ברטנורא על חלה א

משנה חלה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

ברטנורא על · חלה · א · >>

(א)

חמשה דברים חייבים בחלה - דגמרינן חלה מפסח נאמר בפסח מצות לחם עוני (דברים טז) ונאמר לחם בחלה והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו) מה לחם האמור בפסח דבר הבא לידי חמוץ אף לחם האמור בחלה דבר הבא לידי חמוץ. ואין לך בא לידי חמוץ אלא אלו חמשת המינים בלבד:

ומצטרפין זה עם זה - להשלים שיעור העיסה החייבת בחלה. ולא שיצטרפו כולן יחד, דמין בשאינו מינו אינו מצטרף, כדתנן לקמן ריש פ"ד, אלא החטים מצטרפים עם הכוסמין בלבד מפני שהם מינן, והשעורים מצטרפים עם הכל חוץ מן החטין, ואע"ג דכוסמין מין חטין הם, לאו מין חטין דוקא אלא מין שעורים ואף מין חטים, ומצטרפין עם החטים והשעורים. ובירושלמי משמע דאם נלושו יחד מצטרפין אפילו מין בשאינו מינו, אבל אם לא נלושו יחד אלא שאחר כך היו נוגעין העיסות זו בזו, מין במינו מצטרפין, שלא במינו אין מצטרפין:

ואסורים בחדש - כדכתיב (ויקרא כג) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, וגמרינן לחם לחם מפסח:

ומלקצור מלפני הפסח - שאסור לקצור מאחד מחמשת המינים קודם קצירת העומר, דכתיב בעומר (שם) ראשית קצירכם שתהא תחלה לכל הנקצרים, ואתיא ראשית ראשית מחלה, כתיב התם (במדבר טו) ראשית עריסותיכם, וכתיב הכא ראשית קצירכם, מה להלן מחמשת המינים אף כאן מחמשת המינים:

ואם השרישו - אחד מחמשת המינין הללו, קודם קצירת העומר:

העומר מתירן - ומותר לקצרו אחר קצירת העומר, דכתיב (שמות כג) אשר תזרע בשדה, משעה שנזרע ונשרש בשדה :

ואם לאו - שלא השרישו אלא אחר קצירת העומר:

אסורים עד שיבא עומר הבא - של שנה הבאה:

(ב)

יצא ידי חובתו - דכתיב (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובת מצה, דברים שאין באים לידי חמוץ אין אדם יוצא בהן ידי חובת מצה:

נתערב אחד מהן בכל המינים - נתערב אחד מחמשת המינים הללו בשאר תערובות, כגון כותח הבבלי ושכר המדי:

ה"ז עובר בפסח - על בל יראה ובל ימצא, אם הניחו ברשותו:

הנודר מן הדגן אסור בכל המינים - דדגן כל דמידגן משמע, וקטנית וזרעים מידי דמידגן הוא:

אינו אסור אלא בהן - דדגן ותבואה אחד הוא. והלכה כחכמים:

וחייבים בחלה ובמעשרות - איידי דבעי למיתני אלו חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות ואלו חייבים במעשרות ופטורים מן החלה, תנא הכא וחייבים בחלה ובמעשרות:

(ג)

הלקט והשכחה והפאה וההפקר - פטורים מן המעשרות. דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן לו, יצאו אלו שיש לו עמך:

ומותר העומר - שהעומר היה בא משלש סאין, ומוציאין ממנו עשרון סלת מנופה בשלש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם. וחייב בחלה ופטור ממעשר, לפי שבשעת מירוח היה של הקדש:

ותבואה שלא הביאה שליש - חייבת בחלה שאף היא באה לידי חמוץ, וכל דבר הבא לידי חמוץ לחם אקרי וחייב בחלה. ופטורה מן המעשרות, דבמעשרות כתיב (דברים יד) תבואת זרעך דבר שזורעים אותו וצומח, והאי אי זרעי ליה לא צמח:

תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה - דכתיב (במדבר טו) כתרומת גורן כן תרימו אותה, מה תרומה אינה באה מתבואה שלא הביאה שליש אף חלה אינה באה מתבואה שלא הביאה שליש. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(ד)

ופרגין - קורין לו בערבי כשכא"ש, ובלע"ז פפאור"ו:

ופחות מחמשת רבעים בתבואה - תבואה שעושה פחות מחמשת רבעים קמח חייב במעשרות, והעיסה שנילושה מן הקמח ההוא פטורה מן החלה, לפי ששיעור העיסה להתחייב בחלה היא חמשת רבעים קמח ועוד , כלומר מעט יותר מחמשת רבעים:

הסופגנים - לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פ"א רקיקים דקים, תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין:

