מ"ג זכריה יא ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִֽי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָֽאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן׃
תרגום יונתן
רש"י
"לכן עניי הצאן" - אמת עניי הצאן היו כשהתחלתי לרעותם
"ואקח לי שני מקלות" - לסוף ימים חלקתים לשתי ממלכות בעוונם
"לאחד קראתי נועם" - ירבעם אמר לנהלם לאט
"ולאחד קראתי חובלים" - רחבעם אמר להם ליסרם בעקרבים ולפי שדרך צאן לנהלן במקלות קרא למושליהם מקלותמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וארעה" - באלו שתי המקלות רעיתי את הצאן פעם במקל נועם ופעם במקל חובלים הכל לפי הצורך ובא לרמז על הכהנים בני חשמונאי שמשלו בבית השני שהיו בב' הנהגות מתחילה משלו ג' בני מתתיהו בן יוחנן כ"ג יהודה ויהונתן ושמעון ומעשיהם והנהגותם היה בנועם ביראת ה' וכשרון מעשים ואחריהם קמו בניהם וזרעם הם הרשיעו לעשות והיו מחבלים ומשחיתים את העם כמוזכר ביוסיפון
"חובלים" - כי היה מחבל ומשחית ומכאיב הרבה
"נועם" - כי היה נעים ולא הכאיב בהכאתו
"ואקח לי" - לקחתי לי לצורך הנהגתם שתי מקלות
"לכן עניי הצאן" - ר"ל חמלתי עליהם לרעותם בעבור כי היו הנכנעים והירודים שבכל הצאן
"וארעה" - סיפר הנביא שכן עשה כאשר צוהו ה' ורעה את הצאן העומדות להריגה בבית המטבחיים
מצודת ציון
"לכן" - בעבור
"עניי" - ענין שפלות והכנעה
"מקלות" - מטות
"נועם" - מלשון נעימות ומתוק ואהוב
"חובלים" - מלשון חבלה והשחתהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"לאחד ולאחד", כבר בארתי באילת השחר (כלל ס"ט) כי אחד הוא ממשקל הכבד ומורה אחד ולא שתים, ואחד הוא ממשקל הקל ומורה כל אחד שיהיה עיי"ש, ור"ל שהמקל נועם היה איש אחד תמיד, והמקל חובלים לא היה אחד מיוחד, כי בהנהגה הפנימית התנשאו מנהיגים רבים, כל כת שמה לה ראש אחד וכ"א היה חובל ומשחית את העם: