התורה והמצוה על דברים יח ג
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ח • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יט • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יח ג:
מב.
וזה יהיה משפט הכהנים . כבר בארתי ב אילת השחר רמח , שכל מלות המושאלות, השתדלו חז"ל להשיבם אל הוראתם העצמיי. ובתוכם מלת "משפט" שבא על הנהגה או סדר, יפרשוהו מענין “משפט" הנרדף עם דין. ומזה הוכיחו, שהמתנות יוצאות בדיינים, ממ"ש משפט הכהנים . ופלפלו בזה בחולין קל ע"ב.
ומן כנוי הרומז " וזה ", שמציין תמיד מעוט זה ולא אחר, ממעט קדשים ממתנות. ר”ל שמשפט זה, רק מאת זובחי זבח של חולין.
ובחולין קל, ממעט קדשים ממתנות, מן ואתן אותם . (וכך הוא בספרא צו קנז . )
וממ"ש וזה משפט הכהנים , ממעט חולין מחזה ושוק. [וע"כ הגיה הגר"א דברי הספרי, שיסכים עם הש"ס.] ולא קשיא מידי, שהספרי לשטתיה, שאמר בפ' ראה גבי בשר תאוה - "יכול יהא חולין חייבים בחזה ושוק? ת"ל כצבי וכאיל ". וזה דלא כשטת הש"ס. ממילא מוכרח שמן פסוק דבכאן, ממעט קדשים; כקושית התוס' בחולין (שם ד"ה זה)
מג.
מאת העם . ממעט עכו"ם וכהנים, דלא מקרי " עם ". והיינו כמ"ש במשנה, (חולין קלב) "השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות".
מד.
מאת זובחי הזבח . בא ללמד שהחיוב חל בשעת זביחה, ונשחטה עד שלא נתגייר פטור. וגם שיהיה זבח כשר, שיקרא בשם "זבח" וראוי לאכילה; לא טרפה.
מה.
אם שור אם שה . כבר בארתי בהתו"ה ( ויקרא קס ) שמלת "אם", הונח בעצם על התנאי, או על החלוקה וכדומה; לא כמלת "בין בין". ובכ"מ שבא על כוונה זו, יפורש לרבותא. כמו אם דל ואם עשיר , כל דל ועשיר שיהיה. וכן דרשו פה, כל שהוא שור וכל שהוא שה.
וא' מרבה כלאים, וא' מרבה חוץ לארץ - אף שה שבחוץ לארץ. שסתמא דספרי, ר"ש לא ס"ל כר' אלעאי, שס"ל שאין נוהג אלא בארץ. כמו שמבואר מדברי הש"ס, חולין קלו ע"ב, “מ"ט דר"ש וכו"' ע"ש.
וכן יסבור כר"א, דכוי פטור מן המתנות. ולכן לא דריש " אם שה " - לרבות את הכוי.
מו.
ונתן לכהן . לכהן עצמו. אף שזכה הכהן המתנות לאחר (=בשביל אחר) , אסור ליתן לו, אא"כ הזוכה ת"ח (ז"ר).
" הזרוע " בה"א, הזרוע הימנית.
" והלחיים ", זה לחי התחתון. ומקרי “לחיים" מפני שהם שני עצמות. וכל המאמר נמצא בגמ' (חולין קלד ע"ב).
ומדעת ר' יהודה נראה, שמצוה זו נתחדשה אחר שקנא פינחס והרג לזמרי. ובזה נכון שלא נאמרה מצוה זו עד עתה, ולא חשב מתנה זו בין מתנות כהונה בפ' קרח. אולם גם ראשית הגז לא נאמרה שם, ובספרי ( קרח כז ) פי', שרמז שם גם שניהם! וזה שלא כדעת ר' יהודה.
והרמב"ן כתב, שנתנו להם מתנות אלה בתחלה, ע"ש מה שיעשה פינחס בעתיד. עיי”ש.
<< · התורה והמצוה על דברים · יח · ג · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-18-03