הדובשנים - מטוגנים בדבש, אי נמי נילושים בדבש:

האסקריטין - תרגום צפיחית, אסקריטון. ובלילתן רכה מאד:

וחלת המשרת - חלה חלוטה במחבת, תרגום מחבת, משריתא:

המדומע - סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה סאין של חולין, ונעשו כולן מדומע ואסורים לזרים, ופטור מן החלה דכתיב (במדבר טו) תרימו תרומה, ולא שכבר נתרמה:

(ה)

עסה שתחלתה סופגנים - כגון עיסה שבלילתה רכה:

וסופה סופגנים - שמטגנים אותה בשמן ודבש, או מבשלה במים:

תחלתה עיסה וסופה סופגנים - שבלילתה עבה ואח"כ מטגנים אותה בשמן ודבש או מבשלה במים:

תחלתה סופגנין וסופה עיסה - בלילתה רכה, ואופה אותה בתנור:

קנובקעות - לחם שמחזירים אותו לסלתו, ועושים ממנו מאכל לתינוקות:

(ו)

המעיסה - קמח ע"ג מים רותחים:

החליטה - מים רותחים על גבי קמח, ומפורש בגמרא דתרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו, דתנא אחד תנא מעיסה והוא הדין חליטה, וסבר בין מעיסה בין חליטה בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין, ואידך תנא, תנא חליטה והוא הדין מעיסה, וסבר בין חליטה בין מעיסה בית שמאי מחייבים ובית הלל פוטרים. ולענין פסק הלכה בין מעיסה בין חליטה אם נאפות בתנור חייבות בחלה, ואם במרחשת או במחבת ובכל דבר שהאור עוברת תחתיו פטורות מן החלה:

עשאן לעצמו - לצורך תודתו ונזירותו:

פטור - כיון דגלגלן לקדשן דכתיב עריסותיכם ולא עיסת הקדש:

למכור בשוק - לבני אדם שצריכים לחלות תודה ורקיקי נזיר:

חייב - דכל לשוק אימלוכי ממליך, אי מזביננא מזביננא ואי לא אכילנא להו אנא:

(ז)

נחתום שעשה שאור לחלק - ויש בו כדי חיוב חלה, אלא שדעתו למכרו לבני אדם לחלקו לכמה עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור:

חייב בחלה - שדעתו אם לא ימצא קונים שיעשנו עיסה ויאפה אותה כולה כאחת:

(ח)

עיסת כלבים - נעשית מקמח, ומורסן הרבה מעורב בה:

בזמן שהרועים אוכלים ממנה - שלא נתערב בה מורסן כל כך:

חייבת בחלה - דכיון דחזיא לרועים לחם קרינן בה:

ומערבין בה - ערובי חצרות, להוציא מן הבתים לחצר :

ומשתתפין בה - שתופי מבואות, להוציא מן החצרות למבוי:

ומברכין עליה - ברכת המוציא:

ומזמנין עליה - שלשה שאכלו ממנה כאחת חייבים לזמן:

ונאפית ביום טוב - משום חלק רועים:

ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח - לילה ראשונה שחייב לאכול כזית מצה:

אינה חייבת בחלה - דכתיב (במדבר טו) ראשית עריסותיכם שלכם חייבת ולא של חיה :

מטמאה טומאת אוכלין - כיון דעל ידי הדחק נאכלת לאדם, מטמאה, עד שתפסל מלאכול לכלב:

(ט)

חייבין עליהן מיתה - זר האוכלן מזיד חייב מיתה בידי שמים, דחלה אקריא תרומה ובתרומה כתיב (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו:

וחומש - האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים - בחנם היא שנויה, דכיון שחייבים הזרים עליהם מיתה וחומש פשיטא דאסורים לזרים. ולרבי יוחנן דאמר חצי שיעור מדאורייתא, מצינן למימר דתנא אסורים לזרים לחצי שיעור שאין בו לא מיתה ולא חומש, אבל איסורא דאורייתא מיהא איכא :

והן נכסי כהן - שיכול למכרן וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

ועולין באחד ומאה - אם נתערבו במאה של חולין:

וטעונים רחיצת ידים - הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה, ואת החלה שאף היא נקראת תרומה:

והערב שמש - טמא שטבל אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, כדכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, והוא הדין לחלה:

ואינן ניטלים מן הטהור על הטמא - גזרה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דמסתפי שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנו. ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף כדתנן בסמוך:

ואין ניטלין אלא מן המוקף - גרסינן, ופירוש מוקף קרוב וסמוך:

מן הדבר הגמור - שנגמרה מלאכתן, וחלה משתתגלגל העיסה:

עד שישייר מקצת - דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית, ובעינן שיהו שיריהן נכרים :