טור אבן העזר קד
<< | טור · אבן העזר · סימן קד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
בית דין שמוכרין להגבות לאלמנה כתובתה, אין מוכרין אלא בהכרזה.
ומכריזין ל' יום רצופין זה אחר זה. ואם אינם רוצים להכריז רצופים אלא בכל יום שני וחמישי, יכריזו ס' יום בכל שני וחמישי.
כיצד מכריזין, הכרוז יוצא פעם אחת בבקר בשעת הכנסת פועלים ופעם אחת בערב בשעת הוצאת פועלים, "שדה פלוני שסימניה כך וכך ומצריה כך וכך עומדת לימכר כל הרוצה ליקח יבא ויקח".
ויפרש הכרוז שמוכרין אותה כדי לפרוע לאשה כתובתה, שלא יסבור הלוקח שנמכרה כדי לפרוע לבעל חוב, שיש מי שרוצה יותר ליתן לאשה מפני שלוקחת המעות מעט מעט.
ואם הכריזו וטעו ומכרו אפילו שוה מאתים במנה מכרן קיים. אבל אם לא הכריזו, אפילו מכרו שוה בשוה מכרן בטל.
במה דברים אמורים בדברים שצריכין הכרזה, ובשעה שמכריזין, ובמקום שמכריזין.
אבל דברים שאין מכריזין עליהן - כמו עבדים ושטרות ומטלטלין שנמכרין לעולם בלא הכרזה, ושעה שאין מכריזין - היינו לכרגא ולמזוני ולקבורה, שלצורך אלו מוכרין בלא הכרזה, ואפילו מי שמלוה לצורך אחד מאלו כשפורעין לו מוכרין בלא הכרזה. ובמקום שאין מכריזין - שיש מקומות שנוהגים שלא להכריז מפני שיש שלא ירצו לקנות אם יכריזו שלא יקראו אותם אוכלי נכסי דאכרזתא, פירוש שצריכים למכור מפני הדחק, כיון שאין צריכין הכרזה, אם מכרו וטעו פחות משתות מכרן קיים, טעו בשתות מכרן בטל.
אם הכריזו בדבר שאין צריך הכרזה או בשעה או במקום שאין מכריזין, כתב רב אלפס דכמאן דליתיה דמי ואם טעו בשתות מכרן בטל. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כיון שהכריזו, אף על פי שלא היו צריכין אם טעו אפילו בכפל המקח קיים.
והיכא שטעו בפחות משתות בדבר שאין מכריזין שמכרן קיים, פירש רבינו יצחק שצריכין להחזיר האונאה. והרמב"ם כתב דהוי מחילה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
והיכא דטעו ונתאנו בשתות שהמכר בטל, כתב הרמב"ם אם ירצו בית דין לקיים המקח ולהחזיר האונאה הרשות בידם. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין שומעין להם, דכיון שהרשות ביד בית דין לבטל המקח גם כן הרשות ביד הלוקח לבטלו, ואם ירצו להכריח הלוקח שיתקיים המקח ויחזיר האונאה אין שומעין להם.
שליח שמכר וטעה ונתאנה, המכר בטל, ואפילו בכל שהו שנתאנה, בין אם הוא שליח בית דין או שליח כל אדם.
ואם הטעה הלוקח, כתב רב האי שגם בזה המקח בטל בכל שהו. והרב רבינו יונה כתב שאם טעה הוא ונתאנה המקח בטל בכל שהו שיאמר לו המשלח "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי", אבל אם הטעה את הלוקח זכה המשלח ביתרון.
וששאלת[1] על קרקע של יתומים שהכריזו בית דין עליו למוכרו להגבות אשה כתובתה, ואחר ההכרזה מחלה ליתומים כתובתה, ושלחה מצד אחר מורשה שלה לבית דין להגבות כתובתה, ומכרו בית דין הקרקע וכתבו אחריות המכר על היתומים, ועתה רוצים היתומים להוציא הקרקע מיד הלוקח כי אמרו שלא כדין מכרוהו שכבר מחלה להם כתובתה.
תשובה: מרמה עשו ולא תעשנה ידיהם תושיה, כי בית דין מכרוהו כי לא ידעו באותה מחילה טמירתא ואחריות המכר על היתומים, ואי איניש דעלמא היה הבא להוציא הקרקע היו היתומים חייבים לפרוע, ועתה נמי שהם באים להוציא מיד הלוקח האחריות עליהם, הילכך אינה מחילה וישאר הקרקע ביד הלוקח.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ב"ד שמוכרין להגבות לאלמנה כתובתה אין מוכרין אלא בהכרזה פשוט בפרק שום היתומים במשנה (דף כא:) ובפרק אלמנה ניזונית (דף צ:) אמרו שאם מכרו שלא בהכרזה ה"ל טועים בדבר משנה וחוזרים:
ומ"ש ומכריזים שלשים יום רצופים זה אחר זה ואם אינם רוצים להכריז רצופים אלא לכל יום ב' וה' יכריזו ס' יום בכל יום ב' וה' משנה וגמרא בפרק שום היתומים (שם) וכתב הרי"ף בפרק אלמנה ניזונית ואמרינן בגמרא אהא דאמרינן דבהכרזת ב' יום בכל ב' וה' סגי אע"ג דכי חשיב מר ליומי דהכרזה לא הוו אלא י"ח כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי:
ומ"ש כיצד מכריזין הכרוז יוצא פעם א' בבקר וכו' ביד מפני שלוקחת המעות מעט מעט הכל שם משנה וברייתא וגמרא:
ומ"ש רבינו בבקר בשעת הכנסת פועלים וכו' אמאי דתנן מכריזין בבקר ובערב בעי בגמרא מ"ש בבקר ובערב אמר רב יהודה בשעת הכנסת פועלים ובשעת יציאת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למזבן אמר זילו סיירו לה ניהלי ובשעת הכנסת פועלים דנדכר דאמר להו ניזיל נשיילינהו ומשמע לרבינו בשעת הכנסת פועלים היינו בבקר וקרי ליה הכי מפני שבאותה שעה הם נכנסים למלאכה ושעת הוצאת פועלים היינו בערב שהם יוצאים ונפטרים ממלאכה וכן פירש הר"ן ומוכרח הוא מדאמר בשעת הוצאת פועלים אי איכא דניחא ליה למיזבן אמר זילו סיירו לה ניהלי דהיינו לומר דכשישמע ההכרזה יזכור שיאמר לפועליו כשנפטרים ממנו שילכו לבקר הקרקע הנמכר ובבקר בשעת הכנסת פועלים כשישמע ההכרזה יזכור לשאול אותם עניין הקרקע ודע דברייתא הכי איתא מכריזין בבקר ובערב וכו' ואומרים שדה פלוני בסימניה ומצריה כך היא יפה ובכך היא שומא ופירש"י כך היא יפה. וכך וכך היא עושה תבואה כך וכך היא שומא בכך וכך שמאוה בב"ד וה"ה פירש בפי"ב מהלכות מלוה דכך וכך היא יפה היינו כמה מוצאין בה:
ואם הכריזו וטעו ומכרו אפילו שוה מאתים במנה מכרן קיים אבל אם לא הכריזו אפילו מכרו שוה בשוה מכרן בטל בד"א בדברים שצריכים הכרזה וכו' בפרק אלמנה ניזונת (דף צט:) תנן שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים אם כן מה כח ב"ד יפה אבל אם עשו אגרת ביקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים ופירש"י אגרת ביקורת. הכרזה ולשון ביקורת שמבקרין אותה בני אדם ע"י הכרזה והרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות מלוה דאגרת ביקורת היינו כתיבת דקדוק השומא וההכרזה ובגמרא (ק.) אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים אמר אמימר משמיה דרב יוסף ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים איתיביה רב אשי שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו בדלא אכרוז לא בדאכרוז הא מדסיפא בדאכרוז רישא בדלא אכרוז