מ"ג משלי ו כט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ
לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
- ונוכל לפרש כל הפרשה על זה הדרך:
(כד-כה) לשמרך מאשת רע, זו אשת איש; מחלקת לשון נכריה – זו פנויה, הנקראת בסמוך אשה זונה. אל תחמוד יופיה בלבבך, זו אשת איש, שאינו יכול לראותה בעת שירצה, על כן צריך למחשבת הלב; ואל תקחך בעפעפיה [זו פנויה], שיכול לראותה בעת שירצה, על כן אמר בעפעפיה.
(כו) והתחיל במאי דסליק מיניה והזכיר עונש הפנויה, כי תמוטט, וזה טעם כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ועונש אשת איש, כי תאבד נפשו, וזה טעם ואשת איש נפש יקרה תצוד.
(כז-כח) ונשא שני משלים בעניין; המשל הראשון, היחתה אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, רמז לעונש [הפנויה] המגעת עד הממון; והמשל השני, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, רמז לעונש הנשואה המגיע עד הנפש. והוסיף ביאור, כי המשל השני מדבר באשת איש, ואמר: כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.
מצינו שלש עבירות כתוב בהן "לא ינקה", ואלו הן: אשת איש, שבועת שוא, ועדות שקר. אשת איש, לא ינקה כל הנוגע בה. שבועת שוא, "כי לא ינקה ה׳" (שמות כ, ו). עדות שקר, "עד כזבים לא ינקה" (לקמן י״ט ה׳). כתב רב סעדיה ז״ל: כל העובר [על] אחת מהם, אפילו עשה תשובה לא תדחה התשובה העונש מליענש עליה בעולם הזה. ויש לעיין בדבריו[1]:
- ^ דלא כהרמב"ם פרק ד מהל' תשובה ורוקח הל' תשובה.