טור חושן משפט קפט
<< | טור · חושן משפט · סימן קפט (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות מקח וממכר
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור
[עריכה]אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר לו בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולין לחזור שניהן אפי' אם היה הדבר בפני עדים ואמר לעדים הוו עלינו עדים שפלוני מכר ושפלוני לקח איני כלום עד שיגמור המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים כגון בהמה לפי קניינה ושאר כל המטלטלין לפי קניינם:
ולאחר שנגמר כראוי אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו נעשה בפניהם לבד ולא היו עדים בדבר דלא איברו סהדי אלא לשקרי ואין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקנהו לו המקנה: אבל אם היה לו פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה:
בית יוסף
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין המקח נגמר בדברים וכו' בפ' הזהב (מט.) בגמרא אבל אמרו מי שפרע וכו' איפליגו רב ורבי יוחנן דברים אם יש בהם משום מחוסרי אמנה כלומר דברים שהסכימו זה ליקח בכך וכך וזה למכור באותו סך ומ"מ אליבא דכ"ע אין המקח נגמר בכך: אפי' היה הדבר בפני עדים וכו' כ"כ הרמב"ם בריש הלכות מכירה ומתבאר הוא מתוך מה שכתבתי בסמוך:
ולאחר שנגמר כראוי וכו' אפילו נעשה בפניהם לבד וכולי בקידושין פ' האומר (דף סה:) גמרא האומר לאשה קדשתיך מר זוטרא ורב אדא בריה דרב מרי בר איסור פלגי ניכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה ע"פ שנים עדים אמר רחמנא דאי בעו למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן או דילמא לא מיקיימא מילתא אלא בסהדי אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי. ופירש"י ע"פ שנים עדים שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא כן היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידו הוא שהצריך הכתוב עדים ואנו אין אנו שקרנים ולא הדרינן ואין אנו צריכין עדים או דילמא שאפי' הם מודים אין דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצאתי אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין חלוקתנו כלום: לשקרי. הכופרים בדברים לומר לא כן הוא עכ"ל. וכ"כ העיטור במאמר ג' בשם רבי' האי ז"ל וכן דעת הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה וכ"כ שם הגהות בשם ר"ת וריב"א והביאו ראיות: ואין המקח מתקיים לקונה וכולי אבל אם היה לו פקדון בידו וכו': (ב"ה) צ"ל דהאי בידו ט"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב במקומו ביד אחרים והטעם מבואר שאם היה הפקדון ביד הלוקח כיון שקיבל עליו למכור שפסקו ביניהם קנה לו רשותו וכדתניא פרק הספינה (פה) ופסקה הרמב"ם בפ"ד ממכירה וכ"נ ממ"ש רבינו בסימן קצ"ז בשם הרמ"ה וז"ל א"נ קיימא ברשות לוקח ולא קביל עליה מוכר דזבין ליה סתמא אלא א"ל משוך וקני גלי דעתיה דלא ניחא ליה דליקני ליה רשות לוקח וכ"נ עוד מבואר מדברי רבי' שכתב בתחלת סי' ר'. ומדברי רבי' שכתב בסי' קצ"ד אם כתב לו השטר אחר שקיבל המעות והחזיק בו כמה שנים ולא לשם קנייה כי היה סבור שיספיק שטרו ובא אחר לו והחזיק בו זכה עכ"ל יש ללמוד שאם משך או הגביה מטלטלין ולא נתכוין לקנות לא קנה וכן יש ללמוד עוד ממ"ש בסי' ק"ק בשם הראב"ד שאפילו מכר ומדד ללוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו:
בית חדש (ב"ח)
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין המקח נגמר בדברים וכו'. בפ' הזהב איפליגו רב ורבי יוחנן אם יש בדברים משום מחוסרי אמנה ונקטינן דאית בהו משום מחוסרי אמנה וכדלקמן בסימן ר"ד סי"א אבל לדברי הכל אין המקח נגמר בכך מיהו לקמן בסימן ר"א כתב דאפי' לא כתקיים המקח כראוי לפי קניינו אם יש מנהג בעיר דברשימה על החבית הוי קנין אין יכול לחזור בו וכן כל כיוצא בזה לפי מנהג המקום וע"ש:
ולאחר שנגמר כראוי אין שום א' מהם יכול לחזור בו וכו'. פי' אפילו החזיר לו השטר אין המקח נתבטל בכך אם לא חזר הקונה והקנה למקנה כראוי לו לפי קניינו וע"ל בסימן רמ"ג סעיף ט"ז בתשובת הרא"ש וכן אם אמר לשון מחילה אני מוחל לך המקח דלשון מחילה לא שייך לא בקרקע ולא בחפץ כדלעיל בס"ס ע"ג ולקמן תחלת סימן רמ"א: ואין המקח מתקיים וכו' אבל אם היה לו פקדון בידו וכולי לא קנה. תימה הלא בברייתא פ' הספינה (דף פ"ה) תניא ברשות הלוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואין חולק עליה והביאו האלפסי והאשיר"י וכן כתב הרמב"ם פ"ד ממכירה וכן פסק רבינו בתחלת סי' ר' וכך מבואר עוד בסימן קצ"ז סעיף י' בדברי הרמ"ה והרב ב"י בספר ב"ה כתב דט"ס הוא וצ"ל במקומו אבל אם הו"ל פקדון ביד אחרים וכו' ומלבד דהלשון לא יהא כתיקונו לפי הגהה זו דהו"ל פקדון ביד אחרים מדבר במפקיד וכיון לקנות מדבר בקונה עוד דוחק גדול להגיה כל הספרים אבל האמת יורה דרכו דהך ברייתא דוקא קתני כיון שקיבל עליו מוכר דהיינו שנתרצה וא"ל כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך קנה מיד כמו שפי' רשב"ם להדיא וז"ש רבינו גם כאן דאין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקנה לו המקנה כל אחד כראוי ולכן אף בהיה לו פקדון צריך להקנות לו ולומר לו פקדון שלי שהפקדתי בידך יהא קנוי לך התם הוא דקנה אבל אם א"ל המפקיד לקונה כלום אלא הקונה הוא שא"ל למפקיד סכום כך וכך אתן לך בעד הפקדון שבידי וכיון לקנותו והמפקיד שתק לא אמרו שתיקה זו כהודאה דמיא ולא קנה הקונה אא"כ יקנה לו המקנה שיאמר לו חפץ זה שבידך קנוי לך בסכום כך וכך כנלפע"ד:
דרכי משה
[עריכה](א) והר"ן כתב פרק אלמנה ניזונת דף תק"ד ע"א דאם נמלך אח"כ לא יוכל לחזור בו אבל בנמ"י פרק יש נוחלין דף ר"י ע"א דבקנין כסף ושטר יכולים לחזור תכ"ד אבל לא (בשעת) [בשאר] קניינים ויש להסתפק בזה וע"ש גם שם בדף רט"ו ע"ב כתב דיש חולקין בזה. כתב בת"ה סימן שי"א אם נקנה המקח באחד מדרכי הקנאה אפי' מחלו אח"כ זה לזה על הקנין אינו כלום והמקח קיים ואם רוצים לחזור צריך חלוקה לחזור להקנות למוכר בקנין וכ"כ בתשובת ריב"ש סי' תק"י. כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף קל"ו מי שיש לחבירו שטר מכירה על שדהו נאמן לומר פרעתי לך המעות דלענין הפרעון אינו אלא כמלוה על פה: