ילקוט שמעוני על בראשית יג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

[עריכה]

וילך למסעיו. במסעות שהלך בהן חזר והלך, לפרוע הקפותיו:

אמר רב יהודה אמר רב: מנין שלא ישנה אדם אכסניא שלו? שנאמר: "אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה". רבי יוסי בר חנינא אומר מהכא: וילך למסעיו. מאי בינייהו? איכא בינייהו אכסניא דאקראי. עד היכן לא ישנה אדם אכסניא שלו? רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שיפשיל לו כליו לאחוריו. בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי; בהפשלת כליו לאחוריו נמי לא פליגי; כי פליגי בהכאה דדביתהו. מר סבר: כיון דלדידיה לא קא מצער ליה, מאי נפקא ליה מינה? ומר סבר, אתי לאטרודי. כל כך למה? דאמר מר: אכסניא פוגם ונפגם:

אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפילה לצרה; שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפילה בין בית אל ובין העי, לא נשתיירו מישראל שריד ופליט, וכתיב: "היערוך שועך לא בצר":