טור מנוקד אבן העזר קכו
<< | טור · אבן העזר · סימן קכו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הגט כשר בכל כתב ובכל לשון שיכתבנו. ויהיה ענינו שמגרשה ופוטרה ממנו ומתירה לכל אדם, כגון "הרי את מותרת לכל אדם". ויהיה מבואר, שלא יהיה בו לשון המתפרש לשני ענינים עד שאדם יכול לומר לכך נתכוון או לכך, אלא יהיו הדברים שאין בו ספק באותו לשון אלא שמשמעותו אחד שפלוני מגרש אשתו פלונית. וצריך שיכתוב בו "ודן דיהוי ליכי מינאי גט פטורין" וכולי. ונהגו בכל המקומות לכתוב בלשון ארמית.
וזהו נוסחו: בכך וכך בשבת, כך וכך לירח פלוני, כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין בו כאן במתא פלונית דיתבא על נהר פלוני, אנא פלוני בר פלוני דממתא פלונית דיתבא על נהר פלוני וכל שום אוחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי, צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא, ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממתא פלונית דיתבא על נהר פלוני וכל שום אוחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי, דהות אנתתי מן קדמת דנא, וכדו שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי דתהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין, ואינש לא ימחא בידיכי מן שמיא מן יומא דנן ולעלם, והרי את מותרת לכל אדם, ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל.
בשלישי ברביעי בחמישי - מלאים יו"ד. בשני בששי - חסר יו"ד.
כתב הרב רבינו פרץ: ביום ראש חודש יכתוב ביום אחד לירח פלוני, בשני יכתוב בשני ימים, בשלשה בארבעה כולן לשון זכר בה"א לבסוף, וכן באחד ועשרים בשנים ועשרים בשלשה ועשרים וכן כולם. ובחשבון השנים יכתוב לשון נקבה, כגון בשנת חמשת אלפים ואחת לבריאת עולם, שתים שלש ארבע כולם בלא ה"א לבסוף, וכן אחת עשרה שתים עשרה עד עשרים, ומשם ואילך עשרים ואחת עשרים ושתים עשרים ושלש, המנין המועט לשון נקבה, וכן לעולם. ואם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר, יכתוב ביום ל' לחדש ניסן שהוא ראש חדש אייר, וכן בכל ראשי חדשים שהם שני ימים, וביום שני של ראש חדש יכתוב באחד לירח פלוני כי חשבונו מיום השני. ואם השנה מעוברת יכתוב באדר הראשון לירח אדר הראשון, ובשני יכתוב לירח אדר השני.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראיתי בנוסח טופס הגט של רב אלפס שכתוב בו 'איך אנא פלוני בר פלוני' וכן בשאר טופסי גיטין, ואינו נופל על הלשון, דודאי בשאר שטרות שכותבים העדים דבר שנתקיים לפניהם שייך למימר זכרון עדות איך נעשה דבר זה לפנינו, אבל לשון נוסח הגט הוא ספירת דברים שהבעל מספר שבזמן הזה הוא מגרש את אשתו, ולא שייך למיכתב אלא 'בזמן הזה אני פלוני מגרש את אשתי', הלכך טוב שלא לכתוב "איך". ומה שנהגו לכתוב "ולאתריהון דאבהתיכי", תמהתי למה נהגו לכתוב כך, מאחר שאין מזכירין מקום אביו ומקום דירת אבי האשה. עד כאן.
ולא יכתוב "ודין" מלא אלא חסר יוד. ולא יכתוב "ואיגרת" מלא יוד אלא ואגרת. "ודתהוייין" "ודתצבייין" כל אחד ג' יודי"ן.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: בתקון הגט של רבינו יוסף טוב עלם דיתיהוייין דיתיצבייין כל אחד ואחד חמשה יודי"ן, כי "די תיהוייין" הן שתי תיבות אשר תהיי, ודי הוא תרגום של אשר, וכן "די תיצבייין" אשר תרצנה. ואני אומר דאף הכותב "דתהוייין" תיבה אחת אינו טעות. עד כאן.
ולורכיה לוי"ו ד"תירוכין" ולוי"ו ד"שיבוקין" ולוי"ו שניייה ד"וכדו". ולאו דוקא לורכיה טפי משאר ווין, אלא שצריך לדקדק בהן שלא יקצר בהן עד שיהו נראות כמו יוד.
ויכתוב תרוכין שבוקין חסר יוד ראשונה, ופיטורין מלא בשני יודין, ולמהך חסר יוד, ויזהר יפה ברגל של ה"א דלמהך שירחיקנה מגגה. וכן בכל ההי"ן צריך שיזהר שלא יגע הרגל למעלה, אלא שבזה צריך ליזהר יותר לפי שבזה משתנה כל המשמעות. ולא לכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא.
כתב הרמב"ם: ועל דרך זה צריך ליזהר בכל כתב ובכל לשון שיכתוב שלא יהא בהם משמעות שני ענינים. עד כאן.
כתב הרב רבינו פרץ: לא ימחא בא'.
וצריך שלא יהא בשיטה אחרונה לא "ספר תירוכין" ולא "גט פטורין" ולא "אגרת שבוקין", אלא "כדת משה וישראל" לבד. ויעשה ממנו אותיות ארוכות כדי שלא יסיים באמצע השיטה, דאיכא למיחש אם יסיים באמצע השיטה שמא יחתמו העדים מיד בחצי השטה הנשאר, ואין ראוי לעשות כן.
שאלות לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.
ששאלת - גט שהיה בשיטה אחרונה יותר מ"כדת משה וישראל" אם נפסל בכך. דע - כי לא נפסל בכך.
ומה שכתב "וישראל" אל"ף למ"ד כאחד - אינו נפסל. ומה שכתב לא ימחא באל"ף - אם בא הגט לידה אין לפוסלו בכך.
וששאלת - אם כתבו עדים 'נתגרשה פלונית בגט כשר' ואחר כך נתגלה שהיה בו טעות. הדבר פשוט שאין עדות העדים מועיל להכשיר גט פסול, אלא תלינן שמא לא דקדקו העדים ולא הרגישו בטעות, או שלא היו יודעים בטיב גיטין ולא ידעו שהוא טעות.
ששאלת - גט שכתוב בו 'למנין אנו מנין' ודילג השי"ן, וכתב 'ברביעי כ' ימים לירח שבט' ודלג ולא כתב "בשבת", וגם יום רביעי היה כ"א יום לשבט והוא כתב כ'. הגט כשר שאין לחוש לדילוג השי"ן, דכיון שאנו מכירין סגנון הדבר, בשביל דילוג אות אחד אין לפוסלו. וכן בשביל שדילג בשבת אין לפוסלו, כי ברביעי אין לו פירוש אחר אלא בשבת כיון דכתיב בתריה כ' יום לחדש. וגם אין לפוסלו במה שכתב כ' לחדש שבט והוא כ"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום אחד והוי גט מוקדם, דכיון שידוע שראש חדש שבט היה ביום חמישי, ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחדש אלא כ"א, תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור קביעות החודש ולא הוי מוקדם, אף על גב דקיימא לן דוקא עד רובו של חדש טעו אינשי בקביעא דירחא אבל משעבר רובו של חדש לא טעו בו אינשי, הכא אין חילוק, דעל כרחך טעה, שהרי דבריו סותרים זה את זה, אם הוא רביעי הוא כ"א לחדש, ואם הוא כ' בחדש כמו שכתב הרי הוא ביום שלישי, ועל כרחו טעה או בקביעות החדש הנכון או בין יום שלישי לרביעי, ובימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי הלכך תלינן הטעות בקביעות החדש ואין כאן הקדמה והגט כשר.
כתב הרמב"ם: אם לא האריך בווי"ן, או שלא כתב יודין היתרות, או שכתב יודין שלא היו לו לכתוב, הגט פסול. וכל כיוצא בזה בכל לשון, הגט פסול.
ובעל העיטור כתב - משמייהו דרבוותא דכל הני דקדוקי דוקא כשהבעל כתב הגט, או שהסופר כותבו מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לשנות כדי לקלקלה, אבל אומר לסופר לכתוב ולחתום גיטו סתם וטעו באחד מאלו והבעל אין מערער, הגט כשר ותינשא לכתחילה. וכן כתב רב האי - יהיב בעל רשותא לסופר למכתב וטעה בהון או במקצתהון, אי איתיה לספרא מתקן להו, ואי לא מתקן ומינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה, ואי אתיא לאינסובי ואתא בעל ומערער ואומר האי דכתיב ודין דינא אמרי ולכך כיונתי, לא מינסבא ואי מינסבא לא מפקינן לה. וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
תשובה לו. ששאלת - שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווי"ן ארוכים אם רשאין בית דין להאריכן. תשובה - אין יכולין להאריכן. ואם ניתן לה הגט ואין הווי"ן ארוכים והבעל רחוק מכאן, לא הייתי פוסלו בשביל זה. וכן אם יש בו תקנת עיגון, כגון שהובא ממקום רחוק, יאריכו הווי"ן כי מסתמא הבעל צוה לכתוב כתיקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו, ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק.