דורות הראשונים/כרך ב/פרק יג
ובדברי ימינו אשר נשארו בכל מקום סתומים, לא הושם לב גם להיותר עיקר בכל החקירה הגדולה הזאת, והוא ביאור דברי יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 10, 6 לדעת ענינם מה הוא.
כי מפני שהורגלו לחשוב שכל דבר הצדוקים הי׳ רק מה שכחשו בתורה שבעל פה, ובפירושי דברי התורה, ובתוארי כל המצוות כפי שהם בקבלת האומה, וכי האמינו בתורה רק שכחשו בתורה שבעל פה, ומפני שחשבו שאך זה לבדו הי׳ כל יסוד הצדוקים.
כי על כן מבלי משים חשבו שאך זה הוא גם ענין דברי יאזעפוס.
ולא הרגישו כי בכל דברי יאזעפוס שם אין רמז מזה כי הצדוקים דרכם וחפצם לקיים מצוות התורה באופן אחר משאר העם, ואין שם זכר כי הצדוקים יפרשו בתורה הכתובה פירושים אחרים, ואין שם דבר לאמר כי הצדוקים יתנגדו להפרושים בכונת דברי התורה ובקבלתם בדברי התורה.
וכל דברי יאזעפוס שם מראשם לסופם אינם כי אם בנוגע להתקנות מדרבנן, התקנות מדרבנן הידועים לכל העם שהנם תקנות מדרבנן, ואשר דבר אין להם לא עם פירוש דברי התורה, ולא עם הקבלות על כתובי התורה(יח). בדברי יאזעפוס שם באו שני דברים, האחת כי יוחנן הורקנוס הפר בריתו עם חכמי התורה ויתן ידו אל הצדוקים ,וכי בטל את כל המצוות דרבנן וישם גם עונש על המקיימם. וזאת שנית דבר דרך הצדוקים בזה אשר על כן עשה יוחנן גם הוא כן ושני הדברים האלה ,אין דרך ולא שום מקום לפרשם בדברי יאזעפוס כי אם על התקנות דרבנן אבל לא על הקבלה בדברי התורה.
הנה בנוגע למעשי יוחנן יאמר: "אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס עד כי עלה בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים, ויבוא בברית עם הצדוקים, וכל הדברים אשר ניתנו מהפרושים להעם לא לבד כי בטל אותם כי אם שגם שם עונש על כל מי שיקיים אותם.״
ואחר זה יוסיף בביאור מעשי יוחנן אלה ויאמר: "עתה הנני חפץ להודיע כי הפרושים הנחילו להעם על פי קבלה על פה מאבותיהם הרבה מצוות אשר אינם כתובים בתורת משה ,ומפני זה ירחיקו אותם הצדוקים ולא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות "הכתובות" החובה לקיימם ,אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות.״
ונפלא הדבר לראות כי לא הבינו את דברי יאזעפוס ,ולא שמו לב גם להדברים עצמם. וראשונה לא עמדו על עצם הדברים שהרי אם תהי׳ הכונה להמצוות הכתובות בתורה, אם כן בא יוחנן כהן גדול אז לשנות דת ודין מראש התורה לסופה לשנות פניהם של כל המצוות מהמקובל והנעשה מכל העם ,ויהיו גזירותיו מעין מעשי אנטיוכוס עפיפהאנעס.
שהרי אפי׳ מצות מילה הדבר ידוע (משנה שבת קל״ז:) מל ולא פרע כאילו לא מל ,ודבר הפריעה היא רק קבלה ואינה מפורשת בתורה, וכן הוא ברוב מצוות התורה.
