כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים
"מנשי בני הנביאים" - אשת עובדיה היתה כל בני הנביאים שבמקרא תרגומו תלמידי נבייא
"והנושה" - הוא יהורם בן אחאב שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו במדרש רבי תנחומא לכך נאמר (לקמן ט כד) ויך את יהורם בין זרועיו שפשטו ליטול רבית
"ואשה אחת". פי' חז"ל שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים, ולצורך זה לוה מעות מאחאב, ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים, וע"כ "צעקה אל אלישע" שע"י "שעבדך היה ירא ה'" עי"כ נסתבב "שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים", וכבר אמרו (ב"ק נ א) אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה"ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר (תהלים לז, כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים. וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע"ז צעקה "עבדך אישי מת", ר"ל שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים:
