"הוקר רגלך" - כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע"פ שהוא מקרבך מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאו' ואשמות לבית ה' שנקרא רע לישראל דכתי' זה דודי וזה רעי
"הקר רגלך מבית רעך". שלא תתמי' לבא בביתו יותר מן הראוי כי זה יהי' סבה שישבעך ותסור אהבתו ממך וזה מבוא' כי מה שישקו' אדם בו איננו חשו' בעיניו אלא אם לא יהיה לעתי' רחוקי', והנה המשיך זה הפסו' לפסוק הקוד' להתיחסו' אשר ביניה' וידמה שבו הערה ג"כ לבקשת החכמה שלא יטריד האדם בו עיונו יותר מהראוי כי ילאו כחותיו ויהי' זה סבה אל שישתב' בהשגתו:
"הוקר" - כן עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך, כי פן ישבע ממראית פניך וישנא אותך, כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה.
"הקר רגלך מבית רעך", לבל ישבע ממך יותר מדאי, אף אם אתה חביב לו כדבש, כי "פן ישבעך ושנאך", וחז"ל אמרו בו מליצה בל יתמיד להביא קרבנות לבית ה' על חטאיו, שהקרבנות מכונים באכילה, ראה בל יאכל יותר מדאי:
