בית שמואל על אבן העזר קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) ב"ד שמוכרים להגבו' וכו':    אין חילוק כאן אם גובין מיתומים קטנים או מגדולים ובגרושה שגובה מן בעלה פליג הרמב"ם עם הטור ולהטור כל שב"ד גובה אין חילוק בין נפרעים מן הלוה בין נפרדים מן יתומים ועיין בחושן המשפט, וב"ד היינו דיינים שאינן הדיוטים גמורים אבל אם היו הדיוטים גמורים הוי כאלו מכרה יחידאי עיין תוס' דף ק':

(ב) או ששים יום ב' וה':    אף על גב דלא הוי אלא ח"י יום כיון דמשכי מלתא שמעו אינשי ש"ס:

סעיף ג[עריכה]

(ג) מנה בר':    המגיד פי"ב ה"מ כתב בשם הרמב"ן פחות ממנה בר' המקח בטל וכ"כ הר"ן והביא בד"מ אף למאן דס"ל אין אונאה לקרקעו' כלל אפי' יותר מחצי' מ"מ במוכר את שאינו שלו שאני ולא ככ"מ שכתב דאפילו /דאתיא/ כהני פוסקי' דס"ל יותר מחציה איתא אונאה וליתא וכ"כ בח"מ:

(ד) ולא כתבו אגרת בקורת:    פירו' בכ"מ דאיירי בהכריזו אלא לא דקדקו בשומ' אז ג"כ אם הותירו שתות או פחתו בטלה המכירה ולכאורה קשה למה לא אוקמי הש"ס הריש' בדאכריז ולא עשו אגרת ביקורת ובזה שפיר מדוייק המתניתין וכעין זה הקשה הר"ן ואפשר דאוקמי רישא וסיפא בדעשו אגרת ביקורת ומ"מ לא מהני במקום שאין מכריזין ומ"ש בסמוך בעת שא"צ להכריז וטעו בשתות המכר בטל אף על גב שהכריזו היינו אפילו הכריזו ועשו אגרת ביקורת:

(ה) והותירו שתות או פחתו:    אף על גב דנתאנה הלוקח ובעלמא אין אונאה לקרקעו' כשלוקח בעצמו אבל כאן שלוקח מן הדיינים שאני כשם שהיתומים סומכים על הב"ד כך סומך הלוקח כ"כ הרא"ש בשם ר"י מיהו דעת הרמב"ם ורמב"ן אפילו כשלוקח מן הב"ד אין אונאה אא"כ הורידו את הב"ח לשומא ועיין בחושן המשפט סי' ק"ט:

סעיף ו[עריכה]

(ו) שליח שמכר:    אסיקנא בש"ס שליח כאלמנה כשם אם אלמנה מכרה בטל המקח אם טעה בכ"ש כן הוא אם מכר השליח ומ"מ בסי' הקודם אם טעה בדינר ל"ד אלא אפילו בכ"ש:

(ז) ואם הטעה את הלוקח עד שתות:    כ"פ ר"ת /ר"ה/ וכבר תמה עליו הרא"ש וא"י למה פסק כר"ת /כר"ה/ וח"מ כתב דאיירי במטלטלין ואכתי קשה ה"ל לכתוב אם הטע' את הלוקח אינו /דינו/ כאיש אחר:

(ח) י"א דדיין שנתמנה וכו':    כ"כ הריב"ש ע"כ לא קאמ' בש"ס שליא כאלמנ' אלא שליח שהוא יחיד ואף אם היו ג' שלוחים מ"מ דינם כיחיד כמ"ש בתוס' אם אלמנה מכרה ושמו ג' הדיוטים כחד חשיבו וכן יחיד מומחה דחשיב כג' מ"מ שלוחו יחיד אבל שופט שהוא יחיד ויש לו הורמנא דמלכא אז מסתמא גם שלוחו כמותו כי א"א שילך בכל פעם בעצמו וכן משמעו' בתשובה הנ"ל דלא בנתן המלך הורמנא בפי' לשלוחו אלא בסתמא שלוחו כמותו מטעם הנ"ל ועיין בח"מ מ"ש: