מ"ג ישעיהו כח כה
<< · מ"ג ישעיהו · כח · כה · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃
רש"י
"והפיץ קצח" - אם קצח בא לזרוע, זורעה בתפוצה; ואם כמון בא לזרוע, זורעו בזריקה.
"קצח" - מין אוכל הוא.
"ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו" - ואם תבואה בא לזרוע, כך הוא מנהגו: זורע החטין באמצע החרישה, והשעורה זורע סביב לסימן, והכוסמין זורעה על גבולי השדה ומצריו.
"שורה" - לשון שורה, זורע באמצע ונמצאת שורה על השעורין והכוסמין.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"אם" - כאשר, כמו (במדבר לו): "ואם יהיה היובל".
"שוה" - רוצה לומר, דומה בכל המקומות, שלא יהיה תל מזה וחריץ מזה.
"והפיץ" - ענין פיזור.
"קצח וכמון" - הם מיני זרעונים.
"ושם" - מלשון שימה.
"שורה" - ענין מדה, כמו (ויקרא יט): "במשקל ובמשורה".
"נסמן" - מלשון סימן.
"וכסמת" - מין תבואה.
מצודת דוד
(ישעיהו כח כה): "הלא אם שוה פניה" - הלא כאשר משוה פני האדמה מניח עבודתם ועוסק בזריעה.
"והפיץ קצח" - כשבא לזרוע קצח זורעה בהפצה, ואם בא לזרוע כמון זורעה בזריקה, כל מין כדרכו.
"ושם חטה שורה" - החטים משים בשורה, רוצה לומר באמצעית השדה, במידה הראויה לו, לא יוסיף ולא יגרע.
"ושעורה נסמן" - השעורה יזרע סביבות החטים כמו המסמן דבר מה
"וכסמת גבולתו" - הכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו כל מין במקום הראוי לו והנמשל הוא לומר כמו שאין דרך החורש לחרוש כל היום כי אחר שמשוה פני האדמה יזרע בה כל מין כדרכו ובמקום הראוי כן אין תועלת בתוכחת הנביא לבד כי מהראוי שאחר שישמעו דברי הנביא יתקנו מעשיהם ולשוב בתשובה כפי הראוי לכ"א לפי חטאו אשר יחטא ואשם.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"והפיץ קצח" - עתה מתחיל לצייר את העניין השני, שהיא הזריעה.
הנה, ראינו כי הזריעה תשתנה לפי איכות המין הנזרע:
- הקצח על ידי הפצה,
- והכמון על ידי זריקה;
וכן, מקום הנחת הזרעים וסדרם גם-כן תשתנה לפי מיני הנזרעים:
- החיטה ישים באמצע,
- ושעורה סביב לה,
- וכוסמת ישים על הגבול.
כך, הגם שהחרישה, שהיא הגלויות והייסורין, יביא ה' על כלל האומה בשווה, מכל מקום, הזריעה, שהוא לימוד התורה והנבואה, תשתנה לפי הכנת המקבלים:
- המוכנים אל החכמה די להם ברמז מועט,
- ועמי-הארץ צריך לשנות ולכפול ולבאר להם, צו לצו קו לקו.
וכן:
- החכמים ישכילו תוכות החכמות ופנימיותיהם וסודותיהם,
- ועמי-הארץ לא ידעו רק הסיפורים והמלבושים שבם יתלבשו הדברים השכליים האלהיים.
ביאור המילות
<< · מ"ג ישעיהו · כח · כה · >>