפיכך, משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון".
ר' יהודה בר סימון אמר חורי: משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות. בא בנו ואמר לו: תנה לי. אמר לו: לך היא, ושלך היא, ולך אני נותנה. כך ישראל, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: (שם ט"ו) עזי וזמרת יה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לכם היא, ושלכם היא, ולכם אני נותנה. ואין עוז אלא תורה, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן. אמר רבי לוי: שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים: קוו לתורה. קוו לדגלים. קוו למשכן. קוו לתורה דכתיב: בצלו חמדתי וישבתי. קוו לדגלים דכתיב: חמדתי. קוו למשכן דכתיב: וישבתי. היך מה דאת אמר: (ש"ב ז') כי לא ישבתי בבית, למיום העלותי את בני ישראל ממצרים. כההיא דאמר רבי מנחמן: (שמות ט"ו) ויצאו אל מדבר שור. מלמד, שנתנבאו על עצמן, שעתידין להעשות מחנות מחנות, דגלים דגלים, שורות שורות, כמטעת של כרם.
ופריו מתוק לחכי - אמר ר' יצחק: אלו שנים עשר חדש, שעשו ישראל לפני הר סיני, מתמתקים בדברי תורה. מה טעם? ופריו מתוק לחכי לחכי היה מתוק, אבל לחיך אומות העולם היה מר כלענה.
"מאהל מועד" אמר ר' אלעזר: אף על פי שנתנה התורה מסיני, לא נענשו ישראל עליה, עד שנתפרשה להם באהל מועד. לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה, עד שנתפרשה להם במדינה. כך, אף על פי שהתורה נתנה בהר סיני, לא נענשו עליה, עד שנתפרש להם באהל מועד. הדא הוא דכתיב: עד שהבאתיו אל בית אמי, זה הר סיני. ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל על ההוראה.
אמר רבי יהושע בן לוי: אלו היו האומות יודעים, מה היה אהל מועד יפה להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו. שעד שלא עמד אהל מועד, היו שומעים קול הדיבור, ונתרזין מתוך פניקטיהון. הדא הוא דכתיב: (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים. אמר רבי סימון: דיפרוספין, היה הדיבור יוצא. סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם. סם חיים לישראל, (שם ד') כאשר שמעת אתה ויחי - שמעת וחיית. וסם המות לאומות העולם, שמעו ומתו. לפיכך, הוא אומר: תחת התפוח עוררתיך - מאהל מועד. תני רבי חייא: שמשם היה קול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. אמר רבי יצחק: עד שלא עמד אהל מועד, הייתה נבואה מצויה באומות העולם. משעמד אהל מועד, פסקה נבואה מהם משם, אחזתיו ולא ארפנו. ואם תאמר: והלא בלעם בן בעור נתנבא?! אמור: לטובתן של ישראל נתנבא, שנאמר: (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב. (שם כ"ג) לא הביט און ביעקב, כי לא נחש ביעקב. מי מנה עפר יעקב דרך כוכב מיעקב. (שם כ"ד) וירד מיעקב.
<< · מ"ג שיר השירים · ב · ג · >>