מצודות על זכריה יא
<< · מצודות על זכריה · יא · >>
פסוק א
מצודת דוד
"ותאכל אש בארזיך" - ר"ל ויאבד האויב את השרים ולפי שקרא את א"י בשם לבנון המשיל אבדן השרים לשריפת ארזי יער הלבנון
"פתח לבנון דלתיך" - הנבואה ההיא נאמרה על חורבן בית השני ואמר אתה א"י הקרויה בשם לבנון פתח דלתיך למען יכנסו בך העכו"םפסוק ב
מצודת דוד
"הילילו אלוני בשן" - אתם אלוני אלון הגדילים בבשן החלושים מאילני יער הילילו כי ירד והושפל יער החזק וכפל הדבר במ"ש
"הילל ברוש" - אתה אילן ברוש עשה יללה כי הארז נפל ע"י הרוח הנושב ואיך א"כ תעמוד אתה מול הרוח ר"ל הילילו המון העם כי השרים נפלו ואיך תתקיימו אתם
"אשר אדירים שדדו" - בזה יפרש אמריו מי הוא הארז שנפל ואמר אשר אדירים שדדו
מצודת ציון
"הילל" - מלשון יללה
"אדירים" - חזקים
"שדדו" - נעשקו
"בשן" - שם מקום מרעה
"ירד" - מלשון ירידה והשפלה
"הבציר" - מבצר וחוזק וכן ערים בצורות (מלכים ב י"ט)פסוק ג
מצודת דוד
"קול שאגת כפירים" - ר"ל הנה ישמע קול שאגת הכפירים כי שדד ונשחת גאון הירדן הוא מקום מרבץ האריות כמ"ש כארי' יעלה מגאון הירדן (ירמיהו מט) ר"ל בני המלכים יילילו כי נחרבו ארמנותיהם
"קול יללת הרועים" - ר"ל הנה ישמע קול יללת הרועים על כי שדדה מעוזם הם אילני היער שהיו חסים בצלם ר"ל מנהיגי העם ילילו כי נאבדו קהל עדתם אנשי זרועם
מצודת ציון
"אדרתם" - חזקם ומעוזם והוא מלשון אדיר
"כפירים" - כן יקראו האריות הקטנים
"גאון" - ענין גבהות ורוממות ור"ל ככר המעולה הסמוך לירדןפסוק ד
מצודת דוד
"רעה וגו'" - המקום צוה לו שהוא ירעה במעשה ובפועל את צאן ההרגה ר"ל צאן העומד לשחיטה בבית המטבחים שאינן מצליחות לגדל ולדות ולהנות מצמרן ואין בהם סי' ברכה להעשיר את בעליהןפסוק ה
מצודת דוד
"לא יחמול עליהן" - הואיל ואין בהם סי' ברכה לא יחמול הרועה עליהן להרביצן בנאות דשא ולנהלן על מי מנוחות ולשמור קצתן מקצתן שלא יהדפון ולא ידחקון זו את זו
"ברוך ה'" - שמכרתי דבר שאין בו סי' ברכה ובמחירי אקנה דבר שיש בו סי' ברכה ואעשיר
"יהרגון" - להיות לו למאכל
"ולא יאשמו" - ר"ל לא חטא לעצמו לעשות לו היזק והפסד כי עומדים הם לשחיטה ואינם ראויין לגדלןפסוק ו
מצודת דוד
"וכתתו" - מלכיהם ופריצי העם יכתתו את עם הארץ ולא אציל את מי מיד הורגיו וכאומר הואיל ומעותדים להריגה מה לי להצילם קצתן מקצתן
"ממציא את האדם" - את בני ישראל אזמין כל איש מהם ביד רעהו הקם עליו וביד החפץ להשמידו וכן היה בסוף בית השני שמלכיהם השמידום והפריצים נלחמו זה בזה כמוזכר ביוסיפון
"כי לא אחמול עוד" - ר"ל זה יהיה לרמז על ישראל שהמה צאן מרעיתו ית' ומעותדים הם להריגה בחורבן הבית השני ולא אחמול עוד עליהם מעתה
מצודת ציון
"ממציא" - מלשון מציאה והוא כענין הזמנה כמו וימציאו בני אהרן (ויקרא ט)
"וכתתו" - ענין שבירה ונתיצהפסוק ז
מצודת דוד
"וארעה" - באלו שתי המקלות רעיתי את הצאן פעם במקל נועם ופעם במקל חובלים הכל לפי הצורך ובא לרמז על הכהנים בני חשמונאי שמשלו בבית השני שהיו בב' הנהגות מתחילה משלו ג' בני מתתיהו בן יוחנן כ"ג יהודה ויהונתן ושמעון ומעשיהם והנהגותם היה בנועם ביראת ה' וכשרון מעשים ואחריהם קמו בניהם וזרעם הם הרשיעו לעשות והיו מחבלים ומשחיתים את העם כמוזכר ביוסיפון
"חובלים" - כי היה מחבל ומשחית ומכאיב הרבה
"נועם" - כי היה נעים ולא הכאיב בהכאתו
"ואקח לי" - לקחתי לי לצורך הנהגתם שתי מקלות
"לכן עניי הצאן" - ר"ל חמלתי עליהם לרעותם בעבור כי היו הנכנעים והירודים שבכל הצאן
"וארעה" - סיפר הנביא שכן עשה כאשר צוהו ה' ורעה את הצאן העומדות להריגה בבית המטבחיים
מצודת ציון
"לכן" - בעבור
"עניי" - ענין שפלות והכנעה
"מקלות" - מטות
"נועם" - מלשון נעימות ומתוק ואהוב
"חובלים" - מלשון חבלה והשחתהפסוק ח
מצודת דוד
"וגם נפשם בחלה בי" - ר"ל גם נפשות הצאן מאסה בי כי לא שמעו לקול שאגתי כדרך הצאן המכיר קול הרועה ונשמעין אליו והרמז הוא שאחרי מיתת ג' בני מתתיהו מאס ה' בעם ישראל על כי גם המה מאסו בו והשחיתו דרכם
"ותקצר נפשי בהם" - ר"ל לא היתה דעתו רחבה עליו בעבור טורח הצאן ומאס בהם
"ואכחיד את שלשת הרועים" - דרך הרועה הגדול להשים תחתיו רועים קטנים להיות לו לעזר וכן עשה זכריה ברעותו את הצאן ואמר הנה בזמן ירח אחד הסרתי ומנעתי שלשת הרועים אשר שמתים תחתי ובא לרמז על שלשת הרועים הנעימים בני מתתיהו בן יוחנן כ"ג ששמשו ל' שנה ונכחדו מן העולם כי יהודה שמש שש שנים ויהונתן שש ושמעון י"ח הרי שלשים שנה ולפי שהשנים קרואים גם בלשון ימים כמ"ש ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה) לפיכך בא הרמז בירח ימים שהיא שלשים ימים (ולא זכר מתתיהו אביהם הזקן כי לא שמש אלא שנה אחת וזהו בעזר בניו לפי רוב זקנותו)
מצודת ציון
"ואכחיד" - ענין מניעה והסרה כמו ולא כחדו מאבותם (איוב ט"ו)
"בירח" - בחדש
"ותקצר נפשי" - כן יאמר על דבר הקשה לסבול וכן ותקצר נפשו למות (שופטים ט"ז)
"בחלה" - ענין מיאוס ותעוב ואין לו דומהפסוק ט
מצודת דוד
"המתה תמות" - כאומר יהיה מה שיהיה מי שתמות מהן תמות ומי שתהיה מוסרת מן העדר ללכת תועה תהיה מוסרת ותלך תועה והנשארות במקומן תאכלנה אחת בשר חברתה ולא אחשוש בדבר ובא לרמז שכן אמר המקום ב"ה שיסיר השגחתו מהם
