ברכות ט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לא לעולם יממא הוא והאי דקרו ליה ליליא דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כר"ש שאמר משום רבי עקיבא. אמר רבי זירא אובלבד שלא יאמר השכיבנו. כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר ריב"ל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק:
מעשה שבאו בניו וכו':
ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג הכי קאמרי ליה רבנן פליגי עילווך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא רבנן כוותך סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה אמר להו רבנן כוותי סבירא להו וחייבין אתם והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה:
ולא זו בלבד אמרו אלא וכו':
ור"ג מי קאמר עד חצות דקתני ולא זו בלבד אמרו הכי קאמר להו ר"ג לבניה אפילו לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה עד שיעלה עמוד השחר והאי דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה:
הקטר חלבים וכו':
ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהי ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עמוד השחר אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' אלעזר בן עזריה הא רבי עקיבא דתניא (שמות יב, ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות אמר ליה ר' עקיבא והלא כבר נאמר (שמות יב, יא) בחפזון בעד שעת חפזון א"כ מה תלמוד לומר בלילה יכול יהא נאכל כקדשים ביום תלמוד לומר בלילה בלילה הוא נאכל ולא ביום בשלמא לר' אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה אצטריך למכתב ליה הזה אלא לר' עקיבא האי הזה מאי עביד ליה למעוטי לילה אחר הוא דאתא סד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נאכל שתי לילות במקום ב' ימים ויהא נאכל לב' לילות ויום אחד קמ"ל בלילה הזה בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר ור' אלעזר בן עזריה (שמות יב, י) מלא תותירו עד בקר נפקא ורבי עקיבא אי מהתם הוה אמינא מאי בקר בקר שני ורבי אלעזר אמר לך כל בקר בקר ראשון הוא. והני תנאי כהני תנאי דתניא (דברים טז, ו) שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף רבי יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים א"ר אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר (דברים טז, א) הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנא' (במדבר לג, ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון ר' אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורבי עקיבא סבר מאי חפזון חפזון דישראל תנ"ה הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:
(שמות יא, ב) דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר
רש"י
[עריכה]
והאי דקרו ליה ליליא - דקאמר יוצא בו ק"ש של לילה:
משום דאיכא דגנו - וקרינא ביה ובשכבך:
ובלבד שלא יאמר השכיבנו - הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה:
דאשתכור - וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר:
בשעת הדחק - אבל שלא בשעת הדחק לא:
הכי קא אמרי ליה - לרבן גמליאל ולא גרס אלא:
רבנן פליגי עילווך - כלומר מי פליגי רבנן עליך דהא דאמרי עד חצות דוקא קאמרי דלא משמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה אלא כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב ומיהו בהא פליגי אדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורה הראשונה ולרבנן עד חצות. ואת סבירא לך ובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים והיינו כל הלילה ויחיד ורבים הלכה כרבים:
או דילמא כוותך סבירא להו - ומשמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה והא דקאמרי עד חצות הרחקה הוא כדי לזרז ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא ומחייבי ונפקי ידי ק"ש בזמנו:
כוותי סבירא להו - וחייבין אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן (עמוד ב) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
שעת חפזון - שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות יב):
יכול יהא נאכל - כשאר קדשים ביום שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן אכילתה יום א' ואוכל והולך כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר כדין תודה דכתיב ביום קרבנו יאכל (ויקרא ז):
מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד - שבינתים דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת (שם יט) אף פסח נמי הואיל ואינו נאכל אלא בלילה נוקים שני לילות במקום שני ימים דשלמים ויהא נאכל בשני לילות ויום א' לא שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בלילה השנית קמ"ל:
שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים - הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב. כבא השמש משחשכה. מועד צאתך ממצרים בבקר. כיצד יתקיימו כולם. בערב לזמן שחיטה כבא השמש התחלת זמן אכילה מועד צאתך זמן שריפה כלומר בבקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתינין לו עד בקר שני:
עד מתי אתה אוכל - היינו כר"ע אבל לתנא קמא עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בינייהו:
הכל מודים - רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה מחצות ואילך היתה שעת חפזון למצרים לשלחם מן הארץ:
מערב נגאלו - נתנו להם רשות לצאת:
חפזון דמצרים - מכת הבכורים שעל ידם נחפזו למהר לשלחם:
חפזון דישראל - לא שמעו להם לצאת עד בקר:
תוספות
[עריכה]
לעולם יממא הוא. ואם תאמר ליתני שתי פעמים קודם הנץ החמה והוי רבותא טפי דאפילו קודם הנץ הוי זמן דקריאת שמע של שחרית. וי"ל כדפרישנא דהאי יממא לענין שאר מצות. אבל לענין ק"ש הואיל ואיכא אינשי דגנו לאו זמן קימה הוא. ותימא דקשיא דרבי עקיבא אדר' עקיבא דהכא קאמר אחר הנץ ולקמן (עמוד ב) קאמר משיכיר בין חמור לערוד דהיינו אפילו קודם. וי"ל דתרי תנאי אליבא דרבי עקיבא. אי נמי יש לומר יממא הוא אפילו גבי קרית שמע דהא זמן קימה הוא והא דלא נקט ב' פעמים קודם הנץ משום דבעי לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ:
ובלבד שלא יאמר השכיבנו. פירש בקונטרס אמילתא דר"ש בן יוחי דקורא קודם שיעלה עמוד השחר קאי. ונראה לי דאז ודאי זמן שכיבה הוא ומצי למימר השכיבנו. ועוד דהוה ליה למימר אמאי דסליק מיניה. ופי' השר מקוצי דקאי אקודם הנץ דסליק מיניה ולכך קאמר דלא מצי למימר השכיבנו דלאו זמן שכיבה הוא כיון שעלה כבר עמוד השחר אפילו קודם הנץ:
ר' אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה וכו'. וא"ת היכי מצי למימר רבי אלעזר בן עזריה עד חצות והכתיב לא תותירו ממנו עד בקר (שמות יב) דמשמע עד בקר מיהא מצי לאכלו. ויש לומר דמצי למימר דהכי קאמר לא תעשו דבר שיבא לידי נותר עד הבקר. שאם לא יהא נאכל עד חצות לא תוכל לאוכלו ולא לשורפו בלילה כדקא אמרינן ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ואם כן ישאר עד הבקר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
לח א מיי' פ"א מהל' ק"ש הלכה י', (סמ"ג עשין יח), טור ושו"ע או"ח סי' רל"ה סעיף ד':
לט ב מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:
ראשונים נוספים
איכא דמתני לה אסיפא וכולי הא גופא קשיא וכולי לעולם יממא הוא והאי דנפיק ביה ידי לילה משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא: כלומר, אף על גב דרובא קיימי, כיון דאיכא דגנו, אכתי נפיק ביה ידי לילה, דאכתי "בשכבך" קרינא ליה. וקשיא לי, אי משום מיעוטא דגנו קרינן ביה "בשכבך", אף על גב דיממא הוא, אי הכי לישרי אפילו לאחר הנץ ואפילו עד ג' שעות כיון דאיכא בני מלכים דגנו?! ויש לומר דבני מלכים מיעוטא דמיעוטא נינהו. ואם תאמר והא שרינן של שחר עד שלש שעות משום בני מלכים אף על גב דהוו מיעוטא דמיעוטא, ומחמתינהו קרינן "בקומך" עד אותו זמן, ומאי שנא שכיבה? יש לומר דכיון דמחמת יממא חייבה תורה לקרות בשחר, אף על גב דתלי ליה בזמן קימה, דינא הוא דנשרי כל זמן קימה ואפילו של בני מלכים; ועוד, דאינו בדין דלא יקראו בני מלכים בשל שחר. אבל בשל לילה הנכנס בשל יום, אף על גב דתלא ליה בשכיבה, כיון דיממא הוא וכולהו אינשי כבר קמו - משום מיעוטא דמיעוטא דבני מלכים לא שרינן.
והא דר' שמעון משמיה דר' עקיבא משמע דאפילו שלא בשעת הדחק קאמר דקודם הנץ החמה קורא הוא של לילה ואפילו בשפשע ונתעכב ואי נמי בשנשתהה במתכוין. ותדע לך, דמדקאמר ר' יהושע "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" - אלמא ר' שמעון אפילו שלא בשעת הדחק קאמר. ואפשר דר' שמעון משמיה דר' עקיבא פליג אדנפשיה דוקא בשל לילה, דלר' שמעון דנפשיה לא קרי בשעבר במזיד ואי נמי בפשיעה כבני דרבן גמליאל שנתעכבו מחמת המשתה, אלא אם כן נאנס ומשום שעת הדחק, ואפילו לאחר שיעלה עמוד השחר מיד, וכל שכן סמוך להנץ; ולר' שמעון משמיה דר' עקיבא קרי, ואפילו סמוך להנץ ואפילו עבר ונתעכב במזיד, אלא דלכתחלה אינו רשאי; אבל בשל יום לא פליגי כלל, דבין למר בין למר - משעלה עמוד השחר הוי זמן קימה וזמן קריאה של שחר. ומיהו לא מסתברא דלגמרי קיימי בההיא שעתא בחדא שטתא דלר' שמעון משמיה דנפשיה הא משמע דלא שרי לכתחלה לקרות של יום מיד סמוך לעלות השחר עד זמן קימה לרובא דאינשי, דהיינו עד שיכיר בין תכלת ללבן או חד מהני דמני דאיכא במתניתין או בברייתא; ולר' שמעון משמיה דר' עקיבא לכשתמצי לומר דלדידיה זמן שכיבה וזמן קימה מעורבין זה בזה, אפילו שלא בשעת הדחק יוצא משום יום לאחר שעלה עמוד השחר, דהשתא סמוך להנץ החמה שרינן לקרות של לילה משום מיעוטא דגנו ואף על גב דהוי יממא לשאר מילי. ועוד דאיכא למיגזר טפי משום פשיעותא בשל שחר -דאיכא רובא דקיימי ועוד דיממא הוא לכל מילי- לא כל שכן דשרי למיקרי ואפילו שלא בשעת הדחק אלא שאין ראוי לעשות כן לכתחלה עד שיכיר בין חמור לערוד. אבל מכל מקום לכשיכיר בין חמור לערוד מותר לכתחלה לר' עקיבא ואף על גב שלא תנץ החמה עדיין. וכן נראה מן התוספתא דקתני "אמר ר' יהודה, פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' עקיבא ואחר ר' אלעזר בן עזריה. הגיע זמן קרית שמע. כמדומה אני שנתיאשו מלקרות אלא שהן עסוקים בצרכי צבור. קריתי ושניתי ואחר כך התחילו הן ואחר כך נראתה החמה על ראשי ההרים". -אלמא מודה רבי עקיבא דקורין של שחר קודם להנץ. אלא שבירושלמי מצאתי גירסא זו בהפך, דהתם אמרו "וכבר נראתה החמה על ראשי ההרים" דמשמע דלר' עקיבא אינו קורא עד שתנץ החמה. ושמא גירסא שבירושלמי משובשת.
ואם תאמר, אם כן לימא "פעמים שאדם קורא שתי פעמים ביום קודם שתנץ החמה ויוצא בה ידי חובתו - אחת של יום ואחת של לילה". תירץ הראב"ד ז"ל משום דשל לילה קאמר הכין, דתרוויהו נקט להו בדיעבד, דשל לילה ודאי קודם הנץ החמה דוקא בדיעבד היא, וכן נמי של יום לאחר הנץ החמה בדיעבד הוא; אבל קודם הנץ החמה כמצותה היא- לר' עקיבא משיכיר בין תכלת ללבן לכל אדם, ולותיקין סמוך להנץ החמה. ולי נראה משום רבותא דשל לילה נקט לה, דאי נקט להו תרוייהו קודם הנץ הוה אמינא דבעינן שיקרא של לילה מיהא רחוק מהנץ החמה, כדי קריאה אחת; אבל השתא אשמועינן דקורין של לילה אפילו סמוך ממש להנץ החמה. אפילו לגירסא זו שבירושלמי איכא למימר דלר' עקיבא התחלת קרית שמע לכל אדם ואפילו לכתחלה משיכיר בין חמור לערוד ולמצוה מן המובחר לאחר הנץ החמה, ואיהו לית ליה דתפלה עם שמש כותיקין, ואי נמי תפלה עם שמש, למיקרי קרית שמע בעונתה לאחר הנץ טפי עדיפה ליה לר' עקיבא דאפילו לותיקין נמי הא משמע דמצותה לאחר הנץ ולא אמרו קודם חצות (נ"ל צ"ל "קודם הנץ" - ויקיעורך) אלא משום תפלה דאית להו "ייראוך עם שמש" וכדי שיסמכו גאולה לתפלה, הא משום מצותה דקריאת שמע גופיה, לא.
ולענין פסק הלכה קיימא לן בשל לילה כר' עקיבא ובשעת הדחק דוקא, וכדאמר ר' יהושע בן לוי "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". ואפילו סמוך להנץ ממש, הואיל ואיכא אינשי דגנו. אבל במי שעבר במזיד ונשתהה, לא. ואפילו בפושע נמי, ולאו דוקא סמוך להנץ אלא כל לאחר שעלה עמוד השחר אסור, כמעשה דרבן גמליאל דאמר להו לבניו "אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם" - הא עלה, לא. ואינהו ודאי משמע דלא שוגגין גמורין היו אלא פושעים לפי שנמשכו אחר עניני המשתה. ולענין קריאה של שחר נמי מעמוד השחר עד שיכיר בין תכלת ללבן לכתחלה לא יקרא, דהא לא אשכחן מאן דשרי לכתחלה קודם שיכיר בין תכלת ללבן; ואפילו ר' שמעון בן יוחאי לאו לכתחלה קאמר אלא שקרא מדעת[??] וקרא מכל מקום, כיון דרובא גנו, לא שרינן לכתחלה אלא בשעת הדחק. ומיהו בשעת הדחק נמי שהשכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו לפרשה ראשונה ואפילו עד "לבבך" - הרי זה מותר לקרות משעלה עמוד השחר, דהא ודאי לא גרע לענין קריאה של שחר מיעוטי דקיימי לאחר שיעלה עמוד השחר ממיעוטא דגנו סמוך להנץ לענין קריאה של ערב אלא עדיף טפי משום דהכא איכא תרתי- חדא, דמיעוטא מיהא קיימי; ועוד דהוי יממא לכולהו מילי דעלמא. והתם הוי איפכא- דהוי מיעוטא דגנו ויממא, הלכך במקום אונס מיהא שרי.
ואם תאמר והא תניא "השכים לצאת לדרך מביאין שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה ומתפלל ולכשיגיע זמן קרית שמע קורין"- דאלמא אפילו ביצא לדרך לאחר שיעלה עמוד השחר אינו קורא. ומדתני "שופר ותוקע, לולב ומנענע" ודאי לאחר שיעלה עמוד השחר הוא. יש לי לומר דהתם ביצא בשיירה, אי נמי במקום שאין שם גדודי חיות ולסטים, ואפילו הכי מתפלל קודם צאתו משום דכולה תפלה בעיה עמידה בשאפשר וכונה, ואפשר שלא יזדמן לו בדרך, אבל קרית שמע שאינו צריך אלא פסוק ראשון אי נמי עד "על לבבך" כדאיתא לקמן (יג:) מזדמן הוא לו בסתם דרכים הלכך מתאחר הוא למצוה מן המובחר עד זמן המקרא. וכענין שאמרו בירושלמי גבי הפסקה דגרסינן התם "תמן תנינן מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי אבא קרית שמע אינה צריכה כוונה ותפלה צריכה כוונה. א"ר מונא קשית קומי רבי יוסה ואפילו תימא קרית שמע אינה צריכה כוונה, שלשה פסוקים הראשונים אינן צריכין כוונה?! מן גו דאינון מיבחר(?) הוא מכוין".
ואי קשיא לך עוד הא דתניא במס' יומא (לז:) "הקורא עם אשני משמר לא יצא מפני שהן מקדימין" ואנשי משמר בודאי לאחר עלות השחר היו קורין ואפילו הכי קתני שהקורא עמהם לא יצא - איכא למימר דההיא ליתיה, ואי נמי איתיה לאו למימר שלא יהא יוצא בשעת הדחק במשכים לצאת לדרך אלא שלא יצא ידי מצוה מן המובחר. ואי נמי אפשר במי שקורא שלא בשעת הדחק אלא מדעת, שלא יצא כלל וצריך לחזור ולקרות בעונתה. ואף על גב דמברך "יוצר אור" - אין בכך כלום דמכיון שעלה עמוד השחר שפיר מצי קרי "יוצר אור" וכאנשי משמר. והא דאמרינן לקמן גבי "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת- אלמא דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור! דילמא לא מטא זימניה.." -ההיא דחויא בעלמא היא אבל למסקנא הא אסיקנא התם דאמר "יוצר אור".
קצרו של דבר:
- בשל ערבית:
- לאחר שעלה עמוד השחר עד שתנץ החמה- לא יקרא אלא בשעת הדחק. הא בשעת הדחק קורא ובלבד שלא יאמר "השכיבנו".
- לאחר שתנץ החמה- אינו קורא של לילה כלל, והרי זה מעוות לא יוכל לתקן.
- ושל שחר:
- משעה שעלה עמוד השחר עד שיכיר בין תכלת ללבן- לכתחלה לא יקרא [חסר??] בשעת הדחק, הא בשעת הדחק קורא. וקורא בברכותיה ואפילו יוצר אור.
- משיכיר בין תכלת ללבן רשאי לקרות ואפילו לכתחלה כסתם מתניתין, ונמשך אותו זמן והולך עד ג' שעות ביום כר' יהושע וכדפסק רב יהודה כותיה.
- אלא מיהו למצוה מן המובחר ממתין כותיקין עד שעה הסמוכה להנץ החמה כדי שיגמור עם הנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. וכדפסק אביי לקמן.
וזהו למצוה מן המובחר, לא לעכובא; דותיקין לא פליגי אשיעורי דמתניתין ודברייתא אלא דמשום תפלה שתהא עם הנץ החמה הוא שמצריכין לאחֵר עד סמוך להנץ ומדכתיב "יראוך עם שמש", הא משום חובת ק"ש, לא. וכולהו תנאי נמי למצוה מן המובחר כותיקין סבירא להו וכדמשמע לקמן (כז.) דתנן "תפלת השחר עד חצות". ורמינן עלה מדתניא "מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום". ופרקינן "כי תניא ההיא לוותיקין" - אלמא מדקאמר "כי תניא ההיא לותיקין" ולא קאמר "הא מני וותיקין היא", משמע דותיקין לאו מפלג פליגי. ואמרינן נמי לקמן (כב:) "לימא תנן סתמא כרבי אליעזר! אפילו תימא כרבי יהושע, לוותיקין וכולי" - אלמא דותיקין מודין לר' יהושע אלא שהותיקין למצוה מן המובחר אמרו, וליכא מאן דפליג בה. ועוד מצאתי כן בירושלמי בהדיא דגרסינן התם "אית תניי תני בין זאב לכלב, בין חמור לערוד, אית תניי תנו כדי שיהא אדם רחוב ד' אמות ומכירו. הוון בעיי מימר מאן דמר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמאן דמר בין תכלת ללבן אבל אמרו מצותה עד הנץ החמה כדי שיהא סומך" - אלמא כולי עלמא מודו דלמצוה מן המובחר כותיקין.
והא דאמרינן ביומא (לז:) "אף היא עשתה נברשת של זהב; בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאות ממנה וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש", ואמר אביי "לשאר עמא דבירושלים" דמשמע דאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה - לא קשיא, דהתם לציבור שאי אפשר להם להתקבץ ולכוין כותיקין, ועל זה אנו סומכין שלא לעשות כותיקין. כל זה נראה לפי שיטתו של הרב אלפסי ז"ל.
אבל רבינו תם כתב בתשובה
- דזמן ק"ש אינו עד לאחר הנץ וכההיא דיומא דנברשת של זהב וכרשב"י משמיה דר' עקיבא דאמר "פעמים שאדם קורא שתי פעמים ביום- אחת קודם ואחת לאחר הנץ", ודוקא לאחר הנץ קאמר, וכדפסק ריב"ל כותיה. והותיקין היו ממהרין קודם זמנה ומשום חביבות התפלה כדי שיסמכו גאולה לתפלה. והא דאמר אביי כאן לק"ש כותיקין - לאו למימר דיהא הלכה בק"ש עצמה כותיקין אלא לסימנא בעלמא נקט לה; והכי קאמר "לקריאת שמע לדידן כותיקין לתפלה", דהיינו סמוך להנץ החמה מלאחריו. וכדאמרינן נמי לתפלילין כאחרים ואף על גב דאחרים לא דברו כלל מתפלין אלא דזמנן של אחרים בקרית שמע נקט לה בסימנא בעלמא לתפלין לדידן. וכן נמי תנן במגלה (כ.) "אין טובלין ולא מזין ולא מוהלין אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר" - אלמא דבר שמצותו ביום מצותו למובחר משעת הנץ החמה.
ויש בזה כמה גמגומים, והראשון נראה עיקר.
אמר רבי זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו: פירש הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל לא שלא יאמר כל אותה ברכה כלל, דהא בעינן שתים לאחריה, אלא שלא יאמר אותן המלות מפני שאינו זמן שכיבה אלא מתחיל הברכה "ותקננו בעצה טובה מלפניך..". והא דא"ר זירא אפשר לומר דלאו דוקא בקורא קודם הנץ החמה ממש קאמר אלא כל שקורא לאחר שיעלה עמוד השחר, דכיון דאיכא אינשי דקיימו, תו ליכא למימר "השכיבנו". ואפשר לומר דכל זמן דרובא גנו, אמרינן. והראשון נראה עיקר.
ובני רבן גמליאל עד השתא לא שמיע להו וכולי אמר להו רבנן כותי סבירא להו והא דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה: נראה לי מכאן דהא דאורי להו רבן גמליאל אפילו רבנן מודו בה, דלא פליגי אלא בלכתחלה; שאילו נחלקו עליו בהא מכל מקום אינהו לא הוו עבדי כיחידאה. וכיון דאיפסיקא הלכתא כרבן גמליאל אלמא אפילו לכתחלה יכול להתעכב מלקרות עד שעה הסמוכה לעלות השחר. ואפילו לרבנן נמי, לאחר חצות הוא דאינו יכול להתעכב מדעת אבל אילו רצה להתעכב לקרות ולשנות ולהתעסק במלאכתו עד חצות - רשאי. והא דתניא לעיל (ד:) "חכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא אדם בא מן השדה ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואישן קימעא...ואם רגיל לשנות שונה וקורא קרית שמע ומתפלל" - דוקא אוכל ואישן קאמר דלא, כדי שלא יבא לידי פשיעה, ואפילו ר"ג מודה בה מפני שהן דברים שמביאין לידי פשיעה וכיון שנכנס אדם בתוך זמן חובתו אינו רשאי לאכול ולישן עד שיקרא ויתפלל. ולא עוד אלא אפילו התחיל- מפסיק לק"ש דאורייתא, כדמשמע התם בפ"ק דשבת (ט.), והוא הדין לכל השנויין שם בשבת: בכניסה למרחץ, וישיבה לפני הספר - הא לשאר דברים לא, שלא מצינו שחייבו בשום מקום להתפלל תפלת הערב משעה שנכנס בתוך זמנו אלא שלא יתחיל במלאכות המביאות לידי פשיעה והוא הדין כאן.
וכנ"ל ממה שאמרו בירושלמי דגרסינן התם: "רבי יוסי מפקד לחבריא אן בעתון מתעסק' באורייתא תהוין קריין שמע קודם לחצות ומתעסקין מלתא אמרה שהלכה כחכמים" - אלמא אפילו לחכמים אינו צריך לקרות משהעריב אלא קודם לחצות, ומחצות עד עלות השחר לרבן גמליאל כעד חצות לרבנן, וכי היכי דלרבנן יכול להתעכב עד חצות, יכול להתעכב עד שיעלה עמוד השחר לרבן גמליאל. ועוד דמהא דירושלמי גופה שמעינן לה דאי איתא דלרבן גמליאל אינו רשאי מחצות ולהלן, מאי קאמר "זאת אומרת הלכה כחכמים"? דילמא כר"ג ובא כולי עלמא מודו שצריך לקרות לכתחלה קודם חצות כנ"ל.
אלא שלא כתב הרב אלפסי ז"ל ושאר הגדולים. ונראה מדבריהם שכיון שנכנס בתוך זמנו אינו רשאי להתעכב אלא צריך לקרות כפשטא דההיא ברייתא ד"אדם בא מן השדה בערב" - ומה שנראה לי כתבתי.
ומכל מקום למה שכתבתי וכל שכן לדעת הראשונים ז"ל הא דאמרינן בגמ' "חכמים כמאן סבירא להו וכולי לעולם רבנן כר"ג סבירא להו והא דקתני חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סיג לדבריהם", וכמו שעשו סייג זה כך חצות סייג מחצות ולמטה, שאם אתה מתיר לו - פעמים שהוא חושב שלא עלה עמוד השחר ועלה. ורבן גמליאל אף על פי שהוא עושה סייג באוכל וישן, אינו עושה סייג לאחר חצות שאינו מצוי, כנ"ל.
ורמינהי הלל שבלילי פסחים ואילת פסחים וק"ש ערבית מצותן עד שיעלה עמוד השחר: ואוקימנא למתניתין כר' אלעזר בן עזריה מדלא קתני בברייתא "ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה" כמו ששנינו במשנתנו, משמע דהא ברייתא אפילו מדרבנן קאמר. ומדאוקמינן פלוגתייהו כר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא משמע דלר' עקיבא אפילו מדרבן אכילת פסחים עד שיעלה עמוד השחר; וקשיא לי, דאם כן בזבחים (נ:) דתנן "הפסח אינו נאכל אלא בלילה" ואוקימנא אפילו מדאורייתא ור' אלעזר בן עזריה הוא ואקשינן "ודילמא מדרבנן היא", כלומר- ואפילו לר"ע דאמר מדאורייתא נאכל עד שיעלהעמוד השחר, דמודה הוא דמדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה - אלמא אפילו לר' עקיבא אינו נאכל אלא עד חצות!? ועוד קשיא לי עלה דאם כן הא ברייתא כמאן תרמיה? ויש לי לומר דהוא הדין דהוה ליה לתרוצי התם דלרבי עקיבא מדרבנן נאכל עד שיעלה עמוד השחר, דאי לא הא ברייתא כמאן תרמיה, אלא דעדיפא מינה תריץ ליה התם, דאפילו למאי דקא סלקא דעתך דמקשה דר"ע אסר מדרבנן, התם אי אפשר להעמידה אלא כראב"ע. חדא, דדומיא דהנך קתני, כלומר דומיא דאינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא למנוייו, דכל הנך דאורייתא נינהו; ואי נמי משום דקתני "אינו נאכל אלא עד חצות" ולא קתני "נאכל עד חצות" כדאיתא התם.
וכיון דסתם תנא הכא ובזבחים כראב"ע, משמע דהלכתא כותיה. ואף על גב דסתם תנא חדא סתמא כר' עקיבא במגילה (כ.) - הכא חדא סתמא והתם תרתי. ומיהו ביבמות (קא:) אמרינן "מה לי חדא סתמא, מה לי תרי סתמי", ואי לא אלימי תרי מחדא מספקא לן אי זה סתמא בתרייתא והלכך אזלינן לחומרא כראב"ע. ונפקא מינה לאכילת מצה לאחר חצות וכדאמרינן בפסחים (קב:) "אכל מצה לאחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו". ועל כן צריך ליזהר ולאכול קודם חצות. וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בקרית ההלל החמירו בתוספות שלא לקרות לאחר חצות ואף על פי שאינו חמור יותר מקרית שמע לרבן גמליאל דפסקינן כותיה.
אמר ר' אחא בר חנינא אריב"ל הל' כר"ש שאמר בשם רבי עקיבא: א"ר זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו: יש מפרשים דכולה ברכה אינו צריך משום דגאולה מן המזיקין הוא וכיון דיממא הוא לא צריך, יש אומרים דהני תרתי דר' שמעון לא פליגא אהדדי מדלא רמינן להו בגמ' אהדדי ולישני ליה הא דידיה והא דרביה אלא ודאי לא פליגי ותרוייהו הילכתא נינהו דהא פסקינא להו בלישנא דגמ' אידך נמי אע"ג דפסקינא לה בלישנא דאיכא דמתני לה הא איכא רבי זירא דמפרש לה דלא לימא השכיבנו ש"מ דהלכתא היא, ואי קשיא לך היכי אפשר למיפק בחד זימנא בק"ש של יום ושל לילה יש להשיב דגלי לן קרא דלא תלה מילת' בזמן לילה ויום אלא בשכיבה וקימה וכיון דהאי שעתא תרוייהו איתנהו זמן שכיבה וזמן קימה עולה לכאן ולכאן, וכן מצינו לענין תפלה לקמן בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דאמרי התם דעבד כר' יהודה עבד ועבד כרבנן עבד, ושניהם מתפללים בשעה אחת זה יוצא בשל ערבית וזה יוצא בשל מנחה. אלא דאיכא למימר דהא לאו ראיה היא דהתם בתפלה שהיא מדרבנן הקלו בה אבל ממה נפשך מצינו שעה אחת שעולה לכאן ולכאן.
אבל הכא קשיא טובא דהכא פסקינן כהני תרתי דר' שמעון בן יוחאי ולעיל פסקינן כרבן גמליאל ולקמן פסקינן כאחרים דאמרי דשעת ק"ש דשחרית משיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירהו ואביי אמר כותיקין דאמרי עם הנץ החמה כלומר סמוך לו כדי שתהא תפלה בהנץ החמה דזה היא זמנה כראוי דכתיב ייראוך עם שמש פירוש עם יציאתו ותו קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא דהכא קאמר דזמן ק"ש לאחר הנץ החמה ולקמן אמר משיכיר בין חמור לערוד. ויש לתרץ כל הני שמעתתא דר"ג ואחרים מיירי בזמן הראוי לק"ש לכתחלה ור"ג בשל לילה [ואחרים בשל יום] ולכתחלה משיראה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירהו והני דר' שמעון בן יוחאי בדיעבד קמייתא בשל שחרית בדיעבד דאם קרא משעלה עמוד השחר יצא, [ותניינא בשל ערבית בדיעבד דאם קרא קודם הנ"ה יצא.]
וא"ת כיון דרשב"י רבות' אתא לאשמעינן אמאי לא נקיט להו לתרוייהו משעלה עמוד השחר וזה יוצא בשל יום וזה בשל לילה, וי"ל דאי אמר הכי הו"ל תרוייהו בדיעבד ולא היה אחת מהם כראוי ולא בעי למנקטינהו תרוייהו בדיעבד ובקמייתא מאי דאתא לאשמעינן רבות' היא בדינא של שחרית אבל דר' עקיבא אכתי קשי' אמאי לא נקט להו תרוייהו בקודם הנץ החמה וזה יוצא בשל לילה וזה בשל יום משיכיר את חברו ברחוק ד' אמות, ויש לומר דמהאי טעמא לא נקט להו הכי משום דלא אתי ליה לישנא שפיר דלימא אחת קודם הנץ החמה ואחת משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות דמשמע תרי שיעורי דלאו בחד זימנא והא בחד זימנא הוא והשתא לא נחית לשיעורא דשחרית אלא לאשמועינן דשל ערבית דכיון דהוא קודם הנץ החמה נפיק בדיעבד וכיון דלא נחית לשיעורא דשחרית ובשחרית איכא כמה שיעורי ולדידיה לא אתי ליה לישנא שפיר ארווח ליה זימנא ונקט אחר הנץ החמה ואפשר נמי למימר דכיון דר"ש א"ל משמיה דר' עקיבא והוא תני לתרוייהו נקט לה בשטתא דידיה והוא אחת קודם הנץ ואחת לאחר הנץ כלישנ' דתני בדידיה אחת קודם עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר וחדא תנא משמיה דידיה וחד' משמיה דרביה אע"ג דלא פליגי ור' עקיבא אשמועינן רבותא בשל ערבית ורבי שמעון אשמועינן רבותא בשל שחרית, וא"ת והא אמרינן התם במסכת יומא הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין ואנשי משמר ודאי לאחר עלות השחר היו קורין ואפילו הכי קתני שהקורא עמהם לא יצא, יש לומר דהתם לא יצא ידי חובתו כראוי קאמר כלומר לא יצא ידי מצוה מן המובחר דלכתחלה לית ליה למיקרי הכי, ודכותה ההיא דפסחים כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי, תדע שכך היא על כרחין שאין לנו לומר שלא היו אנשי משמר יוצאין לעולם ידי ק"ש דא"כ למה היו מברכין על ק"ש של יום בלילה אלא ודאי כדאמרן.
וא"ת עוד והא תניא לקמן בפ' תפלת השחר השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא אלמא אפי' ביוצא לדרך לאחר שיעלה עמוד השחר אינו קורא דמדתני שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ודאי לאחר שיעלה עמוד השחר הוא, יש לומר דלכתחלה אין לו לקרות אלא בעונתה והא דמצלי ואפילו שלא בעונתה משום דתפלה מעומד עדיף לן כדאיתא לקמן. וההיא דאמרינן ביומא פ' אמר להם הממונה אף היא עשתה נברשת של זהב ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות נתזין ממנה ויודעין כל העם שהגיע זמן ק"ש דמשמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, יש לומר דהתם סימן היה לצבור שא"א להם להתקבץ ולכוין השעה ועשו להם סימן מפורסם דמינכר לכולי עלמא והא נמי היה עדיף להו כדי שיהא תפלה בעונתה שהוא ביום ואלו היו מקדימין לקרוא ק"ש בעונתה וסומכין גאולה לתפלה היו מקדימין תפלה שלא בעונתה לפיכך היו עושים כן ואף זה נמי זמן ק"ש הוא והיו סומכין גאולה לתפלה ועוד שהיו מתפללין תפלה בעונתה:
[פיסקא]
הקטר חלבי' וכו' ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו': פירוש דקס"ד דמקשה דא"פ לכ"ע לכתחלה עד חצות דהא נמי צריך הרחקה וסייג כדי שלא יבא לידי פשיעה מתוך אכילה ושתיה ובדיעבד עד שיעלה עמוד השחר דאי הוה סבירא ליה דאפילו לכתחלה הוא עד שיעלה עמוד השחר א"כ מאי קא קשיא ליה מאי דלא תני אכילת פסחים בהדייהו דאינך הא לא הוי דומי' דאינך אחרי שלא אמרו חכמים בזה עד חצות כלל אלא ודאי כדאמרן אבל קצירת העומר לא קשיא ליה משום דלכתחלה כשר כל הלילה:
ועד מתי אתה שורף עד מועד צאתך מארץ מצרים: פירוש דאע"פ דאין זמן אכילתו אלא עד חצות אין זמן שריפתו שיעשה נותר עד הבוקר והתם שורת הדין מותר לשרפו ומפני שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתין לו עד הערב:
לא נחלקו אלא בחפזון: כלומר בשעת ואכלתם אותו בחפזון ר"א סבר שעת חפזון דמצרים דהיינו מכת בכורות דהוה בחצות ור"ע סבר חפזון דישראל דהיינו עד בקר שלא יצאו אלא ביום כדכתיב לעיני כל מצרים:
ואלו אכילת פסחים לא קתני. ותימא, מנא לן דלא קתני ליה, דילמא הוי בכלל [1][ה]נאכלין ליום אחד, דהכי נמי אמרינן בפסחים פרק אלו דברים {ע.}, מה פסח נאכל ליום ולילה, אף חגיגה וכו'. וי"ל דלא דמי, דהתם נקט יום ולילה, פירוש, שחיטתו ביום ואכילתו בלילה. אבל הכא שלא הזכיר לילה משמע [2][ד]לא איירי כלל.
הא ר' אלעזר בן עזריה הא רבי עקיבא. סתמא דמתניתין דהכא כראב"ע, וכן סתם מתניתין דשלהי פסחים {קכ:} וכן סתם מתניתין דאיזהו מקומן {זבחים נו:}. ואין לדקדק מהנך סתמות דהלכה כראב"ע, דהא איכא נמי חדא סתמא במגילה {כ:} כר' עקיבא, ואמרינן [3] בפרק מצוות חליצה {יבמות קא:} מה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמא. ואין לדקדק דהלכה כר"ע מהא דתני לה גבי הלכתא פסיקתא [4][ב]מגילה, דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב"מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע"פ [שאין זה מקומן][5], שכל המשנה אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם שונה יחד כל שזמנו בלילה. [6][ו]אדרבא ההיא דאיזהו מקומן נראה [7](ד)יותר הילכתא פסיקתא, שהרי שונה באותה משנה זמנם של כל הקדשים. ולספרים דגרסינן לקמן והני תנאי כהני תנאי ומוקי ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת [8][ד]הלכה כר' עקיבא. ומשום דמספקא לן כמאן הילכתא, צריך להחמיר לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות, כדאיתא בפסחים {קכ:} דלר' אליעזר בן עזריה צריך לאכול מצה של חובה קודם חצות.
יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת"ל בלילה. ולרבי אלעזר בן עזריה ממילא שמעינן ליה [9][ד]לילה למעוטי יום. אי נמי כמו שפירש הרב יוסף דגזרה שווה אינה אלא מהזה הזה, ובלילה איצטריך למעוטי יום.
סד"א הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. אע"ג דתודה נמי קדשים קלים, מ"מ מקשינן ליה לשלמים לקולא, משום דמותר [10][ה]פסח קרב שלמים.
והני תנאי כהני תנאי. ומשמעות דורשים איכא בינייהו. הני תנאי דרשי מהך קרא, וראב"ע ור"ע דרשי מקראי דלעיל. א"נ הני תנאי אית להו הנך דרשות דראב"ע ור"ע, וכל אחד מיישב הך קרא דשם תזבח לפי סברתו.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש, וכן נראה נכון לשונית.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש, וכן נראה נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. אך בגרסת הספרים כתוב "שלא".
- ^ בברכה משולשת מובאת כאן המילה "נמי" מוקפת בסוגריים עגולות, וניכר שאין נכון כאן.
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, וכך יותר מסתבר שהיה כתוב בתוס' הרא"ש גם כן. שהלא בא פה לומר שאולי נאמר שגם במגילה מה שנשנה שם הם הלכות פסוקות, ולא החליט העניין, ולכך לא שייך לומר "בהלכתא פסיקתא דמגילה" ב-ד', שמשמע מלשון זו כאילו הדבר ידוע ומוחלט בכל מקום שהם הלכות פסוקות. אלא בלשון "בהלכתא פסיקתא במגילה" ב-ב', שרצונו לומר, באותם הלכות שנראה מהם שהם הלכות פסוקות, במסכת מגילה. ומ"מ בספרים מכת"י כתוב "דמגילה" ב-ד'.
- ^ כך נראה לענ"ד שצריך להגיה כאן מסברא או כל כעין זה, מכיון שבלא זה הלשון קצת מגומגמת. ובברכה משולשת הקיפו את "אע"פ" בסוגריים עגולות, ואעפ"כ הלשון אינה עוברת חלק.
- ^ כן נראה נכון להגיה כאן לענ"ד, דכך יותר מסתדר מבחינה לשונית, אך אינו בספרים מכת"י.
- ^ בברכה משולשת מובאת כאן המילה "דיותר" מוקפת בסוגריים עגולות. ואחריה המילה "יותר" מוקפת בסוגריים מרובעות. א"כ סיבת ההקפה מחמת הד' בלבד, לכך רק אותה הקפתיה.
- ^ כן נראה לענ"ד דעתי נכון להגיה כאן, שכך הוא יותר מסתדר מבחינה לשונית. וכן שכן השתמש רבינו בלשון זו בעצמו לפני כן בתוס' זה. אך אינו בספרים מכת"י.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש, וכן נראה נכון.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש, וכן נראה נכון.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
וכן באכילת הפסח ביארנו במשנה שעיקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר אלא שחכמים עשו לו סייג עד חצות ודלא כר' אלעזר בן עזריה שאמר שאף מן התורה אינו נאכל אלא עד חצות ומכל מקום מה שנאמר בסוגיא זו מועד צאתך ממצרים אתה שורף ר"ל עמוד השחר פירושו שראוי לשרוף כלומר אתה מעמידו בתורת חיוב שריפה, ומכל מקום כבר ידעת שאין שורפים קדשים בי"ט, וקצת רבני צרפת כתבו שאף מצה אחרונה צריך לכתחלה שיאכלנה קודם חצות שהרי זכר לפסח היא אלא שבדיעבד עד שיעלה עמוד השחר:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון שאמר בשם רבי עקיבא אמר ר' זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו – יש מפרשים דכולה ברכה אינו צריך משום דגאולה מן המזיקין הוא וכיון דיממא הוא לא צריך. יש אומרים דהני תרתי דר' שמעון לא פליגי אהדדי מדלא רמינן להו בגמרא אהדדי ולישני ליה הא דידיה והא דרביה אלא ודאי לא פליגי ותרוייהו הילכתא נינהו דהא פסקינא להו בלישנא דגמרא. ואידך נמי אף על גב דפסיקנא לה בלישנא דאיכא דמתני לה הא איכא רבי זירא דמפרש לה דלא לימא השכיבנו שמע מינה דהלכתא היא. ואי קשיא לך היכי אפשר למיפק בחד זימנא בקריאת שמע של יום ושל לילה. יש להשיב דגלי לן קרא דלא תלה מילתא בזמן לילה ויום אלא בשכיבה וקימה וכיון דהאי שעתא תרוייהו איתנהו זמן שכיבה וזמן קימה עולה לכאן ולכאן. וכן מצינו לענין תפלה לקמן בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דאמרי התם דעבד כר' יהודה עבד ודעבד כרבנן עבד ושניהם מתפללים בשעה אחת זה יוצא בשל ערבית וזה יוצא בשל מנחה. אלא דאיכא למימר דהא לאו ראיה היא דהתם בתפלה שהיא מדרבנן הקלו בה אבל ממה נפשך מצינו שעה אחת שעולה לכאן ולכאן. אבל הכא קשיא טובא דהכא פסקינן כהני תרתי דר' שמעון בן יוחאי. ולעיל פסקינן כרבן גמליאל. ולקמן פסקינן כאחרים דאמרי דשעת קריאת שמע דשחרית משיראה חברו ברחוק ארבע אמות ויכירהו. ואביי אמר כותיקין דאמרי עם הנץ החמה כלומר סמוך לו כדי שתהא תפלה בהנץ החמה דזה היא זמנה כראוי דכתיב ייראוך עם שמש פירוש עם יציאתו. ותו קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא דהכא קאמר דזמן קריאת שמע לאחר הנץ החמה ולקמן אמר משיכיר בין חמור לערוד. ויש לתרץ כל הני שמעתתא דרבן גמליאל ואחרים מיירי בזמן הראוי לקריאת שמע לכתחילה ורבן גמליאל בשל לילה [ואחרים בשל יום] ולכתחילה משיראה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירהו. והני דר' שמעון בן יוחאי בדיעבד קמייתא בשל שחרית בדיעבד דאם קרא משעלה עמוד השחר יצא [ותניינא בשל ערבית בדיעבד דאם קרא קודם הנץ החמה יצא]. ואם תאמר כיון דרבי שמעון בן יוחאי רבותא אתא לאשמעינן אמאי לא נקיט להו לתרוייהו משעלה עמוד השחר וזה יוצא בשל יום וזה בשל לילה. ויש לומר דאי אמר הכי הוו להו תרוייהו בדיעבד ולא היה אחת מהם כראוי ולא בעי למנקטינהו תרוייהו בדיעבד. ובקמייתא מאי דאתא לאשמעינן רבותא היא בדינא של שחרית. אבל דר' עקיבא אכתי קשיא אמאי לא נקט להו תרוייהו בקודם הנץ החמה וזה יוצא בשל לילה וזה בשל יום משיכיר את חברו ברחוק ארבע אמות. וי"ל דמהאי טעמא לא נקט להו הכי משום דלא אתי ליה לישנא שפיר דלימא אחת קודם הנץ החמה ואחת משיכיר את חבירו ברחוק ארבע אמות דמשמע תרי שיעורי דלאו בחד זימנא והא בחד זימנא הוא. והשתא לא נחית לשיעורא דשחרית אלא לאשמועינן דשל ערבית דכיון דהוא קודם הנץ החמה נפיק בדיעבד. וכיון דלא נחית לשיעורא דשחרית ובשחרית איכא כמה שיעורי ולדידיה לא אתי ליה לישנא שפיר ארווח ליה זימנא ונקט אחר הנץ החמה. ואפשר נמי למימר דכיון דר' שמעון אמר לה משמיה דר' עקיבא והוא תני לתרוייהו נקט לה בשטתא דידיה והוא אחת קודם הנץ ואחת לאחר הנץ כלישנא דתני בדידיה אחת קודם עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר וחדא תנא משמיה דידיה וחדא משמיה דרביה אף על גב דלא פליגי ור' עקיבא אשמועינן רבותא בשל ערבית ור' שמעון אשמועינן רבותא בשל שחרית. וא"ת והא אמרינן התם במסכת יומא הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין. ואנשי משמר ודאי לאחר עלות השחר היו קורין ואפילו הכי קתני שהקורא עמהם לא יצא. יש לומר דהתם לא יצא ידי חובתו כראוי קאמר כלומר לא יצא ידי מצוה מן המובחר דלכתחילה לית ליה למיקרי הכי. ודכותה ההיא דפסחים כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי. תדע שכך היא על כרחין שאין לנו לומר שלא היו אנשי משמר יוצאין לעולם ידי קריאת שמע דאם כן למה היו מברכין על קריאת שמע של יום בלילה אלא ודאי כדאמרן. וא"ת עוד והא תניא לקמן בפרק תפלת השחר השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה. ומתפלל וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא אלמא אפילו ביוצא לדרך לאחר שיעלה עמוד השחר אינו קורא דמדתני שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ודאי לאחר שיעלה עמוד השחר הוא. יש לומר דלכתחלה אין לו לקרות אלא בעונתה. והא דמצלי ואפילו שלא בעונתה משום דתפלה מעומד עדיף לן כדאיתא לקמן. וההיא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה אף היא עשתה נברשת של זהב ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות נתזין ממנה ויודעין כל העם שהגיע זמן קריאת שמע דמשמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה. יש לומר דהתם סימן היה לצבור שאי אפשר להם להתקבץ ולכוין השעה ועשו להם סימן מפורסם דמינכר לכולי עלמא. והא נמי היה עדיף להו כדי שיהא תפלה בעונתה שהוא ביום ואילו היו מקדימין לקרוא קריאת שמע בעונתה וסומכין גאולה לתפלה היו מקדימין תפלה שלא בעונתה לפיכך היו עושים כן דאף זה נמי זמן קריאת שמע הוא. והיו סומכין גאולה לתפלה ועוד שהיו מתפללין תפלה בעונתה:
[פיסקא] הקטר חלבים וכו' ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו' – פירוש דקא סלקא דעתא דמקשה דאכילת פסחים לכולי עלמא לכתחלה עד חצות דהא נמי צריך הרחקה וסייג כדי שלא יבא לידי פשיעה מתוך אכילה ושתיה ובדיעבד עד שיעלה עמוד השחר. דאי הוה סבירא ליה דאפילו לכתחלה הוא עד שיעלה עמוד השחר [אם כן מאי קא קשיא ליה מאי דלא תני אכילת פסחים בהדייהו דאינך הא לא הוי דומיא דאינך אחרי שלא אמרו חכמים בזה עד חצות כלל] אלא ודאי כדאמרן. אבל קצירת העומר לא קשיא ליה משום דלכתחלה כשר כל הלילה:
ועד מתי אתה שורף עד מועד צאתך מארץ מצרים - פירוש דאף על פי שאין זמן אכילתו אלא עד חצות אין זמן שריפתו שיעשה נותר עד הבוקר. והתם שורת הדין מותר לשרפו ומפני שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתין לו עד הערב:
לא נחלקו אלא בחפזון - כלומר בשעת ואכלתם אותו בחפזון. ר' אלעזר סבר שעת חפזון דמצרים דהיינו מכת בכורות דהוה בחצות. ור' עקיבא סבר חפזון דישראל דהיינו עד בקר שלא יצאו אלא ביום כדכתיב לעיני כל מצרים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה