ברטנורא על נזיר א

משנה נזיר, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כל כנויי נזירות - דבר שאינו עיקרו של שם מקרי כינוי. כמו המכנה שם לחברו [ב"מ נח:]:

האומר אהא - לאו כינוי הוא, אלא יד מקרי, כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון זה. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, כל כינויי נזירות כנזירות וכל ידות נזירות כנזירות , אלו הן ידות נזירות האומר אהא, אהא נוה. ואלו הן כנויי נזירות נזיק נזיח פזיח:

האומר אהא - שראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא, אע"פ שלא אמר אהא כזה, אם נתכוין להיות נזיר כמותו הרי זה נזיר, ואע"פ שלא הוציא בפיו כזה:

אהא נוה - שהיה תופס בשערו ואמר אהא נוה, משמע אהיה נאה בגדול שער זה. ואם נתכוין לשם כך הרי זה נזיר ואע"פ שלא פירש, שאלו וכיוצא בהם ידות לנזירות הם והוו כנזירות:

נזיק נזיח פזיח - לשונות של גוים הם שקורין כך לנזיר , ולשונם קרוב ללשון של ישראל. ומקרו כנויי נזירות:

הריני כזה - ורומז לנזיר שכנגדו :

הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע - וכלהו דוקא כשתופס בשערו ודעתו לנזירות:

מסלסל - מחליק בשער:

מכלכל - מגדל שער. ודוגמתו, משתכלכל העטרה [נדה נב:], משיגדל שער הערוה:

הרי עלי צפרים - שתי תורים או שני בני יונה, והם קרבן נזיר שנטמא. וכגון שנזיר עובר לפניו:

רבי מאיר אומר נזיר - הואיל ונזיר עובר לפניו וצפרים קרבן נזיר שנטמא הם, מוכיחין הדברים דהרי עלי צפרים לנזירות קאמר:

וחכמים אומרים אינו נזיר - והלכה כחכמים, שאינו נזיר אבל מביא צפרים לשלם נדרו:

(ב)

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו' - אם הזכיר אחד מכל אלו, הרי זה נזיר כאילו אמר הריני נזיר סתם. ומשום דבעי למתנא סיפא דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל דקדוקי נזירות עליהם, תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:

מה בין נזיר עולם וכו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נדר להיות נזיר עולם הרי זה נזיר עולם. ומה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש דילפינן מאבשלום שהיה נזיר עולם וכתיב ביה (שמואל ב, יד) ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו וכתיב התם (ויקרא כה) ימים תהיה גאולתו:

ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה - ואפילו לכתחלה מותר ליטמא דשמשון היה מטמא למתים והכי גמירי לה והאי דקתני אם נטמא דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא משום דתנא רישא גבי נזיר עולם ואם נטמא תנא סיפא נמי גבי נזיר שמשון ואם נטמא:

(ג)

סתם נזירות שלשים יום - דכתיב (במדבר ו) קדוש יהיה. יהי"ה בגימטריא שלשים מכאן סמכו לומר שאין נזירות פחות מל' יום:

הריני נזיר אחת גדולה - בין שאמר הריני נזיר נזירות אחת גדולה, בין שאמר הריני נזיר אחת קטנה, ובין שאמר הריני נזיר אחת מכאן ועד סוך העולם. נוהג נזירות שלשים יום. ומכאן ועד סוף העולם דקאמר הכי משמע ארוכה עלי זאת הנזירות כאילו היא מכאן ועד סוף העולם : ה"ג הריני נזיר ויום אחד הריני נזיר ושעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתים. וה"פ אמר הריני נזיר ויום אחד כיון שאמר הריני נזיר קבל עליו נזירות אחת וכי אמר תו ויום אחד הרי יש כאן נזירות אחרת, דאין נזירות פחות משלשים יום. וכן נמי כי אמר הריני נזיר ושעה אחת והריני נזיר אחת ומחצה, יש כאן שתי נזירות שא"א להיות נזיר שעה אחת או מחצה נזירות שלא יהיה נזיר ל' יום ומש"ה הרי זה נזיר שתים ומגלח לסוף ל' ונוהג נזירות אחרת: הריני נזיר ל' יום ושעה אחת, הרי זה נזיר ל' ואחד יום שאין נזירות לשעות. שנאמר (שם) ימי נזרו, והרי הוא כאילו אמר ל' ואחד יום ז' . ולא אמרינן דשעה אחת דאמר הויא נזירות בפני עצמה, הואיל ויש לצרפה עם מנין שלשים שהזכיר תחלה:

(ד)

הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכו' ה"ז נזיר עולם - ולא נזיר עולם ממש, דאילו נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חודש וזה מגלח א' לל' יום. הואיל ותלה נזירותו בדברים חלוקים , הוי כאילו נדר במנין נזיריותיו כמנין שער ראשו ועפר הארץ, משא"כ בנזיר עולם שלא חלק נזיריות ש. לו אלא נעשה הכל נזירות אחת:

רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום - דכיון דאמר הריני נזיר, הכל נזירות אחת היא ואינו מגלח אלא לשנים עשר חדש כנזיר עולם. ואיזהו מגלח לשלשים יום, האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי, דאז מוכיח דנזיריות מופסקות קבל עליו כמנין שער ראשו. ואין הלכה כרבי:

(ה)

אם אמר אחת גדולה נדרתי - נזירות אחת קבלתי ונראית לי גדולה כמלא הבית, נזיר ל' יום:

ואם אמר סתם נדרתי - ולא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים לשוני, הרי זה נזיר כל ימיו ומגלח כל י"ב חדש :

(ו)

הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני - והחזיק בדרך כדי ללכת לאותו מקום. אבל אם לא החזיק ללכת לאותו מקום, נעשה כאומר מכאן ועד סוף העולם והוי נזיר ל' יום, בין שהיה המקום קרוב בין שהיה רחוק ואפילו מהלך כמה שנים, שלא נתכוין אלא לנזירות אחת גדולה:

(ז)

מונה נזירות כמנין ימות השנה - שס"ה נזירות כמנין ימות החמה:

אמר רבי יהודה מעשה היה כיון שהשלים מת - ר' יהודה שמעיה לרבי דאפליג אתנא קמא ואמר שהאומר הריני נזיר כמנין ימות החמה הוי נזיר עולם. והביא מעשה להוכיח שאינו נזיר עולם , דמעשה היה וכיון שהשלים מת, ובנזיר עולם לא שייך השלמה, אלא ודאי מונה נזיריות. וכן הלכה: