דברי נרגן - דברי האיש הנרגן על לא דבר מעורר תלונות הן בדמיון האנשים שמראים עצמם מוכים ונשברים כדי שיחמלו עליהם שאר האנשים והנה אלו הדברים קשים מאד אל שכנגדו עד שהם יורדים אל חדרי בטנו ויתפעל לבו מהם התפעלות רב כי יקשה מאד לאדם שיאמרו לו שאמר או עשה דברים מגונים והוא יודע שאין הדבר אמת.
"נרגן" - מתלונן, כמו (משלי טז): "ונרגן מפריד אלוף".
"כמתלהמים" - ענין הכאה המשברת, והוא הפוך מן הלום.
מצודת דוד
"דברי נרגן" - דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות, ועוד הם יורדים חדרי בטן, אבל המכות המה ממעל על הגוף. ואחז בדרך מליצה, כאומר, הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם, משא"כ מכות בחדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
"דברי נרגן כמתלהמים", מן השאלה הזאת יעמוד נרגן, שגדרו מי שמתלונן תמיד על ה' שבראו לרעתו, ושהרעות בעולם הם רב מן הטובות, ושטוב לו שלא נברא, ובזה יתלונן תמיד על הנהגת ה' עמו כי עזבו אל המקרה, "ודבריו כמתלהמים", כאילו ה' מכה אותו תמיד ועושה עמו רעות, "והם ירדו חדרי בטן", ר"ל שהרעות ומהלומות האלה אינם חוצה לו רק נמצאים בחדרי בטנו ובמצפון מחשבותיו, שהוא בדמיונו דואג תמיד ומתלונן ומצייר לו שכל מה שיש לזולתו חסר לו, וכל טובות ה' כאילו הם רעות, כמשל העורים שהזכיר בחובת הלבבות, וכמ"ש במורה על כי האלהים עשה את האדם ישר, באופן שמקור הרעות הם בעצמו ובדמיונו, ודבריו בעצמם מכים ומהלימים אותו, לא מכות מבחוץ, שאם לא ירגן ימצא בהפך שהכל לטובה, והכל חסד וברכה וישמח בחלקו ונפשו תגיל בישועת ה', שה' ברא את האדם ישר והכין הכל לתועלתו:
ביאור המילות
"נרגן". הוא המתרעם תמיד.
"מתלהמים" ההתפעל מורה על המדומה נראה כאלו מוכה במהלומות:
