מ"ג ויקרא ג ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קׇרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִסְמוֹךְ יְדֵיהּ עַל רֵישׁ קוּרְבָּנֵיהּ וְיִכְּסִנֵּיהּ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִזְרְקוּן בְּנֵי אַהֲרֹן כָּהֲנַיָּא יָת דְּמָא עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִסְמוֹךְ יַת יְמִינֵיהּ בְּתוּקְפָא עַל רֵישׁ קוּרְבָּנֵיהּ וְיַכְסִינֵיהּ טַבְּחָא בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִדְרְקוּן בְּנֵי אַהֲרן כַּהֲנַיָא יַת אַדְמָא עַל מַדְבְּחָא חֲזוֹר חֲזוֹר: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "וסמך ידו"-- לא יד עבדו, לא יד שלוחו, לא יד אשתו.
"ידו על ראש"-- לא ידו על גב; "ידו על ראש"-- לא על הצואר; "על ראש"-- לא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש --שאינו טעון תנופה-- טעון סמיכה, החזה --שטעונה תנופה-- אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר "על ראש"-- ולא על החזה.
[ב] [1] "קרבנו...קרבנו" (6) (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד)
- (א1)"קרבנו"-- לרבות כל בעלי קרבן.
- • הלא דין הוא! מה אם תנופה --שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין-- נתמעטה בחוברין, סמיכה --שאינה נוהגת אלא בחיים-- אינו דין שתתמעט בחוברין?!
- • תלמוד לומר "קרבנו..."-- לרבות כל בעלי קרבן.
- (ב1)"קרבנו"-- לא קרבן אביו, (2)"קרבנו"-- לא קרבן אחר, (3)"קרבנו"-- לא קרבן עובד כוכבים; שר' יהודה אומר אין היורש סומך.
- [ד] (4)"קרבנו"-- לא הבכור.
- • הלא דין הוא! ומה אם שלמים --שאין קדושתן מרחם-- טעונים סמיכה, הבכור --שקדושתו מרחם-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
- • תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא הבכור.
- [ה] (5)"קרבנו"-- ולא המעשר.
- • הלא דין הוא! מה אם שלמים --שאינם בעמוד והבא-- טעונים סמיכה, המעשר --שהוא בעמוד והבא-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
- • תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא המעשר.
- [ו] (6)"קרבנו"-- ולא הפסח.
- • הלא דין הוא! ומה אם שלמים --שלא ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות-- טעונים סמיכה, הפסח --שריבה בו הכתוב מצוות יתירות-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
- • תלמוד לומר "קרבנו"-- ולא הפסח.
[ז] "וּשְׁחָטוֹ" (ויקרא ג, ב), "ושחט אותו" (ויקרא ג, ח), "ושחט אותו" (ויקרא ג, יג) מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים יב, כא) "וכי ירחק ממך המקום וזבחת"-- בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה -- אין לי אלא תמימים שהן כשרים לקרב;
- ומנין לרבות את בעלי מומין? ארבה אני את בעלי מומין שהן ממין הכשר.
- ומנין לרבות את החיה? ארבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה.
- ומנין לרבות העופות? תלמוד לומר "וּשְׁחָטוֹ" "ושחט אותו" "ושחט אותו".
[ט] יכול לא ישחוט ואם שחט יהיה מותר באכילה? תלמוד לומר "כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת"-- מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל, ואין אתה אוכל מה שאתה זובח בקירוב מקום; --פרט לחולין שנשחטו בעזרה.
[י] יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלב? תלמוד לומר "לכלב תשליכון אותו"-- אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.
[יא] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יג)-- להכשיר כל הרוחות, קל וחומר לצפון.
- הלא דין הוא! מה אם שאר הרוחות --שלא כשרו לשחיטת קדשי קדשים-- כשרו לשחיטת קדשים קלים, צפון --שכשר לשחיטת קדשי קדשים-- אינו דין שיכשר לשחיטת קדשים קלים?!
ר' אליעזר אומר "לפני אהל מועד"-- להכשיר בצפון.
- [יב] הלא דין הוא! מה אם שלמים --שכשרו לשחט בכל הרוחות-- לא כשר מקומן לשחיטת קדשי קדשים, עולה --שלא כשרה לשחט אלא בצפון-- אינו דין שלא יכשר מקומה לשחט קדשים קלים?!
- תלמוד לומר "לפני אהל מועד"-- להכשיר בצפון.
- ^ הפיסוק והעיצוב הוא כראות עיני על פי פירוש המלבי"ם שכאן הספרא דורשת ששה ייתורים של מלת "קרבנו" בפרשה, עיי"ש. ומקווה שהבהרתי יותר ממה שסיבכתי... - ויקיעורך
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •