לדלג לתוכן

מ"ג במדבר כא כו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג במדבר · כא · כו · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כׇּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֲרֵי חֶשְׁבּוֹן קַרְתָּא דְּסִיחוֹן מַלְכָּא אֱמוֹרָאָה הִיא וְהוּא אֲגִיחַ קְרָבָא בְּמַלְכָּא דְּמוֹאָב קַדְמָאָה וּנְסֵיב יָת כָּל אַרְעֵיהּ מִנֵּיהּ עַד אַרְנוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם חֶשְׁבּוֹן קַרְתָּא דְסִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה הִיא וְהוּא אַגַח קְרָבָא בְּמַלְכָּא דְמוֹאָב קַדְמָאָה וּנְסֵיב יַת כָּל אַרְעֵיהּ מִן יְדֵיהּ עַד אַרְנוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והוא נלחם" - למה הוצרך להכתב לפי שנא' (שם) אל תצר את מואב וחשבון משל מואב היתה כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל "מידו" - מרשותו

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְהוּא נִלְחַם וְגוֹמֵר – לָמָּה הֻצְרַךְ לְהִכָּתֵב? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" (דברים ב,ט), וְחֶשְׁבּוֹן מִשֶּׁל מוֹאָב הָיְתָה, כָּתַב לָנוּ שֶׁסִּיחוֹן לְקָחָהּ מֵהֶם, וְעַל יָדוֹ טָהֲרָה לְיִשְֹרָאֵל (מדרש תנחומא חוקת כג; חולין ס' ע"ב).
מִיָּדוֹ – מֵרְשׁוּתוֹ (ב"מ נ"ו ע"ב).

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי היא" - כלומר עתה כאשר נלחמו בו ישראל עירו של סיחון מלך האמורי היתה, כלומר עיר מושב המלך, כי הוא נלחם במלך מואב הראשון אשר מלך עליהם לפני מלוך מלך, או "הראשון" קודם לבלק שהוא מלך למואב בעת ההיא, ויקח סיחון את כל ארצו מידו ועד ארנון.

וחשבון בתחלת גבול הכבוש, על כן תחשב לאמורי, ולא הוזהרו ישראל על ארץ מואב ובני עמון רק על הארץ אשר היא בידם בעת הצואה.

והביא הכתוב ראיה כי חשבון עיר סיחון היא, כי המושלים יאמרו "באו חשבון" וגו', כי בעת שנלחם סיחון במלך מואב - לכד תחלה עיר חשבון, ונחרבה העיר, ואחרי כן בנה אותה לבית מלכות. וזה טעם "אשר יושב בחשבון" (להלן פסוק לד). וכן נאמר בספר יהושע (יג י): "סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון". והיו המושלים אומרים לאמורי "באו חשבון ותשבו בה, תבנה ותכונן אחרי חורבנה עיר סיחון אשר המלך עליה". ואחר שישב סיחון בחשבון אסף שם את חילו, וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל, על כן אמרו המושלים "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אשר יושב בה, ואכלה ער מואב בעלי הבמות אשר לארנון", שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ. ו"בעלי הבמות" כענין (יחזקאל לו ב): "ובמות עולם למורשה".

ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבוק, כמו שנאמר ביהושע (יג כד כה) "ויתן משה למטה גד וגו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער", והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים יא יג): "כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבק ועד הירדן".

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא. והטעם שאמרנו שכל ערי האמורי הן בנות לחשבון הוא מפני שחשבון היתה עיר מלכות לסיחון מלך האמורי קודם שכבש ערי מואב:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי חשבון", ולבל נשאל הלא חשבון וכל בנותיה היו שייכים תחלה למואב וה' אמר לישראל אל תצר את מואב כי לא אתן לך מארצו ירושה, ע"ז משיב "כי חשבון" עיר סיחון

הוא ר"ל שעתה אינה עיר מואב רק עיר סיחון, כי לקח אותה מיד מלך מואב הראשון ועמון ומואב טהרו בסיחון:

<< · מ"ג במדבר · כא · כו · >>