ירושלמי פסחים ו
מתוך: ירושלמי פסחים ו א (עריכה)
אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין הרכבו והבאתו חוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינן דוחין רבי אליעזר אומר דוחין
גמרא
זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות שבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השב' אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו איפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל י"ד להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה אית תניי תני מאה אית תניי תני מאתים אית תניי תני ג' מאות מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר ג' מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשים ושל מועדות אמרו לו כבר אמרנו שיש עמך תוחלת התחיל דרוש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור מה תמיד קרבן ציבור דוחה שבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת מקל וחומר מה אם תמיד שאין מחייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת מגזירה שוה נאמר בתמיד (במדבר כח) במועדו ונאמר בפסח (במדבר ט) במועדו מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמר' יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה ק"ו שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו רבי יוסי בר רבי בון אמר בשם ר' אבא בר ממל אם בא אדם לדון אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש (ויקרא יא) בגד עור (במדבר לא) בגד עור לגזירה שוה כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשי' אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור ר' יוסה בי רבי בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גז"ש לבטל תלמודו רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזרה שוה לעצמו לפיכך משיבין מק"ו ואין מושיבין מגזרה שוה אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצליכם כיון שקינתרם בדברים נעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהם עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את הלכה אמר כך שמעתי משמעיה ואבטליון ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינו תורה תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה פסולה אבל קושרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פרש טליתו עליה מפני הזבובין כשרה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשרה לצורך אחר פסולה הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא הדא מן ההיא שאם תלה בה סכין לשוחטה כשרה וההיא ילפה מן הדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה ויתיר להן ע"י חולה אלא כר' אימי ואפילו תימר כר' סימון כשם שנעלמה זו נעלמה זו א"ר אבון והלא א"א לשני שביעית שיחול י"ד להיות בשבת ולמה נתעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל א"ר מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין ב"ד שלמטן בכבוד שלא ירבו המחלוקת בישראל שלשה הניחו כתרן בעה"ז וירשו חיי העה"ב ואילו הן יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה וזקני בתירה יונתן בן שאול אמר רבי לא אפילו נשיא מאחורי הקוריין יודעות היו שדוד עתיד למלוך אלעזר בן עזריה תניין הוה לית לך כהדא דזקני בתירה דשרין גרמון מן נשיאות ומניני נשיא רבנין דקיסרין אמרין אף רבי חנינה דציפורין לרבי מנא אמר רבי יושוע בן קבסיו כל ימי הייתי בורח מן השרר' עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו מה הקומקו' הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו אמר רבי יוסי בי רבי בון ח"ו דהוה בעי לה אלא דהיה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא דכוותי על ג' דברים עלה הלל מבבל (ויקרא יג) טהור הוא יכול יפטר וילך לו תלמוד לומר וטהרו הכהן אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על זה עלה הלל מבבל כתוב אחד אומר (דברים טז) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר וכתוב אחד אומר (שמות יב) מן הכבשים ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה כתוב אחד אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב) שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה מיחוי קרביו א"ר יוחנן (משלי טז) כל פעל ה' למענהו שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך מזבח מנוול תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת תני ר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דרבי ישמעאל שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול מה עבד לה רבי ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול א"ר יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אמרו דבר אחד כמה דרבי ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה אין תאמר מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו א"ר יוסי בי רבי בון לא אתייא אלא כרבי שמעון דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב רבי שמעון בן אלעזר אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקודח עד שיקדח כל צרכו הקוצץ עד שיקצוץ כל צרכו והמעבד את העור עד שיעבד כל צרכו אמר רבי יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה וקשי על דרשב"ג אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום אמר רב אתייא דרשב"ג כרבי יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו והכא מפני שהוא כמיישב בידו והקטר חלביו (שמות כג) לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביום טוב א"ר אבהו קיימתיה בשחל ארבעה עשר להיות בשבת רבי יונה בעי אם בשחל ארבעה עשר להיות בשבת אין חגיגה באה עמו אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא תבא לידי בל תאחר א"ר חיננא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמר הכין לשילשולו לתנור להרכבו והבאתו מחוץ לתחום לא אמר אלא חוץ לירושלים הא חוץ לעזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש חתיכת יבלת תמן תנינן וחותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור הכא את אמר דוחה וכא את אמר אינו דוחה ר' סימון ר' יהושע ב"ל בשם בר פדייה מפני קלקול פייסות א"ר יוסה והן שהפיסו ר"ש ב"ל בשם ר' סובייה כאן בנפרכת וכאן בשאינה נפרכת ר"ש בן יקים אמר כאן בלחה וכאן ביבשה ר' יוסי בי ר' חנינה אמר כאן ביד וכאן בכלי אתיא דרשב"ל כבר קפרא ודר' יוסי בר חנינה כר' יוחנן דתני כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה בר קפרא אמר אפילו אינו צריך לדם אפילו אינו צריך לאפשר אמר רבי יוחנן והוא שיהא צריך דם והוא שיהא צריך לאפר רבי אחא ר' חנינה בשם ר' יוחנן כאן וכאן בלחה אנן קיימין והוא שיהא צריך לדם הבאתו חוץ לתחום שבות הדאמסייע' להדא דמר ר' יונתן קומי ר' חייא רבה בשם ר"ש בר יוסי בר לקוניא לוקין על תחומי שבת דבר תורה א"ל ר' חייה רבה והלא אין בשבת אלא סקילה וכרת א"ל והכתיב (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא א"ל מי כתיב לא אל כתיב א"ל והכתיב (שמות טז) שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי א"ל מי כתיב לא אל כתיב אמר רבי יוסי בי ר' בון אף על פי כן זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו חתיכת יבלתו בכלי שבות אמר רבי אבהו לא תני רבי יוסי בן חנינה אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דו סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה מה פליגין כשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן והדין זבח כאחר הוא א"ר יוסה שנייא היא הכא דכתיב זבח א"ר מנא הזייה שבות ואלו שבות הזייה דוחין ואלו אינן דוחין אלא שזה בזבח וזה בזובח מילתיה דר' זעירא אמר היא זבח היא זובח תני ר' יודה בר פזי דבר קפרא קומי ר' זעירא תמיהני היאך קיבל ר' ליעזר מר' יהושע את התשובה שזה בזבח וזה בזובח א"ל בר קפרא תמה ר' אליעזר אומר לא תמה
מתוך: ירושלמי פסחים ו ב (עריכה)
א"ר אליעזר ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכ' דוחה את השבת אלו שהם משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי יהושע י"ט יוכיח שהתיר בו שמום מלאכה ואסר בו משום שבות אמר לו ר"א מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה
גמרא
מה שבות לא כן תנינן המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמיפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא אמר רבי ירמיה מהו רשות רצה בישל רצה לא בישל אמר רבי יוסה הכין הוה ר' ליעזר צריך מתבזה לר' יהושע הרי חגיגת יום טוב כשיטתך תוכיח שהתירו בה מלאכה ואסרו בה משם שבות והוה ליה מימר בה לא אם אמרת בחגיגת יום טוב שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת ויתיביניה במתניתן לא אם אמרת בי"ט שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת כיי דמר ר' אימי עשירין היו בתשיבות או יבא כיי דמר ר' יסא כאינש דאית ליה תרין טעמין והוא מתיב חד מינהון
מתוך: ירושלמי פסחים ו ג (עריכה)
השיב ר"ע הזייה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אלו שאע"פ שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו ר' אליעזר ועליה אני דן מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזייה שהיא משום שבות לא תדחה את השבת אמר לו ר"ע או חילוף מה אם הזייה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת אף שחיטה שהיא משום מלאכ' לא תדחה את השבת אמר לו ר"א עקיבה עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד בשחיטה כלל א"ר עקיבה כל מלאכה שאיפשר לה ליעשות מע"ש אינה דוחה את השבת שחיטה שאי אפשר לה ליעשות מע"ש דוחה את השבת
גמרא
שלש עשרה שנה עשה ר"ע נכנס אצל ר' ליעזר ולא היה יודע בו וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר' ליעזר אמר לו ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו תמן תנינן אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבה רבי אלעזר אומר מאסקופת עזרה ולחוץ א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר אלא לפוטרו מן ההכרת א"ר לעזר מתניתא אמרה כן השיב ר"ע הזייה תוכיח שהוא מצוה ומצוה להזות תיפתר שחל יום השביעי שלו להיות בארבעה עשר שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ואח"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות אמר רב הושעיה תיפתר שחל יום השביעי שלו להיות בשלשה עשר שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ולמחר הוא בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו לערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות אשכח תני כהדין קדמייא א"ר יודה בר פזי תיפתר כמאן דאמר מאסקופת ירושלם ולחוץ משיבין דבר מחוץ לירושלם על דבר שבירוש' ואית בר נש אמר לרביה או חילוף לפי שהיה ר' ליעזר מלמדו הלכה ובא שאין חגיגה דוחה שבת וכפר בו בשעת הדין לפום כן הוא א"ל או חילוף תני ר"א אומר כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת אמר לו ר"ע לא אם אמרת בשחיטה שא"א לה לעשות מע"ש דוחה את השבת תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר להם ליעשות מע"ש אין דוחין את השבת אמר לו רבי ליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהוא יכול לעשותן מוצאי שבת והרי הן דוחין את השבת מה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה אמר לו ר' עקיבה מה למכשירי שחיטה לאחר שחיטה דוחין את השבת שכבר דחת שחיטה את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה ואדיין לא דחת שחיטה את השבת ד"א שאם ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה את השבת בלא שחיטה גבי מה אית לך שמא יחלה התינוק ונמצא דוחה את השבת בלא מילה התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות מאתמול הגע עצמך שנולדה לו יבולת הרי אינו ראוי לחותכה בשבת מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול הגע עצמך שחל יום השביעי שלו להיות בשבת הרי אינו ראוי להזות בשבת מין הזייה ראוי מאתמול
מתוך: ירושלמי פסחים ו ד (עריכה)
אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובממועט בזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה חגיגה היתה באה מן הצאן ומן הבקר מן הכשבים ומן העזים מן הזכרים ומן הנקבות ונאכלת לשני ימים ולילה אחד
גמרא
תני חגיגת ארבעה עשר היתה באה מן המעשר ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שהוא רשות אין תימר חובה דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה נאכל' תחילה כדי שיאכל הפסח לשבע ולא יאכל הפסח לשבע רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יעקב בר דסיי שלא יבא לידי שבירת עצם תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה מתבערת עמו איתא חמי חגיגה נאכלת לשני ימים ופסח נאכל עד חצות תימר הכין בעולה עמו על שולחנו התבשילין העולים עמו על השלחן צריכין להתבער עמו א"ר יוסה הדא אמרה ההין דאוכל חומץ ובדעתיה מיכול קופד צריך מבער פיסת
מתוך: ירושלמי פסחים ו ה (עריכה)
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח אם אינן ראויין חייב אם ראויין ר' אליעזר מחייב חטאת ר' יהושע פוטר א"ר אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו בדבר אסור תאמר בזבחי' ששינן בדבר מותר א"ל ר' אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב א"ל ר"י לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור
גמרא
מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה רבי מנא אמר יש בעשייתו מצוה רבי יוסה אמר אין בעשייתו מצוה אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה מתניתא בסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהיה סבור לומר שמותר לשנות שלמים לשם פסח רבי מנא אמר אין בעשייתו מצוה רבי יוסה אמר יש בעשייתו מצוה מסתברא דר' מנא בקדמייתא ודרבי יוסה באחרייתא אמרין לית הדא דרבי ליעזר תתובה על דרבי יהושע דו יכיל מימיר ליה האיך את משיביני מדבר שדרכו לחלף על דבר שאין דרכו ליתחלף ולא הדא דרבי יושוע תתובה על דרבי אליעזר דו יכיל מימיר ליה הרי פסחו של ראובן ששחטו לשם שמעון הרי שינהו לדבר כשר ותימר חייב רבי מאיר אומר השוחט לשם אימורי צבור פטור א"ר לעזר דברי רבי מאיר אפילו עגל את שמע מינה תרתיי את שמע מינה דבר שאין לו קיצבה ודבר שאין דרכו להתחליף ויש בעשייתו מצוה ר"ש בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה ר' יוחנן אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לוכל מזה ואכל מזה מתניתא פליגא על רבי יוחנן שבת ומל את שלאחר שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר הרי אין בעשייתו מצוה ור' יהושע פוטר שמואל קפודקי' אמר למחר יש בעשייתה מצוה אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר דבר שיש בעשייתה מצוה פטור דבר שאין בעשייתו מצוה חייב במחלוקת רבי שמעון אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור כמחלוקת רבי יוסי ר' יהושע דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח את ש"מ תלת את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שאין דרכו להחליף ודבר שיש בעשייתו מצוה אית לך דבר שאין לו קצבה רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה רבי יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן אלא שלא נתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה אמר רב חסדא דברי רבי שמעון תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה אמר רבי זעירא מילתיה דרבי ינאי אמרה והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת מלו בשחרית רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור רבי אבא אמר חייב וליידה מילה אמרה רבי ינאי בא להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף על דעתיה דרבי זעירא כרבי ינאי על דעתיה דרב כר"מ א"ר מנא קומי רבי יוסה מה דאמר רב חסדא כרבי שמעון מה דאמר רבי ינאי כרבי מאיר משיבין דבר בין רבי מאיר לרבי שמעון אשכחנן פלוגא בין רבי מאיר לרבי שמעון בשיור אילין תינוקות ספיקות מה את עבד לון כדבר שיש לו קיצבה או כדבר שאין לו קיצבה אפילו אין שם תינוק אחד למול ואין תעבדינון כדבר שאין לו קיצבה והוא שיהא שם תינוק אחד למול איתא חמי הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב רב הונא אמר מחלפא היא מתניתא דתני א"ר שמעון לא נחלק רבי ליעזר ורבי יהושע על מישהיה לו למול לאחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב ועל מה נחלקו על מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר א"ר יוסי בי רבי בון מן קושיי מקשי לה רבי ינאי והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת רב אדא בר אחוא אמר זו דברי רבי מאיר ורבי שמעון אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאינו בעשייתה מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה אמר רבי יוחנן דברי רבי יוסה אפילו פירש וחזר אף על הציצין שאין מעכבין את המילה היידין רבי יוסי ההיא דתנינן רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מה דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פירש וחזר אפילו על הציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן
מתוך: ירושלמי פסחים ו ו (עריכה)
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן או שמתו או שניטמאו פטור מפני ששחט ברשות
גמרא
אמר רבי לעזר למי נצרכה לר' מאיר אתיא דרבי לעזר כרבי שמעון בן לקיש כמה דרבי שמעון בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כן רבי לעזר אמר יש בעשייתו מצוה אין תימר שנייא הוא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר ר' לעזר דברי רבי מאיר אפילו עגל א"ר יוסי אין יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן אתיא היא דאמר ר' יוחנן בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב אמר רבי יוחנן דר"ש הוא ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש הוא ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בי ר' חנינה המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ר' יונה אמר שלמים כשירים ר' יוסה אמר שלמים פסולים והא תנינן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרון ליה פטור ופסול ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים והא תנינן פטור סברין מימר פטור כשר פתרין לה פטור פסול שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים והא תנינן פטור סברין מימר פטור פסול פתרין לה פטור כשר רבי יסא בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסה מתיר ר' זעירא בעא קומי רבי מנא הן אשכחנן פטור וכשר אמר ליה תנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר ועל כולם היה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה רבי לעזר בי רבי יוסי בעא קומי ר' יוסי ניחא שמתו ושנטמאו שמשכו הבעלים את ידם מה אנן קיימין אם בחיים פסול מכשיר פסול הוא אם לאחר שחיטה יש משיכה לאחר שחיטה מכיון שיש לו רשות למשוך פסול מכשיר הוא וטעון צורה