טור מנוקד אבן העזר קעג
<< | טור · אבן העזר · סימן קעג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
היבמה שהיא אסורה ליבם והיא מחייבי כריתות או מיתות בית דין, אינה זקוקה ליבם ומותרת לזר בלא חליצה.
כיצד? - הרי שאחיו מאביו היה נשוי בתו או בת בתו או חמותו או אחת מכל העריות, ומת ונפלה הערוה לפניו, פטורה מן החליצה ומן היבום.
וכשם שהיא פטורה, כך צרתה פטורה, שאם היה נשוי עוד אחרת, אף על פי שאינה ערוה על היבם, פטורה כמו הערוה.
וכן צרת צרתה, כגון שמת ראובן ולו שתי נשים ואחת מהן היא ערוה על שמעון אחיו, ולו עוד אח לוי שאין אחת מהן ערוה עליו, והלך לוי ויבם אותה שהיא צרת ערוה לשמעון ולו אשה אחרת, ומת ונפלו שתיהן לפני שמעון, שתיהן פטורות מן החליצה והיבום, האחת שהיא צרת ערוה לשמעון, והשנייה משום צרתה.
וכן עד עולם, שאם נשאת צרת הצרה לאח רביעי ומת.
אבל אחת מכל העריות שהיא נשואה לנכרי שאינו אחיו מאביו ומת, מותר לישא צרתה.
היבמה שהיא ספק ערוה ליבם, כגון שקדש אשה בספק קדושין ואחותה נשואה לאחיו מאביו, ומת אחיו ונפלה אשתו לפניו שהיא ספק אחות ארוסתו, הרי זו חולצת ולא מתיבמת, ומוציא אשתו בגט מספק, ושתיהן אסורות, יבמתו שהיא ספק אחות ארוסתו, וגרושתו שהיא ספק אחות חלוצתו.
היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל, כגון שעבר או טעה ונשא בתו או חמותו ומת ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו, שאין קדושין תופסין לו בה, ולא שייך בה לא חליצה ולא יבום. ואם היה לה צרה, חולצת או מתיבמת, וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה, היא ליבם כמו אשה נכרית ומותר בה.
ראיתי בדברי הרמב"ם שאם היתה היבמה בספק ערוה לבעל, שחולצת ולא מתייבמת. וייראה שהוא טעות סופר, דממה נפשך תתייבם, שאם לא היתה עליו ערוה הרי היא זקוקה ליבם, ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית.
היה לאחיו בערוה ספק קידושין או ספק גירושין, כגון שזרק לה קידושין או גיטא ספק קרוב לו ספק קרוב לה, או שגירשה בגט שכתב בכתב ידו ואין עליו עדים, או שיש עליו עדים ואין בו זמן, או שיש בו זמן ואין בו אלא עד אחד והוא כתב ידו, ולו אשה אחרת ומת, הצרה חולצת ולא מתייבמת.
מתה הערוה בחיי אחיו, או גירשה, או שהיתה הערוה קטנה ומיאנה באחיו, ומת, מותרת צרתה להתייבם, ואפילו כנס הצרה קודם שגירש הערוה, כיון שלא היתה צרת ערוה בשעה שנפלה ליבום. אבל אם לא מיאנה בו בחייו ומיאנה בו אחרי מותו, צרתה חולצת ולא מתייבמת.
ספק אם מתה הערוה בחייו אם לא, כגון שאחיו היה נשוי בתו ונפל הבית על שניהם ואינו יודע איזה מהם מת תחילה, ולו אשה אחרת, חולצת ולא מתייבמת.
היתה הערוה איילונית, צרתה מתייבמת. ולא מיבעיא אם לא הכיר בה דהוי מקח טעות, שנמצא שלא היתה אשתו מעולם ואינה צרת ערוה. אלא אפילו הכיר בה מתייבמת הצרה, דכיון דאיילונית לאו בת יבום היא, הרי היא כמי שאינה ולא נפלה הזיקה אלא על הצרה לבד.
יבם הצרה, שהיה סבור שהערוה איילונית ואחר כך נמצא שאינה איילונית, תצא מיבמה בלא גט והולד ממזר.
ניסת הצרה לזר, שהיתה סבורה שאין הערוה איילונית, ואחר כך נמצאת איילונית - תצא מהבעל ומהיבם, וצריכה גט מהבעל וחליצה מהיבם להתירה לזר. ואם נתקדשה לזר - מותרת ליבם כדפרישית לעיל ביבמה שנתקדשה לזר.
מי שזנתה אשתו תחתיו בעדים וברצון, ומת בלא זרע ונפלה לפני אחיו, דינה כדין הערוה, והיא וצרתה פטורות מן החליצה ומן היבום. במה דברים אמורים? - שזנתה בודאי, אבל אם ספק זנתה אם לאו, היא חולצת וצרתה חולצת או מתייבמת.
אשת אחיו שלא היה בעולמו אינה בת יבום, דכתיב "כי ישבו אחים יחדו", שהיו להם ישיבה אחת בעולם, וכיון שאינה בת יבום הרי היא כאשת אחיו שלא במקום מצוה שהיא ערוה ופוטרת צרתה. כיצד? - ראובן שמת ונפלה אשתו לפני שמעון אחיו, ואחר כך נולד לוי אחיו, בין אם נולד קודם שייבם שמעון אשת ראובן שמת, בין אם נולד לאחר שייבמה שמעון, ומת, אסורה על לוי לעולם.
וכשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה, כגון שהיה לשמעון אשה אחרת.
כתב הרמב"ם: עשה שמעון מאמר באשת ראובן ומת קודם שכנסה, הרי לוי חולץ לצרתה ולא מייבם, שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במאמר שקנה קצת. ואדוני אבי ז"ל כתב - דאפילו מת בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתייבמת, דקיימא לן יש זיקה.
קטנה שהיתה נשואה לאחיו מאמו, או לאחי אמו, ומת ונשאה אחיו מאביו, ומת ונפלה לפניו ליבום ועודנה קטנה, אינה יכולה למאן לעקור נישואין הראשונים כדי שתתייבם, וצרתה חולצת ולא מתייבמת. ונראה שאף היא חולצת אם תמאן.
היה אחיו נשוי קטנה שאינה ערוה עליו ומת, ומיאנה הקטנה ביבם - אסורה לו ומותרת לזר בלא חליצה. ודוקא היא, אבל צרתה מותרת לו. ואפילו היא מותרת לשאר האחין שלא מיאנה בהן.
היה לאחיו באשתו ספק גירושין ומת ונפלה לפניו ליבום - חולצת ולא מתייבמת, דשמא הוו גירושין והרי היא גרושת אחיו שהיא בכרת. אבל אם היו לאחיו בה ספק קידושין - מתייבמת, שאם היו בה קידושין הרי היא זקוקה לו, ואם לא היו קידושין הרי היא נכרית.
המגרש אשתו גדולה, או קטנה שהשיאה אחיה, והחזירה ומת ונפלה לפני יבם - מותרת לו, אף על פי שהיתה אסורה לו בחיי אחיו משום גרושת אחיו משום שהיתה אשת אחיו, שמיתת אחיו מזקיקין אותה לייבום ובאותה שעה לא היה לה שום איסור. אבל קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה בקטנותה על ידי אביה והחזירה ומת בעודה קטנה, אסורה ליבם, שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה, וחולצת.
וכן הדין במגרש הפקחת ונתחרשה והחזירה, ומת והיא חרשת. ולענין צרתה כתב הראב"ד - שהיא כמותה וחולצת ולא מתייבמת. ורב אלפס כתב - שהיא מתייבמת. וכן כתב הרמב"ם. ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
החזירה כשהיא קטנה או חרשת, ונתגדלה או נתפקחת אצלו ואחר כך מת - מותרת להתייבם.
אחות גרושתו היא אסורה לו מן התורה כאחות אשתו. לפיכך נפלה לפניו ליבום, פטורה היא וצרתה מן החליצה ומן היבום.