רש"י על זכריה יא
<< · רש"י על זכריה · יא · >>
פסוק א
פסוק ב
"אלוני בשן" - קישנ"ש בלע"ז
"כי ירד" - כי נשבר ודומה לו וברד ברדת היער
"יער הבציר" - יער המבצר תקוף כרכיאפסוק ג
"אדרתם" - תפארתם
"שאגת כפירים" - יבכו השרים
"כי שודד גאון הירדן" - שהוא מקום הכפירים ואריות ורבותינו פירשו פתח לבנון דלתיך שעל חורבן בית שני נתנבא הנביא ומ' שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחות מאיליהן גער בהן ר"י בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו'פסוק ד
פסוק ה
פסוק ז
"לכן עניי הצאן" - אמת עניי הצאן היו כשהתחלתי לרעותם
"ואקח לי שני מקלות" - לסוף ימים חלקתים לשתי ממלכות בעוונם
"לאחד קראתי נועם" - ירבעם אמר לנהלם לאט
"ולאחד קראתי חובלים" - רחבעם אמר להם ליסרם בעקרבים ולפי שדרך צאן לנהלן במקלות קרא למושליהם מקלותפסוק ח
"ותקצר נפשי בהם" - מאסתים וכל ל' קוצר נפש הוא דבר צרה או דבר מיאוס שאין הדעת סובלתו וקצר הלב והמעים מלהכיל כמו שאליהו אמר הציקתני רוח בטני (איוב לב)
"גם נפשם בחלה בי" - זכרונם היה רב במעי וממלא את רוחי ומציק את בטני ובחלה פי' רבותינו לשון גודל במס' נדה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים שכבר היא גדולה והביאו מקרא זה ראיה לדבריהםפסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
"אם טוב בעיניכם הבו שכרי" - קיימו מצותי והוא יהיה שכרי על כל הטובה אשר נתתי לכם כמו שנותנין שכר לרועה צאן ואשוב וארעה אתכם
"ואם לא חדלו" - וגם אני לא אטיב לכם וכן מצינו שאמר הקב"ה (ליחזקאל ו) השומע ישמע והחדל יחדל
"וישקלו את שכרי שלשים כסף" - תירגם יונתן ועבדו ית רעותי גברין מקצת אנשים טובים מעט היו בהם שעשו רצוני כגון החרש והמסגר דנייאל חנניה מישאל ועזריה יחזקאל ולשון שלשים כסף לא ידעתי לכוין כאן אלא כסף לשון חמדה ואף רבותינו פירשו כן בחולין והביאו ראיה צרור הכסף לקח בידו (משלי ז) ואת השלשים פירשו שמ"ה צדיקים יש בכל דור ודור והביאו ראיה מחומר שעורים ולתך שעורים חמשה עשר בבבל ושלשים בא"י שנאמר ואקחה את שלשים כסף ואשליכהו בית ה' בא"י ומנין השלשים מדרש אגדה שהובטח אברהם אבינו בכך שלא יהא דור פחות משלשים צדיקים מנין כה יהיה זרעך יהיה בגמטריא שלשיםפסוק יג
פסוק יד
"את החובלים" - את רשעי דורו כי הוא צדיק ודורו רשעים
"להפר את האחוה" - שנתאחוו בני יהודה ובנימן ונדבקו בתועבות מלכי ישראלפסוק טו
פסוק טז
"הנער לא יבקש" - תירגם יונתן דאטלטלו לא יתבע הנער השוטות שאינן יודעות לבוא אל הדיר
"הנצבה" - שיש לה כח קצת לעמוד על רגליה וצריכה סיוע לנהלה לאט ומנחם פירש ונפוחה ל' לצבות בטן
"לא יכלכל" - תרגם יונתן לא יסובר ודרך הרועה בחיקו ישא
"ובשר הבריאה יאכל" - את העשירי' יגמור ממונן
"ופרסיהן יפרק" - עד כלה ודוגמת זו אמר דנייאל אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסהפסוק יז
"רועי האליל" - רועי של אין אליל ל' אל אינו רועה וכן רופאי אליל (איוב יג) רועי האליל יו"ד יתירה במקום ה"א כמו ועוזבי הצאן (כאן) שכני סנה (דברים לג) שכני לבדד (מיכה ו) עוזבי הצאן נותנן הפקר ליד כל הבא להכות ולהרוג ולבוז
"חרב על זרועו ועל עין ימינו" - והוא הרועה סכין של שחיטה נושא בידו לשחוט את השמינה ואת הבריאה שנתן עין ימינו בהם לדעת מי העשירים לבוז ולגמור נכסיהם
"זרועו יבוש תיבש" - לעתיד לבא ונתתי נקמתי וגומר (יחזקאל כח) והפותרי' פותרי' אותו בצדקיהו על שם (ירמיהו כב) ואת עיני צדקיהו עור ואי אפשר לכוון הנני מקים רעה בארץ בצדקיהו שכבר עבר לו שבעים שנה
<< · רש"י על זכריה · יא · >>