טור מנוקד אבן העזר צה
<< | טור · אבן העזר · סימן צה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
כיון שחייבים במזונותיה, מעשה ידיה שלהן.
ואם אומרים לה היורשים 'טלי מעשה ידיך במזונותיך' - אין שומעין להם, אלא אם כן תתרצה היא.
וכל מלאכות שהאשה עושה לבעלה עושה היא להם, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פנים ידים ורגלים. ומציאה ופירות נכסיה לעצמה.
צמצמה והותירה ממזונותיה - כתב הרמב"ם שהוא ליורשים. והראב"ד הביא הירושלמי שהוא לעצמה. אבל אם הותירה מכסותה ובגדיה, לדברי הכל הוא ליורשים.
כתב הרמב"ם: כשבאה לבית דין לתבוע מזונותיה אין מחשבים עמה על מעשה ידיה עד שיבואו היורשים ויתבעוה, אם נמצאו לה מעשה ידיה נוטלים אותו ואם לאו ילכו לדרכם, ואני אומר שאם היורשים קטנים בית דין מחשבין עמה ופוסקין מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות. עד כאן.
כתב רשב"ם: אלמנה שניזונת מן היתומים והניח בעלה קרקע והשביחתו, כיון שמעשה ידיה שלהן כל השבח שלהן, אפילו שכר טרחה אינה נוטלת. והראב"ד פירש - אף על פי שהיא ניזונת אין השבח שהשביחה הקרקע שלהן, שלא אמרו מעשה ידיה שלהן אלא במעשה ידיה הקבועים כגון טווה או אורגת, אבל במלאכה אחרת שאין דרכה בכך לא, כיון שאינם יכולים לשנותה לאותה מלאכה אם עשתה הרי היא לעצמה. ולענין לשלם ליתומים שכר בטלה של מעשה ידיה - יש מחייבים, ויש פוטרים.
וכתב עוד:[1] ואם אינה ניזונית, כגון שתבעה כתובתה בבית דין דשוב אינה ניזונית, והניח בעלה נכסים מועטים שאין בהן כדי כתובתה, אם אמרה "ראו מה שהניח בעלי ואשביח לעצמי", ונתעצלו היורשים או בית דין להשביעה ולהגבות כתובתה, אפילו השביחו הנכסים ועמדו על אלף זוז השבח לעצמה. אבל השביחו הנכסים סתם, נוטלת כתובתה והמותר ליורשים.
וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל - משמע מתוך לשונו[2] שאינה נוטלת בשבח כלום, ונראה לי דדוקא אשה יורשת ואחין הוא דמחלי אהדדי, אבל אשה שאינה יורשת היא אצל הבנים כיורד בנכסי אחר ונוטלת שכר טרחה, אלא שידה על התחתונה ליקח בשדה שאינה עשויה ליטע את ההוצאה אם השבח מרובה, ואם הן מעות אינה נוטלת אלא שכר טרחה דבר מועט כיון שלא קבלה עליה אחריות. וגם מה שכתב[3] 'אם לא היה בנכסים כדי כתובתה והיא השביחתן שנוטלת כתובתה מאותו השבח' - לא נהירא, דכיון שהשבח ליתומים משום שלא אמרה "ראו" והשביחה סתם, אינה נוטלת כתובתה מאותו שבח. וגם מה שכתב 'אם אמרה ראו שנוטלת כל השבח לעצמה' - לא נהירא, אלא בין אמרה ראו בין לא אמרה ראו כל השבח ליורשים ולא תטול ממנו כלום, ואפילו כתובתה לא תגבה ממנו, אלא שנוטלת שכר טרחה וידה על התחתונה ליקח בשדה שאינה עשויה ליטע ההוצאה אם השבח מרובה ואם הן מעות אינה נוטלת אלא שכר טרחה.