"הכוני". ואז תאמר הכוני מכים, "בל חליתי". כי השכרות ימנע ההרגש בצער המכות, שברוני מכים ופוצעים "ולא ידעתי" מפני העדר ההרגש, אז ועם כל זה ימשיכך היין אליו עד שתאמר "מתי אקיץ" מזה השכרות שאוכל "להוסיף ולבקש" היין "עוד", כי זה דרך השכורים:
"הלמוני" - ענין מכות המשברות, כמו (תהלים קמא): "יהלמני צדיק".
"אקיץ" - אעיר מן השינה.
מצודת דוד
"הכוני" - עודך מתנמנם יהיו שפתיך דובבות על המשכב לאמר 'מה בכך שהכוני בעת השכרות? הלא לא חליתי; ומה בכך שהלמו אותי בהכאות? הלא לא הרגשתי; ולזאת מתי אקיץ מהתנומה ואוסיף שוב לבקש את היין!'. ולזה הזהר בה מאוד, כי קשה לפרוש ממנה.
"הכוני בל חליתי". תחלה אומר שהכו אותו והגם שהרגיש לא חלה, והוסיף "הלמוני" שהוא יותר מהכאה, ובכ"ז לא לבד שלא חלה כי גם "בל ידעתיו". ומוסיף שהוא בשינה תמידית, ובכ"ז מתאוה אל היקיצה, לא כדי לפרוש מן היין, רק כדי שיוכל "לבקשו עוד":
