דורות הראשונים/כרך ב/פרק יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



‫והחכם ווייס אחרי אשר חשב את הפרטים המעטים אשר התנגדו בהם‬ ‫הצדוקים בנוגע לתורה, והנה ראה כי קצר המצע מהשתרע, והנם רחוקים מאד‬ ‫מלאמר על פיהם, כי היו יסוד התנגדות הצדוקים בנוגע לקבלה בתורה, וכי יחם‬ ‫לבבו על זה כי על כן יתנחם בעמוד ‪ 118‬ויאמר: ‬ "ולא נחשוב שרק באלה נטו (הצדוקים) ולא באחרים כי באמת נטייתם מכל‬ ‫מה שפירשו ודרשו הפרושים על פי דרכי מדרשם ואין הדבר מפורש בתורה‬ (סנהדרין ל"ג: הוריות ד׳:)" אלה דבריו‪.‬‬

‫וכמה עלובים הם דרכי חקירה כאלה. ‫ כי על חקירה כוללת גדולה ורחבה כזו‪ ,‬לא הביא דברי הגמ' שם‪ ,‬ולא‬ ‫הציע ענינם כל עיקר כי אם ישלח את הקורא לעי׳ שם ושם‪.‬‬ ‫אבל הנה שם ושם טעה החכם ווייס בהפשט הפשוט‪ ,‬טעות כזה אשר‬ תינוקות של בית רבן יודעים‪.‬‬

ודברי הגמ׳ בשני המקומות האלה זה הוא:

‫במשנה במס׳ סנהדרין ד׳ ל"ב נאמר‪ :‬דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין‬ ‫לחובח דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה‪.‬‬ ‫ועל זה נאמר שם בגמ׳ ד׳ ל״ג:‪:‬‬

‫ואין מחזירין לחובה. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן והוא שטעה בדבר‬ ‫שאין הצדוקים מודים בו‪ ,‬אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי‬ ‫רב הוא‪.‬‬

‫ובהוריות ד׳ ד׳‪‬: ‫אמר רב יהודה אמר שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין‬ ‫הצדוקים מודים בו אבל בדבר שה‬צדוקים מודין בו פטורין מאי טעמא זיל קרי‬ ‫בי רב הוא‪.‬‬

‫וסבור הי׳ החכם ווייס כי דבר שאין הצדוקים מודים בו בשני המקומות‬ ‫האלה הכונה שהוא דבר שכבר נחלקו בזה הצדוקים על חכמי ישראל‪ ,‬והוא דבר‬ ‫שכבר לפני זה הרבה ‪התנגדו בו הצדוקים והורו שלא כחכמי התורה‪.‬‬

‫ועל כן הנה הוא מביא ראי׳ מזה שלבד הדברים ההם שנפרטו הי׳ שם עוד‬ ‫דברים רבים שה‬תנגדו להם‪.‬‬

‫וטעה בדברים פשוטים מאד‪.‬‬ ‫ כי בשני המקומות האלה ידובר בדין מעשה והוראה חדשה הבאה עתה ‫לבית דין לחקור עליה ולדון בה‪ ,‬ואם טעו בדבר שהוא כל כך מפורש בתורה ‫עד שגם ‬צדוקי אי אפשר שיכחיש זה‪ ,‬אין זה בכלל הוראה כלל‪.‬‬ ‫ודבר שהצדוקים מודים בו היינו שהדבר פשוט ומפורש בהדיא‪ ,‬עד שבודאי‬ ‫בהכרח יודו בזה גם הצדוקים‪. ‫ ‫וכלשון הגמ' "‬מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא" וכלשונו של רש״י ז״ל על‬ ‫זה בסנהדרין שם:‬ "זיל קרי בי רב תינוקות של בית רבן יודעים שאינו כלום והדר."

"ודבר שאין הצדוקים מודים בו" הכונה כאן דבר שאינו פשוט עד שהוא‬ ‫ידוע גם לתינוקות של בית רבן‪ ,‬ועל כן הנה יכולים הצדוקים גם הם להכחיש זה‪.‬‬ ‫ ומי לא ידע שבכל חקירה חדשה‪ ,‬חקירה של הוראה‪ ,‬לא סמכו הצדוקים‬ ‫על הוראת חכמי הדור אשר גם דבר לא הי׳ להם עמהם‪ ,‬ואשר בזמן שהיתה יד‬ ‫הצדוקים תקיפה במדינה רדפום גם בחרב נוקמת ככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬

‫ומי לא ידע כי הצדוקים לא הכירו את חכמי ישראל לאויטאריטעט בכל‬ ‫שאלה והוראה אשר באה עתה לפניהם לאמר שאין לזוז מדבריהם והוראתם‪ ,‬ומי‬ ‫יכול להסתפק בדברים מפורסמים וידועים כאלה‪.‬‬ ‫ והטעות הזה טעה גם החכם גרעץ להיפך ותחת מה שהחכם ווייס יוכיח לו‬ ‫מהנאמר "‬דבר שאין הצדוקים מודים בו" כי הי׳ שם דברים רבים שלא הודו‬ ‫הצדוקים בקבלת כל ישראל‪.‬‬

‫תחת זה יוכיח החכם גרעץ מהנאמר "‬דבר שהצדוקים מודים בו" כי היו שם‬ ‫דברים רבים שהצדוקים הודו לגמרי בקבלת כל ישראל‪.‬‬

‫ובח״ג נאטע ‪ 12‬עמוד ‪ 695‬אחרי אשר יחשוב שם גם הוא את הפרטים‬ ‫‫אשר בהם התנגדו הצדוקים יאמר:‬ ‫"אבל טעות הוא לחשוב מתוך הפרטים האלה כי הצדוקים התנגדו להקבלה‬ ‫בכלל‪ ,‬להיפך מבואר כי הרבה דברים מהקבלה הכירו גם הם‪ ,‬ויהי לכלל כי כל‬ ‫הקבלות אשר הצדוקים לא התנגדו להם‪ ,‬יחשבו לדבר שאין להתנגד אליו‪ ,‬ולדבר‬ ‫שיסודו בתורה‪ ,‬ועל כן לא יחשב זה להתנגדות להוראה כי אם לחסרון ידיעה "אין‬ ‫בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים‬ ‫מודין בו פטורין" אלה דבריו‪.‬ ‫ וכל דבריו שם אינם כי אם טעות על טעות‪.‬‬

‫וראשונה טעה גם הוא בזה עצמו וחשב ‪‬כי "דבר שהצדוקים מודים בו" ‫ היינו שהם מודים במקום הזה להקבלה, ואף שאין זה מפורש בתורה‪ ,‬הנה בכל‬ ‫זה כבר חקרו על זה הצדוקים חקירה שלמה‪ ,‬ויושיבו מצדם חכמים מלומדים‬ ‫כסאות למשפט‪ ,‬ואחרי החקירה והעיון קיימו וקבלו נם הצדוקים שכן הוא פירוש‬ ‫דברי התורה כפי קבלת האומה‪.‬‬

‫וכל זה אינו כי אם דברי טעות כמו שנתבאר שהפירוש מן "דבר שהצדוקים‬ ‫מודים בו" הוא שאין שם שום קבלה‪ ,‬ויותר מזה שגם אין הדבר צריך שום פירוש‪.‬‬ ‫ והוא שהדבר מפורש כל כך בתורה עד שגם הצדוקים‪ ,‬אם נשאל אותם על‬ ‫זה יודו גם הם בהכרח שכן הדבר‪ ,‬לפי שאין כאן שום מקום להסתפק ואין‬ ‫הדברים צריכים שום פירוש.‬ ‬ ‫וכמו שהוא גם מפורש בדברי הגמ׳ שם "מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא"‬ ‫וכלשונו של רש״י ז״ל שהוא דבר שגם תינוקות של בית רבן יודעים אותו‪.‬‬ ‫ והחכם גרעץ לא ידע כל כך את ענין הדברים שם עד שחשב שזה נאמר‬ ‫על זקן ממרא‪ ,‬ולא ידע כלל שידובר בזה בנוגע לפר העלם דבר משגגת הוראה‬ ‫של בית דין עצמם ולא בזקן הממרא את פי הבית דין‪.‬‬ ‫ ‫ובחשבו בטעות שכל זה ידובר בקנלה שהסכימו לזה גם הצדוקים כי על ‫כן יעשה לו מזה פלפול גדול ואחרי העתיקו המאמר "אין בית דין חייבין עד‬ ‫שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו" יאמר:

"‬הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא, מי‬ ‫שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות, אבל מי שיתנגד להם בדברים שנתקבלו‬ ‫מכל, גם מהצדוקים, אין בו עונש דין זקן ממרא, והוא הנאמר בסנהדרין פ״ה:

