"טוב פריי מחרוץ ומפז", פרי כולל כל פרי, וכולל גם הבלתי נגמר, ותבואה במובן המדויק הונח על מיני דגן, ורק על תבואה נגמרת, והתבואה הנגמרת דרך לסחור בה למדינות אחרות, והפרי אוצרים במדינה, והחרוץ והפז אוצרים באוצרות, ולעומתו פרי החכמה טובה מחרוץ ומפז, והכסף דרך לסחור בו וכן הבינה שמבינים דבר מתוך דבר הוא נמשל לכסף (כמ"ש למעלה סי' ג'), שסוחרים בו ג"כ, ומי שנגמרו פרי החכמה בדעתו עד שנעשו תבואה, שאז יתבונן בה בינה ויציא בה דבר מדבר שזה במשל הכסף שסוחרים בו וקונים בעדו דברים אחרים, אז "תבואתי נבחר מכסף" כי יקנו בעדו דברים יקרים נצחיים:
