מ"ג יחזקאל ז כ
<< · מ"ג יחזקאל · ז · כ · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"וצבי" - ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיהו ד)
"עדיו" - מלשון עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג)
"לגאון" - ענין רוממות
מצודת דוד
"נתתיו להם" - רצה לומר לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב
"וצבי עדיו" - הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בית המקדש
"וצלמי" - רצה לומר והם העמידו בה צלמי תועבותם המשוקציםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "שצבי" עדיו של הזהב זאת "שמו" להם "לגאון" ותפארת, שכל גאונם היה ע"י צבי עדיו, ע"י חמדת הזהב ועדי עדיים,
- ב) כי "צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו" בהזהב שעשו ממנו ע"ז, "על כן נתתיו להם לנדה" מדה כנגד מדה:
ביאור המילות
"וצבי עדיו", החמדה של תכשיטיו של הזהב, שמו לגאון, שגאון נעלה מן צבי כמ"ש (ישעיה ד' ב') עיי"ש בהערה:
" וצלמי תועבותם שקוציהם עשו בו", חסר ו' ושקוציהם, ר"ל וצלמי שקוציהם, וע"ד המליצה, הצלמים הם עשו בו את שקוציהם, כי עובדי ע"ז היו מהבילים שהצלמים ישמשו בזהב וכסף שנודרים להם לעשות בם מאויי לבם ושקוציהם, כי היו מיחסים להצלמים תאוות וחפצים ואהבת זהב וכסף ועשות נבלות בעזרת הזהב כמו בני אדם כידוע בספורי הבלי (המיטאלאגיע) ושירי היונים, והיו נודרים כסף וזהב להצלמים להפיק מהם רצון. וכמו שנדרוהו לנדה שהוא הע"ז, כן נתתיו להם לנדה. ועז"א וחללוהו שיוציאוהו לחול כי מה שנדרו לע"ז היה בעיניהם קדש:<< · מ"ג יחזקאל · ז · כ · >>