ואם כן הי׳ אז גזירה כוללת לשנות כל מראה פני המצוות כולן. אבל הלא גזירה כוללת כזאת היתה מרעשת את כל ארץ יהודה עד היסוד. ובכל זה אין לנו דבר מזה בכל דברי ימינו ,ונם בדברי יאזעפוס בא זה רק בשתי שורות ,מבלי לספר כלל מה הי׳ מזה בתוך כל ארץ יהודה. ואמנם כי גם לא התבוננו שזה הי׳ אז לגמרי דבר שאי אפשר. והנה יאזעפוס יאמר שהושם עונש על כל אשר ימרה את פיו ,ולדבריהם כי בטל את פירושי המצות ,הכונה כי הושם עונש על כל מי שיקיים מצות התורה כפי המקובל והנעשה מכל העם עד היום ההוא. אבל הלא זה אי אפשר כלל למלאות שהרי תחלה הי׳ יוחנן כהן גדול צריך להושיב וועד גדול של מלומדים אשר יעסיקו חקר כפשטן של דברי התורה מראשה לסופה ויבררו ויחליטו שבל מצוה צריכה להעשות כזאת וכזאת שלא כמו שנעשתה עד היום ,וכי יבררו זה הם עתה ויחליטו כל דבר ודבר בהסכמה גמורה וחלוטה, לכל מצוה ומצוה ביחוד ,בין עשה בין לא תעשה. ורק אחר זה הי׳ אפשר לגזור שכל מי שלא יעשה כן יענש. ולבד שכל זה דורש תחלה ישיבה וקיבוץ כולל של מלומדים גדולים ,וזמן ארוך מאד של הרבה שנים ,הנה גם אחר זה אי אפשר הדבר כי אם אחרי אשר יכתבו כל דבריהם בספר ,ונשלוח ספרים בכל עיר וכפר להודיע גלוי לכל העם איך עליהם לעשות מעתה, ואיך עליהם לקיים את כל מצוות התורה.
ורק אז הי׳ אפשר לגזור כן שכל שלא יעשה ככל התורה החדשה הזאת יענש על פי החק.
ולפני אשר נעשו כל המעשים הגדולים והכבירים האלה הלא הוא לגמרי דבר שאי אפשר להוציא חק הגוזר ואומר לבלי לעשות המצוות כפי המקובל לכל העם והנעשה מהם דבר יום ביומו עד היום הזה.
ורק בדברי ימינו הי׳ אפשר לבלי לשום לב לכל הדברים הפשוטים האלה ולהפוך דברי יאזעפוס למה שלא עלה על דעתו.
אבל הדברים פשוטים כי הכונה רק לכל התקנות מדרבנן. וזה הי׳ דבר ידוע לכל העם ,כמו שנתבאר כבר ,והם קיימום כן רק בתור משמרת וסייג לתורה, וגם כשבטלם יוחנן לא נגע בזה ולא נשתנו כל תוארי מצוות התורה.
ועל כן הי׳ באמת יכול לעשות כן תיכף בשעת כעסו, לפי שכל העם ידעו גם מעצמם על מה יסבו דבריו.
וכל זה בנוגע לעצם הדברים אשר בכל חקירה הבאה עלינו לחקור לדעת זאת אם אפשר הדבר להיות כן ,ואם יכול הוא להיות.
אבל גם אם נעזוב כל זה ,וגם אם לא נשים לב לכל הדברים הברורים האלה אשר לא יוכל להיות בהם ספק כלל ,הנה כל דברי יאזעפוס מפרשים את עצמם שכל דבריו אינם כי אם על התקנות מדרבנן, הידועים ומפורסמים רק לתקנות מדרבנן.
כל התקנות הכוללות אשר נעשו לסייגי תורה מהימים הראשונים, ובני ישראל נחלו אותם מאז דור אחר דור וישמרו אותם, וישימום לחובה עליהם.
ורק על זה לבד נוכל להבין דבריו אשר יאמר:
"כי הצדוקים לא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות הכתובות בתורת משה החובה לקיימם, אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות."
שהרי לשונו של יאזעפוס וענין דבריו הם רק על דברים אשר דבר ברור הוא לכל שזה אינו מהמצוות הכתובות בתורת משה ואינו נמצא שם, רק שבכל זה יאמרו חכמי ישראל וכל העם שחובתנו לקיים זה.
והצדוקים יאמרו שכל שאינו מן התורה ולא בא שם אינו כי אם רשות.
אבל אין מקום ואי אפשר כלל לאמר שכונתו על מה שנכתב בתורה כפי קבלת כלל ישראל בפירוש דברי התורה ועניני המצוות, רק שהצדוקים חולקים על זה ויוציאו את דברי התורה לכונה אחרת ,ועל כן לא הוזכר זה בתורה.
שהרי אין זכר מזה בדבריו ,ודבריו ברורים ומפורשים: "כי הצדוקים לא ירצו לקיים זה באמרם כי רק המצוות הכתובות בתורת משה החובה לקיימם ,אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות."
ואין ספק כלל שאין דבריו כי אם על דברים כאלה שגם לדעת הפרושים לא נכתב זה בתורה ,וגם לדעתם לא נמצא זה שם.
והחכם קראכמאל־הזקן העתיק גם הוא דברי יאזעפוס אלה בעמוד 63לאמר: ״שהפרושים העמיסו על העם דברים הרבה שקבלום מאבותיהם ובחוקי משה אינם נמצאים ולפיכך ימאנו הצדוקים באותן הדברים ואומרים שהחיוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו אבל הדברים של האבות ראוי (בדברי יאזעפוס "אפשר") לעזבם.״
ומבואר מעצמו גם לפי העתקתו הוא את דברי יאזעפוס ,שאין המחלוקת אם נאסר זה וזה בתורה או לא כי אם שזה ודאי נם לדעת הפרושים שלא נמצא זה בתורה ולא נכתב שם. רק שבכל זה יאמרו הפרושים שזה חובה לקיים ,והצדוקים יאמרו, "שהחיוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו אבל הדברים של האבות אפשר לעזבם״.
וכל זה אי אפשר לאמר כי אם על הגזירות והתקנות מדברי סופרים אשר זה ודאי שלא נכתבו בתורה רק שהפרושים יאמרו שבכל זה הנם גם הם חובה לקיימם והצדוקים יאמרו שאין זה כי אם רשות ולא חובה(יט). ואך תמהון הוא כי בכל זה לא שם קראכמאל לב להדברים ,ובעמוד זה עצמו לפני זה יאמר:
"וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להם בכתובי המצות."
אבל היכן ראה קראכמאל זה בדברי יאזעפוס שגם זה עיקר מחלוקת כת זו על הפירושים המקובלים בכתובי המצות ,והלא בדברי יאזעפוס אין גם זכר מזה, ואין זה ענין עם דבריו. ודברי הגמ׳ ״דבר שהצדוקים מודים בו ודבר שאין הצדוקים מודים בו" הנם ענין אחר לגמרי כמו שיתבאר בפרק הבא.
והחכם ווייס יאמר לו גם הוא בעמוד :116 "עיקר התנגדות הצדוקים הי׳ שהכחישו בתורה שבעל פה ואמרו כי רק מה שכתוב מפורש בתורה יש לו כח המאסר לא מה שלמדו הזקנים (יוסיפון קדמוניות י"ג י׳)."
אבל הלא כל שנינו אנחנו הנה הדברים האלה "ההכחשה בתורה שבעל פה" היינו העיקר בפירושים המקובלים בכתובי המצות. וזה הלא אין זכר כלל אצל יאזעפוס. ולא הי׳ די להחכם ווייס זה לבד להחליף ולהמיר את לשונו של יאזעפוס, כי אם שגם שם בפי יאזעפוס שזה הי׳ כל עיקר דבר פירודם של הצדוקים ,דבר אשר אינו ענין כלל לכל דברי יאזעפוס שם ,וכבר נתבאר לנו זה בפרק ד׳.
וכדבר פלא הוא שגם לא שמו לב לדבר גדול מאד. שאילו היו דברי יאזעפוס אלה נוגעים גם בפירושי דברי התורה ,ואלו היו נוגעים גם במה שברבות הימים התנגדו הצדוקים מתוך הסכמה מהם ,לענינים מפורסמים המקובלים בפירושי דברי מצוות התורה הרי הי׳ צריך שדברי יאזעפוס יוכלו לכלול גם את הדברים ההם.
