קטגוריה:יחזקאל ז כ
וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה.
וּצְבִי עֶדְיוֹ לְגָאוֹן שָׂמָהוּ וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה.
וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃
וּצְבִ֤י וּ - ו' החיבור
צְבִ֤י - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: c/6643 a
מורפ': HC/Ncmsc עֶדְיוֹ֙ עֶדְי - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5716
מורפ': HNcmsc/Sp3ms לְגָא֣וֹן לְ - מילת יחס
גָא֣וֹן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/1347
מורפ': HR/Ncmsa שָׂמָ֔הוּ שָׂמָ֔ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7760 a
מורפ': HVqp3ms/Sp3ms וְצַלְמֵ֧י וְ - ו' החיבור
צַלְמֵ֧י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: c/6754
מורפ': HC/Ncmpc תוֹעֲבֹתָ֛ם תוֹעֲבֹתָ֛ - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 8441
מורפ': HNcfpc/Sp3mp שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם שִׁקּוּצֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
הֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 8251
מורפ': HNcmpc/Sp3mp עָ֣שׂוּ עָ֣שׂוּ - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqp3cp ב֑וֹ ב֑ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3ms עַל עַל - מילת יחס
צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־כֵּ֛ן כֵּ֛ן - מילית, הצבעה
צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HTm נְתַתִּ֥יו נְתַתִּ֥י - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqp1cs/Sp3ms לָהֶ֖ם לָ - מילת יחס
הֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3mp לְנִדָּֽה לְ - מילת יחס
נִדָּֽה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/5079
מורפ': HR/Ncfsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וּצְבִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) עֶדְיוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לְגָא֣וֹן מונח (משרת, דרגא 5) שָׂמָ֔הוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְצַלְמֵ֧י דרגא (משרת, דרגא 5) תוֹעֲבֹתָ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)
שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
עָ֣שׂוּ מונח (משרת, דרגא 5) ב֑וֹ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
עַל־כֵּ֛ן תביר (משנה, דרגא 3)
נְתַתִּ֥יו מרכא (משרת, דרגא 5) לָהֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
לְנִדָּֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וּצְבִי עֶדְיוֹ תפארת קישוטו של עם ישראל, בית המקדש לְגָאוֹן שָׂמָהוּ שלגאוות העם בנו אותו וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ - עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה הפכתי אותו לדבר מאוס ומרוחק מהם.
פרשנות מסורתית:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"וצבי" - ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיהו ד)
"עדיו" - מלשון עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג)
"לגאון" - ענין רוממות
מצודת דוד
"נתתיו להם" - רצה לומר לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב
"וצבי עדיו" - הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בית המקדש
"וצלמי" - רצה לומר והם העמידו בה צלמי תועבותם המשוקציםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "שצבי" עדיו של הזהב זאת "שמו" להם "לגאון" ותפארת, שכל גאונם היה ע"י צבי עדיו, ע"י חמדת הזהב ועדי עדיים,
- ב) כי "צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו" בהזהב שעשו ממנו ע"ז, "על כן נתתיו להם לנדה" מדה כנגד מדה:
ביאור המילות
"וצבי עדיו", החמדה של תכשיטיו של הזהב, שמו לגאון, שגאון נעלה מן צבי כמ"ש (ישעיה ד' ב') עיי"ש בהערה:
" וצלמי תועבותם שקוציהם עשו בו", חסר ו' ושקוציהם, ר"ל וצלמי שקוציהם, וע"ד המליצה, הצלמים הם עשו בו את שקוציהם, כי עובדי ע"ז היו מהבילים שהצלמים ישמשו בזהב וכסף שנודרים להם לעשות בם מאויי לבם ושקוציהם, כי היו מיחסים להצלמים תאוות וחפצים ואהבת זהב וכסף ועשות נבלות בעזרת הזהב כמו בני אדם כידוע בספורי הבלי (המיטאלאגיע) ושירי היונים, והיו נודרים כסף וזהב להצלמים להפיק מהם רצון. וכמו שנדרוהו לנדה שהוא הע"ז, כן נתתיו להם לנדה. ועז"א וחללוהו שיוציאוהו לחול כי מה שנדרו לע"ז היה בעיניהם קדש:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "יחזקאל ז כ"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.