"ואומר" - אמרתי לבעלי הצאן לא ארעה עוד צאן מרעיתכם
מצודת ציון
"והנכחדת" - הסרה מן העדר
"אשה" - ר"ל אחת וכן אשה אל אחותה (שמות כ"ו)
"רעותה" - חברתהפסוק י
מצודת דוד
"להפיר" - להיות סבה להפר וגו' כי בעוד משלו ג' האחים על כי הלכו בדרך הישר נתן המקום הכח בידם עד שהעכו"ם כרתו עמהם ברית להיות עמהם בשלום אבל אחרי מותם סרו מהם ונתבטל הנהגת הנעימות בממשלת בניהם וזרעם התיש המקום כחם למען יפרו את הברית ללכת להלחם בה
"ואקח" - אח"ז לקחתי מקלי הנועם וכרתי אותו כי מאסתי בהן ולא רציתי עוד להנהיגם בנעימות כ"א ביד חזקה במקל חובלים והרמז הוא לומר אחר שמתו ג' בני מתתיהו בן יוחנן כ"ג נתבטל הנהגת הנעימות
מצודת ציון
"ואגדע" - ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיהו ט')
"להפיר" - ענין בטול ומניעהפסוק יא
מצודת דוד
"וידעו כן" - רצה לומר ברעותי את הצאן ובעשותי את כל אלה הנה עניי הצאן וחוזר ומפרש השומרים אותי ר"ל הענוים והמוכנעים שבישראל השומרים את דברי הם ידעו אמיתת הדבר אשר דבר ה' הוא ולרמז עשיתי מה שעשיתי ולא היה דבר של מה בכך
"ותופר" - רצה לומר וכן היה כי הופר הברית ביום שמתו ג' האחים וחזרו לבוא עליהם למלחמה
מצודת ציון
"כן" - ענינו אמיתת הדבר כמו שהיא וכן כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז)
"עניי" - ענוים ומוכנעים
"אותי" - ר"ל את דבריפסוק יב
מצודת דוד
"וישקלו" - בעלי הצאן שקלו בשכרי ל' שקל כסף ויתכן שכן היה הערך הנתון אל הרועה והרמז הוא שהמקום אמר לישראל אם תרצו שאשגיח אני בכם עשו עבודתי ושמרו מצותי ותחשב לי לשכר ואם לא אסיר השגחתי ול' כסף ירמז על ל' צדיקים שבכל דור ודור אין נגרע כמ"ש רז"ל וכסף הוא ענין חמדה כמו נכסף נכספתה (בראשית לא) כי הצדיקים הם מחמדי עין
"ואומר אליהם" - אמרתי לבעלי הצאן אם טוב בעיניכם שארעה עוד את הצאן הבו שכרי כדרך שנותנים לרועה ואם לא תאבו לתת שכרי חדלו ממני את הצאן לבל אטרח עוד עמהם
מצודת ציון
"הבו" - תנו כמו הבו מקניכם (בראשית מז)
"חדלו" - מנעופסוק יג
מצודת דוד
"ואקחה" - עשה כאשר צוהו המקום והשליך הכסף לאוצר בית ה' לרמז הרמז האמור
"אשר יקרתי מעליהם" - אשר הכבדתי להיות ממעל להם עטרה על ראשם ר"ל צדקת ל' הצדיקים שבכל דור ודור שמורה היא להיות בנוי בזכותם הבית העתיד
"השליכהו" - השלך את הכסף אל האוצר המחוזק והחשוב והוא אוצר בית ה'
מצודת ציון
"היוצר" - כמו האוצר ובא היו"ד במקום האל"ף כי אהו"י מתחלף
"אדר" - ענין מעוז וחוזק כמו לגפן אדרת (יחזקאל יז)
"היקר יקרתי" - מלשון יקר ומכובד וחשובפסוק יד
מצודת דוד
"להפר" - ר"ל גדיעת ממשלת הכהנים בני חשמונאי יהיה סבה לבטל האחוה שהיה בין יהודה ובין ישראל כי הם לבדם היו נקראים אחים אלו לאלו ולא עבר זר בתוכם ולא היה ראוי למלוך עליהם בירושלים כ"א מהם כמ"ש מקרב אחיך תשים עליך מלך וגו' (דברים יז) ובהתבטל ממשלת הכהנים בני חשמונאי כאלו בטל גם האחוה מישראל ומיהודה כי עבר זה בתוכם כי הורדוס מלך עליהם ולא היה מזרע ישראל וכאלו בטל האחוה וכל הרוצה להכנס יבוא ויכנס
"ואגדע" - אח"ז כרתי מקלי השני מקל החובלים ולא רציתי עוד להנהיגם כלל והרמז היא לומר אח"ז נתבטל גם הנהגת החובלים כי נלקחה הממשלה מהכהנים בני חשמונאיפסוק טו
מצודת דוד
"כלי רועה אוילי" - ר"ל מקל מה שרועה אויל מנהיג בו את הצאן שהוא משחית ומאבד בו את הצאן
מצודת ציון
"כלי" - ר"ל מקל
"אוילי" - שוטה מבלי דעתפסוק טז
מצודת דוד
"ופרסיהן יפרק" - במקלו ישבר פרסיהן ולא יוכלו ללכת ר"ל לא יחזק הנכשלים ותשושי הכח ואת העשירים ישחית וירדה בם בפרך
"ובשר הבריאה" - את השמנה יהרוג ויאכל בשרה
"הנצבה" - החולה העומדת במקומה ולא תזוז ממקומה לבקש מרעה לא יכלכל אותה במקומה
"הנער" - הטלה הרך בימים ההולכת לאט ונשארת באחורי העדר לא יבקש אותה אנה נשארה
"הנכחדות וגו'" - המוסרות מן העדר ללכת דרך תועה לא יזכור בהם להשיבם אל העדר
"כי הנה אנכי מקים" - ר"ל זה יהיה לרמז שאעמיד רשע בארץ ועל מלכות בית הורדוס יאמר
מצודת ציון
"לא יפקוד" - לא יזכור
"הנער" - ר"ל הטלה הרך
"הנצבה" - ענין עמידה
"יכלכל" - ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף (בראשית מז)
"הבריאה" - השמנה כמו ועגלון איש בריא (שופטים ג')
"ופרסיהן" - הם כעין מנעלים שברגלי הבהמות כמו פרסות סוסיו (ישעיהו ה')
"יפרק" - ענין שבירה כמו פרק מלאה (נחום ג')פסוק יז
מצודת דוד
"זרועו יבוש תיבש" - ר"ל כחו תחלש
"כהה תכהה" - ר"ל לא יראה הדבר שהוא מצפה לה והוא כפל ענין במ"ש
"ועל עין ימינו" - ר"ל ומה שהיה מסתכל ומביט ומצפה לשוב למלכותו הנה החרב יבוא על התוחלת ההיא כי תכרת ואין לה
"חרב על זרועו" - חרב יבוא על זרועו ר"ל כוחו ישבר ויוכרת
"הוי רעי האליל" - אוי לך אתה רועה מבלי מועיל העוזב את הצאן והולך לו ועל אגריפס המלך יאמר האחרון ממלכות בית הורדוס שעזב את עמו והתחבר עם מחריבי המקדש כמ"ש ביוסיפון
מצודת ציון
"הוי" - כמו אוי
"רועי" - כמו רועה בה"א
"האליל" - ענין דבר שאין בו תועלת כמו רופאי אליל (איוב יג)
"עוזבי" - היו"ד יתירה
"זרועו" - ענין חוזק כי הוא נתון בזרוע
"יבוש תיבש" - מלשון יבשות
"כהה תכהה" - ענין עכירות ושחרות כמו כהה הנגע (ויקרא יג)
<< · מצודות על זכריה · יא · >>