בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ב/דרוש ו

דרוש הקודם * בני יששכר חודש אדר מאמר ב דרוש ו * דרוש הבא

דרוש ו

כל העובר על הפקודים וכו' (שמות ל, יד). ראשי תיבות כל הפסוק בגימטריא תתקל"ו, על פי האמור בפרי עץ חיים (שער חנוכה ופורים פרק ו), מרדכ"י אסת"ר בגימטריא תתקל"ה, והנה עם הכולל בגימטריא תתקל"ו, מניין י"ג תיקוני דיקנא [הגהה: נראה לי כי בהכרח הוא שיהיו נמנים עם הכולל, הכוונה לכלול מרדכי ואסתר ביחד, תרין היסודות כידוע (פרי עץ חיים שם). ועוד יתבאר אי"ה], י"ג מידות החסדים היינו י"ג ע"ב (חס"ד).

והנה אמרו רז"ל: גלוי וידוע היה לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקליו על ישראל, על כן הקדים הקב"ה שקלי ישראל באדר (מגילה יג, ב). ואם כן, על ידי השקלים יהיה התעוררות הרחמים על ישראל, על כן מרומז בזה הפסוק בראשי תיבות י"ג פעמים ע"ב י"ג פעמים ע"ב שווה 936, היינו י"ג תיקוני דיקנא. ותעמיק הדבר, דהנה בזמן ההוא בזמן גזירת המן לא היו נותנים שקלים, כי לא היה בית המקדש, ואם כן לא היה מצות שקלים בפועל לעמוד נגד שקלי הצר הצורר. ואם הכוונה שזכות השקלים שהיו נותנים בבית המקדש עמדה להם, אם כן גם כל שארי המצות שעשו וסיגלו ישראל כל זמן שהיו בחצרות בית אלקינו תעמוד להם, ולמה נתחייבו שונאיהם של ישראל וכו' כמבואר בגמרא (מגילה יב, א)? אלא על כרחך שכוח מידת הדין נתגבר מחמת העבירות ולא הועילה זכות, ואם כן מאי רבותא דשקלים?

אבל תשכיל ותדע, דהנה אמרו רז"ל בפסוק "ויעבור ה' על פניו" וכו' (שמות לד, ו), מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר: אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל וכו' (ראש השנה יז, ב). והנה יש במשמעות לשון הזה (שנתקבל בו בלשון בוודאי בסיני): אם יעשו בני לפני כסדר הזה, היינו על דרך הידבק במידותיו, מה הוא רחום וכו' מה הוא חנון וכו' (שבת קלג, ב). ויש במשמעות לשון זה כפשוטו, אם יעשו בני לפני כסדר הזה, שיקראו במו פיהם בתפילתם בדיבור בעלמא הי"ג מדות: אל רחום חנון וכו'. והנה מאן מוכח איזה הפירוש הוא אמיתיי? הנה יש להוכיח מן המידה הראשונה הנקראת א"ל (כמו שכתב הרב הגדול בעל הפלאה), דאי אפשר לומר מה הוא אל אף אתה וכו', על כרחך הפירוש הנכון הוא כפשוטו, כשידברו ישראל במו פיהם ויצעקו אל השם יתברך בהזכרת י"ג מידות בדבריהם, השם יתברך ימחול להם על וכו' ואינן חוזרות ריקם. ופירש בזה הרב הקדוש בעל הפלאה נוסח הפיוט בסליחות, "אל הורית לנו לומר שלש עשרה", רצה לומר: במידת אל אשר הוא רק לומר שלש עשרה, באמירה בעלמא, די לנו להשמיע במרום קולנו ולא נשוב ריקם מלפניו:

ובזה יש לפרש מה שאמרה אסתר בתפילתה (מגילה טו, ב) "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי" (תהלים כב, ב), דלכאורה יש להתבונן, למה הזכירה דווקא זה השם? וגם מה הוא הפירוש: "רחוק מישועתי דברי שאגתי"? ולפי הנ"ל יונח. דהנה גם בדורות הראשונים בוודאי כפי הנראה היתה הלכה זו רופפת, היינו פירושן של הדברים המקובלים מסיני: בשעה שיעשו בני לפני כסדר הזה וכו', אם הפירוש באמירה לחוד סגי, או דווקא יעשו לפני היינו בעשיה, לקיים "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). והנה דבר המסופק אין פוסקין הלכה בשמים, כי לא בשמים היא, עד אשר יפסקו ההלכה בית דין של מטה על ידי איזה הוכחה ואיזה סברא. והנה בזמן הגזירה, כאשר צעקו מרדכי ואסתר וגם כל ישראל בימי הצום, בוודאי הזכירו הי"ג מדות של רחמים. והנה הזכירה אסתר שם אל בתפילתה, והוכיחה מזה להלכה דדי בהזכרה בעלמא, דאי אפשר לומר דהכוונה יעשו לפני דווקא בעשיה, "מה הוא רחום" וכו'; אם כן, איך אפשר לומר, מה הוא אל? על כרחך מן השם אל שבי"ג מידות מוכח אשר רק בהזכרת י"ג מדות בדיבור בעלמא תצמח על ידם תשועה לישראל. והנה מרדכי ואסתר עם כל ישראל הזכירו בתפילתם הי"ג מדות, הנה אמרה אסתר: "אלי אלי למה עזבתני", למה תהיה רחוק מישועתי דברי שאגתי? הרי מן שם אל מוכח דבדיבור בעלמא אוושע, וכנ"ל. ועוד יתבאר אי"ה להלן בסמוך:

ולפי זה, עם היות שהוא מצוה בתורה: "והלכת בדרכיו מה הוא רחום" וכו', עם כל זה היתה טענת אסתר על ישראל, הגם שחס ושלום לא הספיקו לעשות המצוה הזאת בפועל, לילך במידותיו יתברך שמו, עם כל זה מוכח להלכה אשר תספיק האמירה והזכירה במקום המעשה. והנה כי כן, הנה נזכר אז לפניו יתברך שמו גם כן מצות שקלים, הגם שהעונות גרמו ונחרב הבית המקדש ולא שקלו אז בני ישראל את שקליהם, עם כל זה האמירה והזכירה פרשת שקלים – עלתה לרצון לפניו יתברך שמו מה שישראל קורין באדר פרשת שקלים כאילו שוקלים בבית המקדש, והן המה היו לישועה, לבטל שקלי המן, בהתעוררות מידת הרחמים י"ג מדות העליונים על ידי הגואלים, מרדכ"י אסת"ר מספרם י"ג ע"ב כנ"ל. ועל כן הפסוק "כל העובר" וכו' ראשי תיבות בגימטריא י"ג ע"ב, והוא הרומז: כל העובר על הפקודים, אפילו אם חס ושלום עברו על הפקודים, ותהיה הבית המקדש חרב ולא ישקלו השקלים, יזכר להם על ידי מידותיו, מידות הרחמים, זכרון השקלים במו פיהם בחדש הזה, ויתבטלו השקלים אשר אמר המן לשקול ותהיה להם גאולה על ידי הב' גואלים, מרדכי אסתר (וכן בכל שנה בימי גלותנו, זכרון השקלים בחדש הזה הן המה לרצון ולזכרון לפני ה', כאשר יתבאר להלן בדרושים אי"ה):

ואפשר לומר שזה היה כוונת יוסף בצוותו להשים הגביע באמתחת בנימין (בראשית מד, ב), והוא על פי מה שכתב הרב הקדוש במגלה עמוקות לדרכו, גבי"ע הוא י"ג ע"ב, היינו י"ג מדות חס"ד ורחמים. הנה יש לומר, לרמז זה ציווה להשים גבי"ע באמתחת בנימין שממנו יצא חוטר ב' גואלים הנ"ל, מרדכ"י אסת"ר מספרן גבי"ע היינו י"ג ע"ב י"ג ע"ב שווה 936. וזהו שאמרו במדרש (בראשית רבה צב ט): בשעה שאמר יוסף: "ואתם עלו לשלום", יצתה בת קול ואמרה: "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט, קסה). והוא גם כן כמו שכתב הרב הקדוש במגלה עמוקות לדרכו, אית שלום ואית שלום רב, שלום רב היינו בהחשב המ"ם סתומה במספר רבתי היינו ם' דאי"ק בכ"ר שהוא מספר ת"ר, אז יהיה מספר שלו"ם תתקל"ו, י"ג ע"ב (הנרמז בגבי"ע). וזה לדרכינו, שלום רב (כנ"ל יהיה) לאוהבי תורתך, היינו כשיאמרו רק תורת י"ג מידות, אפילו חס ושלום לא יקיימו בפועל "והלכת בדרכיו", רק יזכירו באהבה את הדברי תורה: "א"ל רחום וחנון" וכו', אזי יושפע עליהם שלום רב כנ"ל, ואין למו מכשול:
ועל פי הדברים הנ"ל אפרש לך הנאמר במגילה (ט, כ) ויכתב מרדכי וכו' אל כל היהודים וכו' דבר"י שלו"ם ואמ"ת. הנה מהראוי לתת לב מה השלום ואמת שכתב להם, וגם ביותר יש להתבונן אומרו דבר"י שלום משמע דברי"ם של שלום. ולפי דברינו הנ"ל יתכנו הדברים כמין חומר, דהנה עד היום היתה ההלכה רופפת מהו הפירוש של ההלכה המקובלת אם יעשו בניי לפני כסדר הזה אני מוחל וכו', אם הפירוש הוא להלכה יעשו דוקא בעשיה ממש והלכת בדרכיו, או הכוונה עקימת שפתינו הוה מעשה ודי באמירת הי"ג מידות בדבור בעלמא. והנה בשמים אין פוסקין הלכה עד יפסקו הבית דין של מטה על פי איזה הוכחה, והנה הוכיחה אסתר דהלכה היא דבדבור בעלמא סגי מן המדה הראשונה שהוא א"ל, ואי אפשר לומר מה הוא א"ל וכמש"ל, דהרי כתיב (ישעיה כג, י) לפני לא נוצר א"ל ואחרי לא יהיה. והנה על ידי ההוכחה הזאת נתאמתה ההלכ ופסקו כן בבית דין של מטה דהפירוש הוא דאפילו בדיבור בעלמא הי"ג מדות (הרומזין בתיבת שלו"ם י"ג ע"ב כשהוא במ"ם רבתי כנ"ל) הקב"ה מוחל וכו'. ועיין במאמרי השבתות (מאמר ג סימן ו) שם כתבתי (וכן במאמרי ר"ה (מאמר ג סימן ח)) כשהאדם מכוין הלכה לאמיתו אזי מעורר מדת ואמ"ת, מדה הז' מן הי"ג מדות, ומדה הזאת כביכול הוא תרין תפוחין קדישין, היינו אור פני מלך. והנה כתיב (משלי טז, טו) באור פני מלך חיים, אפילו נגזר ח"ו ההיפך אזי כשגורמין להתגלות אור פני מלך על ידי ההלכה לאמתה אזי יושפע החיים (וכן הוא המנהג אפילו בעולם הזה בכל מלכי בשר ודם, אפילו מי שנתחייב ח"ו וכו' כשזכה לראות פני המלך ניצול. ועל כן תתבונן מההוא אתרא דשמא קושט"א (סנהדרין צז) שהוא אמ"ת אור פני מלך, לא שכיב אינש וכו'. ועיין במאמרי ר"ה (שם) מ"ש בפסוק (תהילים פט, טז) אשרי העם יודעי תרועה ואין עושין כן מספק רק שכיוונו להלכה, בכדי אשר באור פניך יהלכון, על ידי שמכוונין להלכה לאמת"ה יתגלה אור פני מלך היינו מדת ואמ"ת. עיין שם ותמצא נחת). והנה גם בכאן, כיון שאסתר כוונה להלכה לאמתה ופסקו כן להלכה קיימת, אזי גרמו להתגלות מדת ואמת אור פני מלך חיים, ונצולו ממות לחיים. הבן. וזה שכתב מרדכי את הדברים האלה אל כל היהודים הלכה רווחת לישראל, דברי שלו"ם, היינו שלום המורה על י"ג מידות י"ג פעמים ע"ב הנה סגי לבטל הגזירות ולמחילת עונות אפילו רק בדברי שלום, בהזכירם בדבור בעלמא. וכתב להם ואמ"ת, שעל ידי שכוונו להלכה אזי גרמו להתעורר מדת ואמ"ת אור פני מלך חיים, ועל ידי זה באתה לגמרי הישועה ונצולו ממות לחיים טובים ולשלום. ויקויים בנו (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כלכם היום. אמן.
ובזה תמצא ג"כ טוב טעם למה שכתבתי במאמר א' (סימן ד') בשם הסודי רזי, המלאך של חדש אדר הוא אברכיא"ל, הוא אותיות אבר"ך אל"י, הוא על שאמרה אסתר אל"י אל"י למה עזבתני, וזה היה לישועה. הבן.