אבל הלא הנה כל הדברים המפורסמים ההם כולם אשר על ידי מעשים שונים התנגדו שם הצדוקים לפירושי התורה ,הנה לא יוכלו להכנס לתוך דברי יאזעפוס אלה.
ולדוגמא הנה המחלוקת היותר גדולה שנחלקו הצדוקים בסוף ימיהם על הקבלה, ואמרו כי ממחרת השבת הכונה לשבת בראשית, ועצרת דוקא אחר השבת.
האם יש שום מקום לאמר על זה שלעשות כדבר הפרושים הוא רק רשות ולא חובה.
הלא לדעת הצדוקים הנה דברי התורה הם לעשות את חג השבועות דוקא אחר השבת ולא קודם.
ולדעת הצדוקים כל מי שאינו עושה כן הרי הוא עושה מקדש חול ומחול קדש, ועושה יום טוב ביום חול, ויום חול בקדושת יום טוב.
ואיך אפשר לאמר על זה שהצדוקים לא יקיימו זה ויאמרו שאין חובה לקיים כי אם רשות.
ואיך אפשר לאמר על זה "ובחוקי משה אינם נמצאים" ואיך אפשר לאמר על זה "שהצדוקים ימאנו באותן הדברים ואומרים שהחיוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו״.
והרי בין לדעת הצדוקים, ובין לדעת הפרושים נכתב זה מפורש בתורה רק שהללו יאמרו שהפירוש שם הוא כך והללו אומרים שפירוש דברי התורה הנם כך.
וכן הנה בין הדברים היותר מפורסמים שנחלקו בכל שנה בעבודת יום הכפורים שהצדוקים יאמרו שענין הכתוב כי בענן אראה אל הכפרת הכונה שיתקן זה כבר מבחוץ ואחר זה יכניס.
איך אפשר לאמר על זה שהצדוקים יאמרו על דברי הפרושים שאין זה חובה כי אם רשות.
והלא לדעת הצדוקים חוב גמור לקיים זה שלא כדעת הפרושים ,ואסור לעשות כמוהם.
ואיך אפשר לאמר על זה "ובחוקי משה אינם נמצאים" ואיזה מקום יש לאמר על זה "שהצדוקים ימאנו באותן הדברים ואומרים שהחוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו״.
והלא נכתבו מפורש בתורה ונמצאו שם.
וכן נחלקו הצדוקים כבר בראשית הימים ,היינו עוד בימי יוחנן ,ואמרו שאין עד זומם נהרג עד שיהרג הנידון ,שנאמר נפש תחת נפש (משנה מכות פ"א מ"ו). ואיך אפשר לאמר על זה "שרק מה שכתוב מפורש בתורה יש לו כח המאסר״ או "שהחוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו" או "ובחוקי משה אינם נמצאים".
והלא מחלקותם הוא לגמרי להיפך שהם יאמרו שרק כדבריהם מפורש בתורה.
ואיך אפשר לאמר על זה "אבל הקבלות מפי האבות הנם רשות ולא חובה".
והרי אם יעשו כפי המקובל ישפכו דם ויהרגו שני העדים שלא כדין.
וכן נחלקו ואמרו תירש הבת עם בת הבן מקל וחומר (עי׳ ב״ב קט״ו ומגלת תענית פ"ח).
הנה להיפך שהם יאמרו דבר שלא נמצא בתורה.
וכן מה שבא במס׳ ידים פ"ד מ״ז שהיו מחייבין את האדון לשלם נזקי עבדו ואמתו מדין קל וחומר.
הנה להיפך שהם יאמרו דבר שלא נמצא בתורה.
וכן אם הם אמרו עין תחת עין ממש ולא ממון.
האם אפשר לאמר על זה "שהחוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו".
והרי לדעתם נכתב רק כדבריהם הם.
או מה שאמרו כי וירקה בפניו אצל יבמה הוא כי תרוק לו בפניו ממש.
הרי לדעתם נכתב כן מפורש רק כדבריהם הם.
וכל הדברים האלה שחשבנו הנם כבר כמעט כל מה שנמצא ממחלוקת הצדוקים בכל המשך זמנם עד סוף ימי הבית, וכולם אינם ענין כלל לדברי יאזעפוס.
ורק דבר אחד דבר ניסוך המים בחג רק זה לבד יוכל להכנס ולהיות נכלל בתוך דברי יאזעפוס ותוך ענין דבריו.
והדבר הזה הלא באמת אינו ענין כלל לפירושים המקובלים בכתובי המצות.
והוא באמת דבר שגם לדעת הפרושים לא נכתב בתורה, ולא נמצא בתורה.
ורק מפני שכל דברי ימינו נכתבו כדברי חלומות ובלא חקירה של כלום, הי' אפשר לטעות בדברים פשוטים כאלה.
ודברי יאזעפוס ברורים ומפורשים רק על תקנות דרבנן ,שנעשו מתחלתן רק לסייג ומשמרת אבל אינם מדברי התורה, ואשר ידעו כן כל העם שאין זה דבר תורה, ואין זה ענין לפירוש דברי התורה, ולא נמצא דבר מזה בתורה ואין זה כי אם מה שנתקן מחכמי הדורות מהימים הראשונים לסייג ומשמרת לתורה, ונתקבל כן מכל העם מה שנחלו מאבותיהם ראשי ישראל לתוספת קדושה על דברי התורה ולסייג ומשמרת למשמרתה(כ).
ועל זה הוא שאמרו הצדוקים אז שאין זה חובה לקיימם, ורק מה שכתוב בתורה החוב לקיים, אבל לא מה שתקנו חכמי הדורות, ובתורה אין דבר מזה.
וכבר עזבו הצדוקים את כל זה בדרך התרשלות מאז נתפזרו בין העם, ועתה בימי יוחנן על ידי המאורע הכולל הזה הי׳ זה ליסוד קבוע, אשר פרסמו עתה ברבים, כי לא יעזבו זה מפני התרשלות, כי אם שהנם מבטלים זה בכל כח
ידם ,והנם עושים זה להם ליסוד קבוע ולחק ולא יעבור ,אשר גם כל העובר על זה יענש.
ולזה הוא שהסכים עמהם אז יוחנן הורקנוס ויהי מאז ואילך פתגמם הקבוע. אבל בנוגע להתורה הכתובה שם לא הי׳ להם כל יסוד קבוע ,ולא הי׳ שם דעה אחת לשני צדוקים יחד ,ויסודם הי׳ "נתת תורת כל אחד בידו".
שם לא כפרו בהקבלה של חכמי התורה כי ידעו גם הם אשר חכמי התורה לא חדשו שם דבר והוא כן קבלת כל העם מראשית הימים.
כי אם שכפרו בתורה עצמה. והיינו שהי׳ דעתם שאחרי אשר אין תורה מן השמים, וכל זה הוא רק הלכות מדינה ,כי על כן הנה כל דבר אשר אין זה מפורש שם באין מקום לנטות ימין ושמאל הרשות ביד כל אחד לפרש זה ולהתנהג בזה כרצונו:
והן דברי יאזעפוס אלטטי׳ XVIII, 1, 4אשר יאמר: "גם נגד המורים מבני חבורתם עצמם יתנגדו ויחשבו זה לשבח ולתפארת להפר דבריהם."
ועל כן באמת לא עשו להם הצדוקים שום קולטוס לעצמם ,לפי שכל אחד ואחד מהם חלך לו בדרך לעצמו .לפי רצונו ועל כן הננו רואים שלא הקפידו כלל על דרכם בתורה לקיים דבר רק דוקא על פי דעתם הם. ויאזעפוס שם XVIII, 1, 4יאמר: "אבל (בעניני הדת) לא ילכו בגדולות ,ואם יקחו על עצמם משרה במדינה יעשו ככל מעשי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם.״ וכן מפורש גם בברייתא בגמ׳ במס׳ יומא ד׳ י"ט: ת״ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו הי׳ שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקים אנו מתיראין אנו מן הפרושים.
והדברים יתאימו יחד עם דברי יאזעפוס "אף על פי שצדוקים אנו מתיראין אנו מן הפרושים" והיינו שנעשה כמעשיהם הם, וכדברי יאזעפוס "ואם יקחו על עצמם משרה במדינה יעשו ככל מעשי הפרושים״.
אבל איך זה יעשו כמעשי הפרושים ,ואיך אפשר להם לעשות כמעשיהם במקום שהוא לדעתם נגד כונת דברי התורה ,ונגד דבריה המפורשים לדעתם.
והרי אין ספק שפרושי מאמין בד׳ ומאמין בתורה מן השמים לא הי׳ מתרצה בשום אופן לבוא ביום הכפורים אל בית קדש הקדשים ולעשות שם עבודת היום נגד דין התורה לדעתו ,ונגד דברי התורה. אבל כי להצדוקים לא הי׳ כל יסוד קבוע בנוגע לתורה. היסוד אשר הי׳ להם בזה הוא רק בנוגע לשלילה אבל לא בנוגע לחיוב. יסודם הקבוע חי׳ כי זה וזה לא יעשו ,ואין רצונם לעשות ,אבל מה שיעשו על זה לא הי׳ להם יסוד כל עיקר רק שמה שמפורש בתורה באין דרך לנטות ימין ושמאל ,ואין שם לא פירוש ולא ביאור כי אם דברים פשוטים מפורשים, בזח הנה הודו בעל כרחם ,שהרי העמידו עצמם בחוג התורה ,מאז עזבו היונים את הארץ ובני יהודה היו ממשלה לעצמם ,ובפרט מימי יוחנן הורקנוס ואילך. אבל מה שאינו מפורש שם באין דרך לנטות, בזה לא הי׳ להם שום יסוד קבוע כל עיקר.
ותהי דעתם לאמר שכל אחד יוכל לעשות שם ולהתנהג כחפצו וכדרוש לו.
הערות
הערה (יח): והטעות הגדול יצא בזה מפני שראו בדברי יאזעפוס בביאור הדבר שיזכיר "קבלה מאבות" παρεδόθαγεχ πατέρων διαδοχης
היינו
aus der Überlieferung der Väter übergaben
ומפני שאנחנו הורגלנו לכנות Überlieferung קבלת תורה שבעל פה על דברי התורה שבכתב חשבו בפשיטות שכונת יאזעפוס לפירושי התורה שבכתב ,ולא ראו שאין זה ענין לדבריו כלל. וכבר נתבאר לנו כי התקנות הכוללות נתקנו באמת שנות מאות רבות לפני ימי יוחנן כהן גדול ,וכידוע הנה לא נכתב כל זה, כי אם נתקבל מחכמי התורה ומהעם בעל פה דור אחר דור. ובכתבו דבריו לעמים ,אשר השמות ״דברי סופרים ודרבנן" אין להם ,ואשר כל החילוק בין דרבנן לדאורייתא זר להם ,איך הי׳ אפשר ליאזעפוס לכתוב אם לא בלשון זה.
הערה (יט): וההלכות למשה מסיני רובם גם הם רק בנוגע למצוות המפורשות בתורה, תוארם וענינם, והעומדים לעצמם הנם מעטים מאד, ואי אפשר כלל לאמר שכל דברי יאזעפוס יסבו על זה, ואי אפשר שזה הי' כל יסוד הצדוקים בנוגע לתורה.
הערה (כ): ועל כן לפי מה שהורגלנו כבר בהדיבורים חתוכנים הכוללים כל זה אי אפשר לנו להעתיק דברי יאזעפוס בנוגע למעשי יוחנן אז רק בלשון כזה.
וכל המצוות מדרבנן לא לבד כי בטל אותם יוחנן הורקנוס כי אם שגם שם עונש וכו׳ ועי׳ לעיל בפרק ד'