בית שמואל על אבן העזר קג
סעיף א
[עריכה](א) מוכרת מנכסי בעלה: הטעם מבואר בש"ס טעם א' משם חינא היינו שיהיה לה חן היינו ממון לישא בעל, ב' כדי שלא תתבזה בב"ד ונ"מ מטעם א' גרושה דאינו מקפיד על ביזוי שלה אבל משום חן איכ' ולדעת הטור אם כבר נשאת לאחד אינו מקפיד על ביזוי שלה וכן לא שייך חן אא"כ דנשאת על סמך מעות זה כמ"ש בש"ג ואפשר אם נשתדך לאחר ג"כ אינו מקפיד על ביזוי שלה, ופסק הרמב"ם והרא"ש משום דאל תתבזה אף ע"ג לענין אין נזקקים לנכסי יתומים קי"ל משום חינא כמ"ש בסי' צ"ו הכא אין לה שום הפסד פסקו הטעם משום אל תתבזה והרשב"א פסק הטעם משום חינא ועוד נ"מ מטעמים הללו לטעם שלא תתבזה אז יורשים בין זכרים ובין נקבות מוכרים שלא בב"ד אבל לפי הטעם משום חן דוק' נקבות מוכרים בלא ב"ד כמ"ש בש"ס והא דא"צ הכרזה כתב הרא"ש גם כן הטעם שאל תתבזה, ולהריטב"א איירי כל זה כשאין לה מזונות אבל אם יש לה מזונות רשאי למכור בלא ב"ד לגבות הכתובה כדי שאל תהיה לה מזונות אפי' היכ' דלא שייך טעמים אלו ואז צריכה למכור לצורך כל הכתובה כדי שתפסיד המזונות:
(ב) שלא בב"ד מומחים: מה שנקרא בעלמ' ב"ד הדיוטים נקרא כאן ב"ד מומחין והדיוטים כאן הם הדיוטים ממש דלית בהו גמיר וסביר אלא בקיאין בשומא הר"ן:
(ג) ודוק' עיקר כתובה ותוספת: הנה הריטב"א ס"ל לעיקר כתובה מוכרת בלא ב"ד אבל לא לצורך תוס' כתובה או לצורך נדוני' והמגיד חולק ע"ז וס"ל אם הקילו בדבר שאין לה חסרון מכ"ש בנדוני' ורמ"א שפסק כריטב"א ופסק אף תוס' כתובה מוכרת בלא ב"ד אפשר משום הריטב"א איירי באשה שאין לה מזונות והרב רמ"א איירי באשה שיש לה מזונות גם י"ל הריטב"א לא הכריע סבר' זו אלא כתב אפי' תימא תוס' כתובת ליכ' משום בזיון וליכא משום חינ' הא איכ' משום מזוני משום הכי פוסק בזה כשיטת של המגיד:
(ד) מכרה בינה לבין עצמה: כבר נתבאר בסי' צ"ג פלוגתת ר"ח ורמב"ם והרא"ש ס"ל כר"ח אם מכרה לאחרים בלא ב"ד המכר בטל ולעצמה אפי' אם מכרה בב"ד הדיוטים בטל המכר וכבר כתבתי אם אפי' במכירות מטלטלין הדין כן:
סעיף ב
[עריכה](ה) אחריות המכר: היינו ב"ח מוקדם לכתובה יכול לטרוף ולא ב"ח מאוחר כיון שנמכר לצורך פרעון כתובה יש ללוקח הזכות שלה כמ"ש בחושן המשפט סי' ק"ד וע' בטור שכתב עצה טובה שתפרש מה שמכרה לכתובה שלא יאמרו שמכרה הכל למזונות ויקראו אותה רעבתנית ואם אינה חוששת לזה טוב לה שלא תפרש כדי שתוכל לומר שמכרה למזונות ותטרף בכתובה מן הלקוחות שלקחו מן הבעל אבל מה שמכרה היא א"י לטרוף כי אחריות דנפשה קבלה וע' בתוס' בסוגי' זו דאין זו אונאה ושקר משום ע"פ הדין גם מזונות יכולה לטרוף אלא תקנות חז"ל היא שלא תטרוף והכא ה"ל ללקוחות לאסוקי דעתם ולהניח לב"ח כשיעור הכתובה:
(ו) אין היתומים יכולין לטרוף: בסי' ק"ד הביא בטור תשובה זו וכתב בפרישה דאיירי דיורשים ידעו מן המחילה ועשו ערמה שתמכור ותגבה הכתובה ואח"כ יבואו לטרוף מ"ה פסק הרא"ש המכר קיים דאחריות עליהם אבל היתומים לא ידעו מן המחילה כגון שמחלה לאביהם והם האמינו לה ולא השביעוה ומכרו קרקע לצורך פרעון הכתובה ואח"כ נודע שמחלה הדר זביני וכן מדויק בתשובת הרא"ש כלל ס"ג ולא כב"ח וע' בח"מ:
סעיף ג
[עריכה](ז) גרושה לא תמכור וכו': כבר כתבתי הטעם למה נשתנה הדין גרושה, וא"ל למה לי טעמים הללו ת"ל הא קי"ל הנכסים הם כמשכון ביד האלמנה ובחושן המשפט סי' ע"ג מבואר מכירות משכנות מוכרים ע"פ ב"ד הדיוטים ואפשר לומר דוק' מטלטלין יכול למכור ע"פ ב"ד הדיוטים אבל קרקע לא או י"ל אף על גב דקי"ל הנכסים של יתומים הם כמשכון ביד האלמנה מ"מ לא הוי כמשכון ממש דהא הנכסים אינן בידה:
סעיף ד
[עריכה](ח) ושלא תפסה היא: כבר כתבתי בסי' צ"ז צ"ח דינים אלו באריכות אם נשבעת שבועה זו דוקא ע"י גלגול או אף בלא גלגול:
(ט) צריכה לכלול בשבועתה שלא זלזלה בנכסים: היינו קרקע וע"כ איירי דלא נשבעה על הכתוב' קודם המכירה ומ"מ המכירה קיימת ובסי' צ"ו פסק בקרקע המכירה בטלה וצ"ל דאיירי כאן דמכר' בלא ב"ד מומחין אלא ע"פ ב"ד הדיוטים ומ"מ צריכה לישבע שלא זלזלה כמ"ש בהראש והר"ן והמחבר פסק שם ג"כ ע"פ בית דין הדיוטים מכירה קיימת אף בקרקע, גם נ"ל דאיירי הכא דלא ערערה על מכירה אז לכ"ע המכירה קיים בלא שבועה כמ"ש שם בהג"ה בשם מהרי"ק אף על גב המחבר לא הביא שם דעת מהרי"ק מ"מ ס"ל כן, מיהו תוס' בסוגיא זו ובהרא"ש מבואר קודם המכירה משביעין אותה על הכתובה ואחר המכירה צריכה לשבע שלא זלזלה הואיל דמכרה בלא בית דין ומ"ש הרא"ש בסוף דבריו דמשביעים שבועת צררי גם שלא זלזלה כן כתב לדברי הרי"ף שם, ולדעת הרמב"ם ורמב"ן א"צ לשבע כלל לא שלא זלזלה ולא שלא גבתה יותר כי ס"ל הבעיין בש"ס קאי על שבועו' אלמנה אם תשבע קודם המכירה או אח"כ ועלתה המסקנא שתשבע קודם המכירה ועיין בהר"ן:
(י) שלא זלזלה: בהרא"ש ובהר"ן איתא דצריכה לשבע שלא גבתה יותר דהא הריווח שייך ליורשים א"י למה כתב כאן רק שבועה שלא זלזלה ולא כתב השבועה שלא גבת' יותר ולדעת כמה פוסקים שלא גבתה יותר צריכה לשבע ולא על שלא זלזלה:
סעיף ו
[עריכה](יא) ומכרה שוה ק' בר' או ר' בק': בטור איתא והוזל שאינה שוה אלא ק' וכתב כן ע"פ תוס' שכ"כ בשם הירושלמי דהקשה שם למה לא יחזור המקח ואוקמי ר"י בדהוזיל מזה מבואר להדיא אם טעה בפלגא המקח חוזר ובחושן המשפט סי' רכ"ז כתב בהג"ה יותר מפלגא חוזר וע"ש בסמ"ע ובש"ך, והמחבר לא כתב בדהוזיל משום דפסק שם בקרקע לא שייך אונאה כלל וכתבו תוס' אף על גב דאכתי יכולה לחזור דהא בתחיל' המכירה היה מקח טעות יכולה לחזור נגד הלקוחו' ותחזור הקרקע ליתומים ותרצו כיון בתחיל' המקח היה כוונתה ליקח בעד הכתובה א"י לחזור נגד היורשים אף על גב בדאוקיר יכולים היורשים לחזור כיון דמכרה בלא בית דין וקיימא ברשות' מ"מ בדאוזיל קיימא ברשות' ונשמע מזה אפילו אם מכרה בלא ב"ד מ"מ בדאוזיל קיימא ברשות' אף לדע' הפוסקים דס"ל אם מכרה בלא ב"ד המכר בטל היינו היורשים יכולים לבטל אבל בדאוזיל קיימא ברשותה, ודברי ב"ח מ"ש על דברי הטור אין מוכרחים ועיין בד"מ נשמע נמי מדבריו דא"י לחזור נגד היתומים ועיין בפרישה וח"מ:
סעיף ז
[עריכה](יב) היתה כתובתה ק' ומכרה וכו': כיון דאין לה כתובה אלא ק' והיא מכרה בעד ק"א בבת אחת המכר בטל ומ"ש הטור בסי' צ"ג במזונו' המכר בטל אף על גב שם יש לה מזונו' כל ימי חייה ע"ש ומ"ש ועיין בבדק הבית שם ודברי ב"ח אנ"ל אבל אם מכרה בשוויה אף על גב דאין לה אלא מנה ומכר' ביותר מכר' קיים כמ"ש בחושן המשפט סי' קפ"ב:
סעיף ח
[עריכה](יג) ומכרה לזה מנה: עי' בחושן המשפט אם אמר לשליח מכור כור ומכר לתך בטל המקח וכאן אוקמי בש"ס בקטיני שהם שדות חלוקות וכ"כ הטור והמחבר לא כתב דאיירי בקטיני משום דכתב בב"י דרמב"ם לא כתב בקטיני משום דס"ל אלמנה שאני ואנ"ל לדחות הסוגיא ויותר מסתברא דרמב"ם סומך את עצמו על מ"ש בה' שלוחין: