טור מנוקד אבן העזר קמג
<< | טור · אבן העזר · סימן קמג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
המגרש על תנאי, הרי זה כשאר כל מעשה שנעשה על תנאי שאין המעשה מתקיים אלא אם כן יתקיים התנאי, ואם לא יתקיים התנאי אין כאן גט כלל. ואפילו אם הוא כהן, מותרת לו. ובלבד שיהא כהלכתו - שיהא כפול, ותנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, ושיוכל להתקיים המעשה על ידי שליח, ושיהיה בדבר שתוכל לעשותו כדפירשתי בהלכות קדושין. אבל אם לא נעשה כהלכתו - התנאי בטל והגירושין קיימין. ולכשיתקיים התנאי - מתקיים הגט למפרע משעת נתינה. לפיכך מת הבעל או נשרף הגט או נאבד קודם קיום התנאי - הוי גט.
במה דברים אמורים? - שאומר 'מעכשיו' או 'על מנת' דהוי כמעכשיו. כיצד? - אמר לה 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז לאחר שלושים יום', חל הגט מיד ולכשתתן לו תהיה מגורשת למפרע אפילו אם נשרף הגט. ומכל מקום לאחר לא תינשא עד שתתן. ואם נישאת - כתב הרמ"ה - שיוציא עד שיתקיים התנאי, ואם קיימה התנאי יקיים. והרמב"ם כתב - שיכולה לינשא מיד ולא חיישינן שמא לא תתן כיון שהיה התנאי במעכשיו או בעל מנת. ולא נהירא דבהדיא קתני בברייתא על זה ולאחר לא תינשא עד שתתן.
ואם לא נתנה לו בחייו, שוב לא תוכל לקיים התנאי אפילו אם תתן ליורשיו, ד"על מנת שתתן לי" משמע לי ולא ליורשי. וכיון שלא תוכל לקיים התנאי, בטל הגירושין, וחולצת או מתייבמת. והרמב"ם כתב - חולצת ולא מתייבמת. ולא נהירא.
אבל לא אמר 'על מנת' אלא 'הרי זה גיטך אם תתן לי מאתים זוז לאחר שלושים יום' - לא חל עד שעת נתינה, ואם נקרע או נאבד קודם נתינה, אינה מגורשת.
אמר לה 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז', ולא רצה לקבלם נתנה[1] לו בעל כרחו - כתב רב האי - דהוי גט. והרמב"ם כתב - דהויא ספק מגורשת. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
אמר לה 'על מנת שתתני לי מאתים זוז' ומחל לה עליהם - לא הוי כאילו נתנם[2] לו, ולא הוי גט.
'על מנת שתתן לי איצטליתי' ואבדה - אפילו אם נתנה לו דמיה, אינו גט, אלא אם כן הוא מתרצה בקבלת הדמים, אבל כי מתרצה מיהא הוי גט אף על פי דאילו מחלה[3] עליה לא הוי גט.
'על מנת שתתני לי מאתים זוז בתוך שלשים יום' - נתנה לו בתוך שלשים יום - מגורשת. לא נתנה לו תוך שלושים יום - אינה מגורשת.
כתב הר"ם כהן: אפילו לא נתנו[4] לו עד שלושים יום בסופו מגורשת, דעד שלושים יום שיהיו שלמים קאמר. ואם אמר לה בתחילת יום ראשון לחדש ונתנה לו המעות בסוף ליל ראשון לחדש שני - הויא ספק מגורשת, דמספקא לן אי בעינן שלושים יום מעת לעת או שלושים יום כדאמרי אינשי דלא קפדי בהדי ליליא דעבר לה מיומא קמא, וצריכה גט שני. ואם מת קודם שיתן לה גט שני - חולצת ולא מתיבמת.
כתב הרמב"ם: מת בתוך שלושים יום - כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת. לא קבע זמן לנתינתה ומת קודם שנתנה - אינה יכולה ליתן ליורשיו, שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל התנאי שהרי לא קבע לו זמן, לפיכך אף על פי שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו מגורשת מספק ולא תינשא לאחר עד שתחלוץ. ואיני מבין דבריו - כיון שאינה יכולה לקיים התנאי לעולם, אם כן למה לא יתבטל הגט.
התנה עמה שתעשה דברים ולא פירש כמה, כגון 'על מנת שתעשה[5] לי מלאכה' או 'שתשמשי את אבא' או 'תניקי את בני' - כתב הרמב"ם דהוי כמפרש יום אחד, ואם עשתה עמו מלאכה יום אחד או ששמשה את אביו יום אחד או הניקה את בנו יום אחד בתוך הזמן שהתינוק יונק, שהוא כ"ד חדש, דהוי גט. וכן הוא דעת ר"י. אבל לדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל צריכה לשמש את אביו כל ימי חייו ולהניק את בנו עד שישלמו כ"ד חדשים ללידתו. וכן כתב הרמ"ה. ותוך הזמן אינה רשאה לינשא שמא לא תקיים התנאי. והני מילי דלא בעי שתי שנים שלימים[6] אלא עד שיהא לולד שתי שנים, היכא דאתני מקמי דשלמו ליה שתי שנים, אבל לאחר ששלמו שתי שנים על כרחך לאו לשיעורא זוטא דהיינו שתי שנים איכוין, אלא לכל זמן שהתינוק ראוי לינק כרבי יהושע דאמר אפילו שלוש וארבע שנים. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, אלא אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה כיון ששלמו שתי השנים.
כתב עוד הרמ"ה: אמר לה 'על מנת שתשמשי את אבא ושתניקי את בני יום אחד' - אם שמשתו והניקתו יום אחד כליל שבת ויומו - הרי זה גט. ואם לאו, אף על פי ששמשתו והיניקתו מעת לעת ומת הבן או האב - אינו גט. והוא שיהיה יום אחד בתוך שתי השנים של הנקת הולד. עד כאן.
ונראה לי שאם אמר לה 'על מנת שתניקי לבני ששה חדשים' - רואים אם נשאר לזמן הנקת העובר, דהיינו עד שתהיה לו שתי שנים יותר מששה חדשים, אז ודאי לאו לצעורה מיכוין אלא להקל מעליה שלא תניק עד שישלימו כ"ד חדשים, ואם כן אם מת הבן תוך ששה חדשים אחר שהניקה מעט, הוי גט. אבל אם לא נשארו ששה חדשים להנקת העובר, אז ודאי כיון שפירש ששה חדשים לצעורה קא מכוין, ואם מת תוך ששה חדשים אינו גט.
מת האב או הבן אחר שהתחילה להניק או לשמש, אפילו יום אחד - הוי גט. אבל מתו קודם שהתחילה כלל - אינו גט.
פירש 'על מנת שתשמשי או תניק[7] שתי שנים' - מת בתוך הזמן שאין העכבה מצדה, או שאמר האב 'איני חפץ בשימושך' לא מפני שהכעיסתו אלא שהעכבה תלויה בו, קאמר רבן שמעון בן גמליאל שהוא גט כיון שהעכבה אינה מצדה, וחכמים אומרים אינו גט. ופסק ר"י כרבן שמעון בן גמליאל. והרי"ף כחכמים. וכן כתב הרמב"ם.
אמר לה לפני שנים 'כשאמסור לך גיטך יהיה על תנאי שתשמשי את אבא שתי שנים', ולא מסרו מידו לידה, אחר כך אמר לה בפני עדים אחרים 'על מנת שתתני לי מאתיים זוז' ומסרו לה בפני כולם בסתם - לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים, אלא הוי כאומר לה "עשי אחד מאלו הדברים, אם תרצה[8] תשמשי את אבא או תתני לי מאתיים זוז". ואין אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפין להעיד על תנאו, אלא יתקיים בחותמיו בלא תנאי עד שיהיו שנים הראשונים או שנים האחרונים.
אבל אם אמר לה תחילה 'על מנת שתתני לי מאתיים זוז' וחזר ואמר 'על מנת שתתני לי שלש מאות זוז', ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים וצריכה ליתן שלש מאות זוז. וכתב הרמ"ה - הוא הדין איפכא, שאמר תחילה שלש מאות זוז ואחר כך אמר מאתים.
"הרי זה גיטך על מנת שתחזיר[9] לי הנייר" - מגורשת ותקיים תנאה. 'הרי זה גיטך והנייר שלי' - אינה מגורשת, לא שנא אמר על הנייר של עיקר הגט, לא שנא על הנייר שבין השיטות, לא שנא אם אותיות הגט מעורות ודבוקות זו בזו, לא שנא אם אינן דבוקות זו בזו.
התנה על דבר שאי אפשר לקיימו, כגון "על מנת שתעלי לרקיע" או "שתרדי לתהום" או "שתבלעי קנה של ארבע אמות" - אינו תנאי, והגט גט אף על פי שלא תוכל לקיימו, שלא כיון אלא להפליגה בדברים. במה דברים אמורים? - בדברים שאי אפשר לה לקיים כלל, אבל דבר שאפשר לה לקיימו אפילו באיסור, כגון "על מנת שתאכלי בשר חזיר", הוי תנאה, שאפשר לה שתאכלנו ותלקה. ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה - שאינו מתנה שתאכלנו. על כל פנים שאם לא תאכלנו לא תתגרש.
במה דברים אמורים? - כשהאיסור תלוי בה לעבור עליו. אבל אם תלוי באחרים, שאמר לה "על מנת שתבעלי לאבא" - לא הוי תנאי, שאביו לא ישמע לה לעשות איסור. אמר לה "על מנת שלא תבעלי לאבא", ונבעלה - לא הוי גט. אבל כל זמן שלא נבעלה לו - מותרת לינשא, ולא חיישינן שמא תבעל. אמר לה 'על מנת שלא תינשא[10] לאבא' וניסת לו - הוי גט, שאין לו בה נישואין.
אמר לה 'על מנת שתינשא[11] לפלוני' ונשאת לו - הוי גט כשאר תנאי. אבל אמרו חכמים - לא תינשא לו לאותו פלוני ולא לאחר. לאותו לא - שמא יאמרו מחליפין נשותיהן זה לזה במתנה. לאחר לא תינשא - כל זמן שלא נתקיים התנאי בנשואי פלוני. ואם ניסת לאותו פלוני - לא תצא. ניסת לאחר קודם שניסת לאותו פלוני - תצא. ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני - הוי גט למפרע. ואם לא תקיים התנאי - הוי בניה ממזרים.
כתב הרמ"ה - דתצא ולא יחזיר עולמית, ואפילו לאחר מיתת הבעל, אפילו נתן לה הבעל גט שני לאחר נישואי שני, דאי לא יתקיים תנאה דגט ראשון ולא מצי לאהדורה דכי אינסבה ליה מעיקרא באיסור אשת איש אינסבא ליה ואיתסר עליה איסור עולם, כמו סוטה שאסורה לבועלה אפילו לאחר מיתת הבעל, הכא נמי כיון דלא איקיים תנאה דגט ראשון לא מצי לאהדורה אפילו לאחר מיתת הבעל נמי, לענין חשש דאיסורא כחיי הבעל דמי, דכי היכי דבחיי הבעל תצא משום דחיישינן דילמא לא תקיים תנאה, לאחר מיתת הבעל נמי תצא חיישינן דילמא לא תקיים תנאה ופגע באיסור סוטה אבועל, ואי אקיים תנאה נמי אסורה אשני לאהדורה, דהא לא משכחת שני דמקיימת תנאה בחיי שני אלא אם כן גירשה וניסת לבעל התנאי ותו לא מצי שני לאהדורה דהוה ליה מחזיר גרושתו מן הנשואין. והני מילי שניסת לשני. אבל נתקדשה, תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט שני בלא תנאי, אבל בתר דמקיים התנאי בגט ראשון לא מצי לאהדורה, דהוה ליה מחזיר גרושתו מן הארוסין.
אמר לה 'על מנת שלא תנשאי לפלוני' - הרי זה גט ומותרת לינשא מיד כיון שבידה לקיימו, שאי אפשר לינשא לו אלא מדעתה, ואין תקנה להתירה לו אלא אם כן יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם. אבל אין תקנה להתירה במה שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה סתם, כי כבר אינם[12] ברשותו, שגט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי. ואם נישאת לאחר וגירשה האחר אפילו סתם, לא הותרה עדיין לאותו פלוני, ואם נישאת לו בטל הגט ובניה ממזרים מן הראשון. זנתה עמו, הולד כשר והגט כשר שלא התנה אלא על נישואין.
'על מנת שתבעלי לפלוני' - נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנשואין, הרי זה גט. ובירושלמי קאמר לכתחילה לא תיבעל לו, דהא אינה מגורשת עד שתיבעל לו נמצא תחילת ביאה באיסור שעודה אשת איש. והרשב"א כתב - כיון דקיימא לן 'האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי', אם כן כשבועל פנויה היא דלכשיתקיים הגט פנויה היא למפרע.
'על מנת שלא תבעלי לפלוני' - הויא גט ולא תינשא עד שימות אותו פלוני, דחיישינן שמא תיבעל לו באונס. ומטעם זה נמי 'על מנת שתתני לי מאתים זוז' - לא תינשא עד שתתן, שמא לא תתן שלא יהיה לה ממה ליתן.
וצריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בה כל ימיה - כגון 'על מנת שלא תאכל[13] בשר ולא תלכי לבית אביך כל ימי חייך', שאם התנה כך אין זה כריתות. אבל 'על מנת שלא תאכלי בשר עד זמן קצוב' - הוי גט ותינשא מיד, שהרי בידה לקיימו שלא תאכל בשר ולא תכנס לבית אביה כל אותו הזמן. ואפילו אם הרחיק הזמן יותר מכדי חיי האדם, כיון שהוא דבר פסוק.
כתב הרמב"ם: אמר לה 'על מנת שלא תינשא לפלוני' - אין זה כריתות, כמו 'על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך'. ולא נהירא - דכיון שאפשר שימות אותו פלוני בחייה ויתבטל התנאי הוי שפיר כריתות, ולא דמי ל'שלא תלכי לבית אביך', שאפילו לאחר מיתתו אסורה ליכנס בו שנקרא על שם אביה.
וכתב עוד הרמב"ם: 'על מנת שלא תשתי יין זה לעולם', ונשפך היין - אין זה כריתות, משום שלא הותרה במה שנאסרה. ובתוספתא איתא בהדיא בהפך זה - דקתני 'על מנת שלא תעלה באילן זה לעולם, ונקצץ האילן - הרי זה גט'.
כתב הרמב"ם: כל תנאי שאינו ב"מעכשיו" או ב"על מנת", אלא אמר לה "אם" תעשה כך וכך יהא גט, יכול הבעל לבטל התנאי או להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי ראשון, אף על גב שהגיע הגט לידה אינה מגורשת, ואם מת הבעל או נאבד הגט קודם שיתקיים אינה מגורשת, ולכתחילה לא תינשא עד שיתקיים, ואם נישאת לא תצא. אבל אמר "מעכשיו" או "על מנת", כיון שנתקיים התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה, ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי משיגיע גט לידה, ואם אבד הגט או נשרף אפילו מת הבעל קודם שיתקיים הרי זה מקיימת התנאי אחרי מותו וכבר היא מגורשת משהגיע הגט לידה, ויכולה להנשא אף על פי שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין לחוש שהיא לא תקיים הואיל והוא במעכשיו או בעל מנת. עד כאן. וכן ייראה מדבר רב אלפס שכתב בתשובה: נתן גט על תנאי, צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו. ורצה לומר משהגיע הגט לידה שוב אינו יכול לבטלו. ונראה דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם, דבמעכשיו תהא מגורשת למפרע אפילו מת הבעל או נשרף הגט מה שאין כן בתנאי דאם, יפה חילק. אבל מה שכתב דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אף על גב שלא נתקיים התנאי - נראה לי שאינו תלוי בזה, דאף על פי שחל למפרע מכל מקום אינה יכולה לינשא בתנאי שאין בידה לקיימו, אף על פי שהוא חל למפרע אם יתקיים, שמא לא יתקיים ולא יחול הגט לעולם.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה - באחד שנתן גט במעכשיו אם לא יבא תוך שתי שנים, שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד, כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שיבוא הגט לידה. וכתב: הוא הדין בכל תנאי שמתנה בשעה שנותן הגט ומבטלו אחר כך קודם שיתקיים התנאי שהוא בטל, אף על פי שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי זה ואינו רוצה בביטולו, אפילו הכי יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורשת, דלא בעינן דעתה. וכן כתב בעל העיטור שיכול לבטלו כל זמן שלא יתקיים.