התורה והמצוה ויקרא יא ג-ד

סימן סט

ויקרא יא ג-ד:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג:

[א] יכול אפילו יצאת מקצתה? תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) "אותה תאכלו".

"אותה תאכלו" (דברים יד, ו)-- אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.

[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין? תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר...מבשרם לא תאכלו'.

אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין?

ודין הוא! ומה אלו --שיש בהם סימני טהרה-- הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה -- אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?!
נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.

אותה תאכלו: נודע כי כפילת הכינוי עם הפעול היא זרות בלשון ובא לדייק ולמעט תמיד, וכמו שכתבנו באילת השחר (כלל רי). וזה נשנה בפר' שמיני ובפרשת ראה, ועל שניהם כנן(?) שני הדרושים הנזכרים במשנה א.

רק שהדרוש הראשון שנזכר יכול אפילו יצאה מקצתה אינו הדרוש העיקרי כמ"ש בחולין (דף סח:) דלהא לא צריך קרא כיון דאין שליא בלא ולד אם יצאת מקצתה י"ל דיצא רוב הולד. ופי' דלדרשא אחרינא אתי, שאם חתך מן הטחול ומן הכליות שהוא אסור באכילה, דפירושו רק אותה תאכלו, לא חלקי הבהמה שנחתכו.

ומ"ש שנית "אותה תאכלו" ממעט בהמה טמאה כדי שיהיה על בהמה טמאה לאו הבא מכלל עשה. ועל זה לוקה אף שבכתוב אין מבואר רק גמל וארנבת ושפן וחזיר, כיון שיש על שאר בהמות טמאות קל וחומר. ואף דאין עונשין מן הדין -- כיון שכבר נזכר איסורו בפירוש בלאו הבא מכלל עשה -- עונשין מן הדין. כן כתב הרב המגיד. וכן משמע מהרמב"ם בשרשיו למנין המצות (שורש יוד) ובמנין המצות (מצוה קעב).

וכן ראיתי שכתב הרמב"ן בחידושיו לפרק כיצד (דף כב:) דכיון דכתיב עשה בכולה בהמות טמאות -- גילוי מלתא בעלמא היא. וכן כתב הריטב"א שם. ובפירוש התורה תפס סברה אחרת מפני שאמר הכתוב באיסור הגמל שטעם איסורו מפני שאינו מפריס פרסה. וכבר האריכו בזה המ"ל והשע"ה וכמה גדולים חקרי לב. ואם נכנס לפלפל בענין זה תקצר היריעה מהכיל. לכן הנחנו זאת עד יופיע רצון האל על מקומו בחדושנו.

סימן ע

ויקרא יא ד:

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם.

ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג:

[ג] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה"-- יש לך במעלי גרה שאין אתה אוכל. ואיזה? זה טהור שנולד מן הטמא.

[ד] או אינו אלא טמא שנולד מן הטהור?...
תלמוד לומר 'גמל טמא הוא' -- זה טמא ואין זה טמא.

ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר "גמל" "גמל" (ויקרא יא, ד) (דברים יד, ז) שני פעמים? אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.

[ה] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה"-- יש לך במעלי הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ואלו הן הטריפות:

נקובת הושט
ופסוקת הגרגרת ברובה
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה
נקב קרום של מוח
נקב הלב לבית חללו
נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום
הריאה שנקבה או שחסרה. ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות.
נקבה הקיבה
נקבו הדקים.
ריב"י אומר אף נקבה המרה פסולה.
[ז] הכרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה. ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.
המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ.
נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה
ודרוסת הזאב בדקה. ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הנס בעוף הגס.

יכול אף נפחת הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח? נקב הלב ולא לבית חללו? נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה? ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית? המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה? [ט] נטלו הכליות, ניטל הטחול, ניטל לחי התחתון? נטלה האם שלה וחרותה(?) בידי שמים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה.

[י] יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתתה מים הרעים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים.

הגלודה -- ר' מאיר מכשיר וחכמים אוסרים. ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה.

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה: הלשון בלתי מתוקן שמשמע שאלה שמוציא הם מעלה גרה ומפריס פרסה, והיה לו לכתוב "ממעלי הגרה או ממפריסי הפרסה".

ודרשו חז"ל בספרא (מובא בבכורות דף ו:) שבא לומר דהנולד מן הגמל גם אם הוא מעלה גרה ומפריס פרסה -- לא תאכל.

ושואל דיש לפרש בהפך -- שלא תאכל הגמל גם אם נולד ממעלי גרה, ר"ל הנולד מן הטהור. ומשיב שעל זה אמר "טמא הוא לכם", שמלת "הוא" מוסב על סתם גמל, שסתמו נולד מן הגמל ודייק רק הוא טמא, לא גמל אחר הנולד מן הטהור.

ודעת ר' שמעון דכפל גמל גמל אחד בתורת כהנים ואחד במשנה תורה ללמד ששני מיני גמל טמאים -- הנולד מן הגמל והנולד מן הפרה. ובגמרא שם אומר דלרבנן כפל במשנה תורה לאסור חלבו. ושם אומר דהגם שכפל גם שפן וארנבת מפני השסועה שחדש במשנה תורה -- בכל זה, כל שיש דרשה דרשינן.

ואמר [במשנה ו'] שמה שכתוב שנית בפר' ראה "את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה" מלמד שיש במעלי הגרה ומפריסי פרסה שאין אתה אוכל והם הטרפות. ונראה שסמך לה על מה שכתב "השסועה", שקיימא לן כרב דמפרש לה בנדה (דף כד.) שמ"ש רב חנן שהיא בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות בריה בעלמא ליתא וכי אגמרא רחמנא למשה במעי אמה אגמרי.

וכן תרגם יונתן בפר' ראה ברם ית דין לא תכלון ממסקי פשריה ומסדיקי פרסתא שלולא דלי' תרין רישין ותרתין שדראין הואיל ולית בזיניה חזו למתקיימא. ולפי זה טעם האיסור משום שאין מינו מתקיים. וכלל בזה שהוא הדין כל הטריפיות הבלתי ראוים לחיות. ופה תרגם יונתן ברם ית דין לא תכלון ממינא דמסקי פשרא וסדיקי פרסתא דאיתיליד ממסאבתא -- הרי מפ' שמיני נדרש דרש טהור הנולד מן הטמא ומפרשת ראה דריש הבלתי מתקיים שעליו סמך לאסור כל שאין כמוה חיה והם הטריפיות.

ובזה יתישב מדוע אמר "השסועה" במשנה תורה ולא בתורת כהנים. כי בתורת כהנים פתח "זאת החיה אשר תאכלו", שכלל בשם 'חיה' רק הראוי לחיות, לא הטריפה. וכמ"ש בחולין (דף מב.) זאת החיה חיה אכול שאינה חיה לא תיכול, אילו י"ח טריפות. וכן תרגם יונתן ומלל ה' עם משה וכולי דיתפרשון מסואבות תמני סרי טריפון, שע"כ כיון על כתוב הסמוך "זאת החיה" -- לכן לא הזכיר השסועה. ובמשנה תורה שלא הזכיר "זאת החיה", סמך את הטריפיות על מה שכתב שלא יאכלו ממעלי הגרה.

והטריפות שמנה כולם מבוארים במשנה דאלו טריפות (דף מב.).

ומ"ש פסוקת הגרגרת ברובה -- ברייתא שם (דף מד.).

ומ"ש נקבה המרה בשם ריב"י -- ברייתא (דף מג.).

ומ"ש [במשנה ח'] דרוסת הזאב בדקה רי"א -- ר"י בא לפרש דברי התנא קמא כמו שמבואר שם (דף נב:).

ומ"ש יכול אפילו נפחת הגלגלות -- משנה דאלו כשרות בבהמה (דף נד.). ונשמט מה שחושב שם נקבה הגרגרת או שנסדקה.

ומ"ש [במשנה י] יכול אפילו אכלה הרדופני -- היא במשנה שם (דף נח:), ור"ל אף על פי שאינה חיה, היא בת חיים מצד עצמה, רק המאכל עתיד להמיתה והיא בכלל מסוכנת. ועיין מה שכתוב בפרי תואר יורה דעה (סימן ס).

ומ"ש הגלודה וכולי ומודים -- היא במשנה (דף נד.) וברייתא (דף נה )