"‬חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה‬ ‫פטור חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב״ ובכל היות הדברים האלה‬ ‫מוזרים (שהעוקר דברי התורה פטור והחולק על הקבלה חייב) יש לזה מקום‬ ‫בדברי ימי העת ההיא, הדינים על זקן ממרא באו על ידי מחלוקת הצדוקים, ועל‬ ‫כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו, כי אלו ההלכות שהתנגדו להם הצדוקים עליהם‬ ‫חייב זקן ממרא, ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו בתורה, או דברים‬ ‫של קבלה שהסכימו עליהם הכל, על כן לא הי׳ על זה חק, ועל כן יכלו לעשות‬ ‫לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים והצדוקים‪ ,‬ומזה‬ ‫יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה וכו׳‪.‬‬ ‫ ומה נוכל לאמר לכל הפלפול הגדול הזה אשר בא לו רק מפני שלא הבין‬ ‫דברים פשוטים ויהיו לו מוזרים‪.‬‬

‫ואמנם כן אף שזה ודאי שהמרים יד בתורה להכחישה הוא חמור יותר עוד‬ ‫מזקן ממרא, אבל הנם שני ענינים.

‫ופרשת זקן ממרא ענינה מפורש "כי יפלא ממך דבר למשפט" דהיינו בספק‬ ‫הנופל בדברי התורה.

‫ואין זה ענין למרים בזדון יד בתורה לאמר שמותר לאכול ביום הכפורים, ‫ושמות‬ר לאכול חמץ בפסח, ומותר לעשות מלאכה בשבת, שזה הוא אפיקורס‬ ‫ישראל, ודינו דין האפיקורסים‪. ‬‬ ‫אבל דבר אין לזה עם "כי יפלא ממך דבר למשפט" ועם דינו של‬ ‫זקן ממרא.

‫ודבר זקן ממרא הוא במי ששב לעירו והורה הוראה בספק מדיני התורה‬ ‫נגד החלטת הבית דין הגדול‪ ,‬אבל לא במי שמרים יד בזדון ננד דברי התורה‪.‬‬ ‫וזה הוא ענין דברי המשנה:

‫האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור (מדין זקן ממרא)‬ ‫חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב.‬

‫ועל כן גם אין דין זקן ממרא אלא במופלא שבסנהדרין כלשון הברייתא‬ ‫סנהדרין פ"ו "ת"ר כי יפלא ממך דבר במופלא שבבית דין הכתוב מדבר"‪ ,‬ולשון‬ ‫הרמב"ם בה׳ ממרים פ"ג היה "אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהי׳ חכם שהגיע‬ ‫להוראה סמוך בסנהדרין וכו׳ אבל אם הי׳ תלמיד שלא הגיע להוראה והורה לעשות‬ ‫פטור שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט".

‫ואין כל זה ענין לא לאפיקורס ישראל, ולא להתנגדות של הצדוקים.

‫ורק מפני שלא ידע גרעץ כל ענין הדברים הי׳ יכול לטעות ולחשוב שדינים‬ ‫אלו מזקן ממרא נבנו על התנגדות הצדוקים. ‫ ‫והכל שב למקום אחד שאין דין חיוב בית דין בפר העלם דבר, ולא חיוב‬ ‫זקן ממרא תלוי כל מאומה באם כבר קבלו עליהם הצדוקים את הדבר הזה או‬ ‫לא קבלו‪. ‬‬ ‫ואך תמהון הוא לראות כי הרשו לעצמם לדבר ביסודי דברי ימינו מבלי‬ ‫לדעת שם את הפשט הפשוט‪.‬‬

‫ואך בהשתוממות אפשר לראות טעיות גסים כאלה‪ ,‬עד שגם לא ידעו‬ ‫שדבר שהצדוקים מודים בו הכונה שבהכרח יודו הצדוקים בהיות הדבר מפורש‬ לגמרי שם וידוע גם לתינוקות של בית רבן‪ ,‬ואין מקום לטעות‪.‬‬

‫ויבואו ויחשבו שהכונה שהצדוקים כבר הודו בזה מזה ימים רבים‪ ,‬וכי ידובר‬ ‫כאן בדברים שאינם מפורשים בתורה והנם מדברי קבלה אשר הצדוקים כבר‬ ‫התאספו וקבלו אותם עליהם ועל זרעם לדורותם‪.‬‬

‫והוא טעות מהיפוך להיפוך‪.‬‬ ‫ ואמנם כי התרחקו כל כך מכל חקירת דברי ימינו‪ ,‬עד שלא לבד שהביאו‬ ‫ציונים מבלי לדעת כלל פירושם של הדברים וענינם מה הוא.

‫כי אם שגם לא ביררו לעצמם את הדבר אשר הנם חוקרים עליו‪ ,‬ועל כן‬ ‫נתערבבו להם המושגים‪ ,‬ויבואו ויערבבו יחד דברים שונים.

‫ויהי להם דבר אחד‪ ,‬כל הנוגע להצדוקים לעצמם‪ ,‬הכחשת הצדוקים בנוגע‬ ‫להנהגתם לעצמם‪ ,‬וקלות דעתם של הצדוקים בתורה בכל הנוגע להם לבדם‪ ,‬כל‬ ‫זה ערבבו יחד‪ ,‬עם דבר התנגדותם של הצדוקים‪ ,‬התנגדות שוה לכולם‪ ,‬התנגדות‬ ‫כוללת של ‪הצדוקים בכללם בהסבמה והחלט של פומבי נגד כל מעשי האומה ‫בכללה.

‬‫זה ודאי כי הצדוקים הכחישו בכל קבלת האומה‪ ,‬ולא רצו לדעת מזה, ולא‬ ‫הסכימו הסכמת החלט לשום דבר שאינו ‬מפורש בתורה.

‫ויותר מזה שגם אין ספק כלל שכחשו גם בכל פירושי התורה כולם גם‬ ‫אם יהי׳ הפירוש פשוטו של מקרא לגמרי‪.‬‬ ‫לפי שבהיות התורה אצלם רק הלכות מדינה אמרו שאינם נזקקין לדבריה ‫כי אם במקום שהדבר מפורש שם ואינו צריך שום פי‬רוש‪.‬‬ ‫ אבל כל שהוא צריך פירוש שם יוכל כל אחד ואחד לפרש הדבר כדעתו‬ ‫וכרצונו וכדרוש לו‪.‬‬ ‫ והן דברי יאזעפוס המפורשים אלטטי' XVIII, 1, 4 ‬אשר ימסור לנו מהם:‬ "גם נגד המורים מבני חבורתם יחשבו זה לשבח ולתפארת להפר דבריהם."‬ ‫ והן גם דברי הגמ׳ שם אשר דבר שהצדוקים מודים בו‪ ,‬ודבר שתינוקות‬ ‫יודעים אותו (זיל קרי בי רב) נרדף אצלם יחד‪ ,‬לפי שכן הדבר שהצדוקים לא‬ ‫הודו בהחלט כי אם בדבר שהוא לגמרי מפורש בתורה ואינו צריך שום פירוש‬ אפי' היותר פשוט (וכמו שיבואר עוד לפנינו).

‫אבל כל זה הוא בנוגע למעשי הצדוקים בינם לבין עצמם‪ ,‬בנוגע להנהגת‬ הצדוקים בביתם אפי׳‪ ‬בדברים ידועים‪ ,‬אבל נוגעים לכל איש לעצמו.

אבל שיהיו הצדוקים כולם‪ ,‬הצדוקים בכללם‪ ,‬מתנגדים מתוך דרך אחת‬ ‫לכולם התנגדות של החלט התנגדות כוללת של פומבי נגד דרך כל העם ונגד‬ קבלת האומה‪.‬‬ ‫ ‫זה לא הי' ולא יכול להיות כי אם בדברים כוללים הנוגעים לכל העם יחד‪,‬‬ ‫אבל לא בדברים פרטים‪ ,‬הנוגעים רק בחיי כל אחד ואחד לעצמו‪.‬‬

‫ושם לא היתה יכולה להיות התנגדות כוללת לפי שלא היתה יכולה להיות‬ ‫שם הסכמה כוללת של הצדוקים לעצמם‪.‬ ‬ ‫כי איזה צורך הי' יכול להיות להצדוקים להסכים הסכמה כוללת בדברים‬ ‫הנעשים מכל יחיד ויחיד לעצמו אשר שם לא היו גם שני צדוקים שוין, וכל‬ ‫אחד לקח לו דרכו, עד שלא שמו שם לב גם לדברי ראשי בני חבורתם.

‬‫ורק בדברים כוללים הנוגעים לכל העם בכלל שם הנה בשעה שעמדו הם‬ ‫בראש‪ ,‬או בשעה שהי׳ שם זרוע הנצחון‪ ,‬והצדוקים באו לגבות את חובם‪ ,‬שם‬ ‫בהכרח הי' להם להסכים על דבר אחד כולל והנהגה שוה לכל‪.‬‬ ‫שם באה התנגדותם‪ ,‬ושם הראו את כחם‪.‬‬ ‫