ילקוט שמעוני על בראשית יג טז
| ילקוט שמעוני על בראשית • פרק י"ג • פסוק ט"ז | >>
• ב • ג • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃
ושמתי את זרעך כעפר הארץ. מה הארץ מסוף העולם ועד סופו, כך בניך מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים, כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות, כך ישראל, העכו"ם בטלים והם קיימים. ומה עפר הארץ עשוי דייש, כך בניך עשויין דייש למלכיות, הדא הוא דכתיב: "ושמתיה ביד מוגיך", אלין דממיגין לך. ואפילו כן, לטובתך, מקשקשין לך מן חוביך, כמה דאת אמר: "ברביבים תמוגגנה צמחה תברך". "אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה", מה היו עושים? מרביצין אותן בפלטראות ומעבירין ורדין עליהן והא סימן טב, מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת, כך בניך מכלים את העכו"ם והן קיימין:
כשבא בלעם וראה את המדבר מלא ערלות של ישראל, אמר: מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה? זאת היא מכוסה בעפר, שנאמר: "מי מנה עפר יעקב". מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנמשלו לעפר שנאמר: ושמתי את זרעך כעפר הארץ. וכך היו ישראל מלין, עד שנחלקו לשתי ממלכות, אפרים מנעו מהם ברית מילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, "ויאמר קנא קנאתי". א"ל הקב"ה: לעולם אתה מקנא! קנאת בשטים על גלוי עריות, וקנאת כאן. חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים להיות עושין מושב כבוד למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית שנאמר: "ומלאך הברית אשר אתם חפצים":