"צוף דבש". הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושי' בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות:
"צוף דבש" - חלות דבש, וכן (תהלים יט): "ונופת צופים".
"לעצם" - ר"ל לגוף, כי העצמות הם מעמידי הגוף.
מצודת דוד
"צוף דבש" - הממתיק אמרים בנעימות רב, המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף, כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך.
"צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם", שייך למעלה ועל שפתיו יוסף לקח צוף דבש, כי בבוא הדעת על שפתיו, שאז ימתיק בדעת את חקי החכמה עד שימצא בם מתיקות, לא כדבר שאין בו טעם, רק מוצא בם "צוף דבש והאמרים" הם "נועם" שהיא הנעימות הרוחני הבא ממושכלים רוחניים, ומפרש "שהצוף דבש" אינו מתיקות גופני לחיך רק "מתוק לנפש", וכן האמרי נועם אינם מיוחדים לנפש לבד המופשטה מן הגוף, רק גם "מרפא לעצם", עד שישיג האמתיות בשכל הנקשר בגויה, ורוח אלהים ימלא כל חדריו הון יקר ונעים, וישיב גם את האוילים ע"י מוסרו מוסר השכל:
ביאור המילות
(כד-כו) "מתוק לנפש, נפש עמל". כבר התבאר שלרוב יכוין במלת נפש על נפש הרוחני בהגבל נגד הגויה.