לעולם בדלא אכרוז ול"ק כאן בדברים שמכריזים עליהם כאן בדברים שאין מכריזים עליהם ואלו הן דברים שאין מכריזים עליהם העבדים והמטלטלים ושטרות עבדים שמא ישמעו ויברחו מטלטלים ושטרות שמא יגנבו ואבע"א כאו בשעה שמכריזין כאן בשעה שאין מכריזין דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא ואבע"א כאן במקום שמכריזין כאן במקום שאין מכריזין דאמר ר"נ מעולם לא עשו אגרת ביקורת בנהרדעי משום דקרו להו בני אכלי נכסי דאכרזתא וכתוב בתשובה להרמב"ן סימן נ"א מסתברא כ"מ שנהגו בו שלא להכריז ולא נודע עיקרו של דבר למה נמנעו מלהכריז סתמא דמילתא לא בטעות נהגו אלא אני אומר עיקר המנהג בדין היה ובדין נמנעו שראו שהיה בהכרזה קלקול ליתומים והאריך בדבר ובסימן נ"ד כתב בהיפך:
ומ"ש ואפילו מי שמלוה לצורך א' מאלו כשפורעין לו מוכרין בלא אכרזתא בפרק הנזכר כתב ה"ה לקבורה פירוש קבורת האב והאם וכל מי שמוטל עליהם לקברו והקשו המפרשים פשיטא וכי יהא מוטל ל' יום ותירצו דאפילו הכרזת שעה אין עושין והתוספות פירשו דאפילו לוו לצורך דברים אלו כשרוצים לפרוע אותו חוב אין משהין אותו עד דמכריזין ל' יום כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוים לכך וכתב הרמב"ם אצל דברים שאין מכריזין עליהם שמין אותם בב"ד ומוכרין אותם מיד ואם השוק קרוב למדינה מוליכין אותם לשוק והוא מימרת אמוראים בפרק אלמנה ניזונת:
ואם הכריזו בדבר שאין צריך הכרזה או בשעה או במקום שאין מכריזין כתב רב אלפס דכמאן דליתיה דמי וכו' אהא דאותבינן מדסיפא בדאכרוז רישא בדלא אכרוז כתב הרי"ף כלשון הזה לא רישא וסיפא בדאכרוז ול"ק כאן בדברים שמכריזים עליהם כאן בדברים שאין מכריזים עליהם רישא דקתני פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"ג דאכרוז בדברים שאין מכריזין דכיון דלא בעי הכרזה בין אכרוז בין לא אכרוז חד דינא הוא ואם פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל שוה בשוה מכרן קיים וסיפא דקתני אם עשו אגרת ביקורת אפי' מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים בדברים שמכריזין עליהם ובשעה שמכריזין ובמקום שמכריזין דכיון דאכרוז עלייהו כדחזי בין פחתו בין הותירו מכרן קיים ע"כ וכן דעת הרמב"ם בפי"ב מהלכות מלוה וכתב הר"ן אבל רבינו האי כתב דרישא בדברים שמכריזין עליהם והכריזו ובהנך הוא דאמרינן דבשתות מכרן בטל וסיפא בדברים שאין מכריזין עליהם והכריזו דכיון שדקדקו כל כך שהכריזו בדברים שאין צריך להכריז עליהם אמרו דעד פלגא מכרן קיים וכתב הרמב"ן דדוקא שוה ק' בר' או ר' בק' אבל יותר על כן או פחות מכן מכרן בטל כדאמרינן בפרק מי שמת (קמו.) גבי אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר וכו' ע"כ והר"ן כתב על דברי הרי"ף אין טעם הגון לחלקה בין אם היתה ההכרזה מדרך החיוב ובין לא היתה מדרך החיוב דטעמא דהכרזה היא כיון שדקדקו בית דין כ"כ במתון ובפרסום בשומא זו אין לתלות בם שום טעות הילכך אפי' אם עשו הכרזה בדברים שאין מכריזין עליהם האי טעמא מיהא איתא ביה אם הוסיפו לעשות וכי בשביל זה גרע טפי ע"כ נראה לפרש רישא וסיפא בדאכרוז כלומר רישא וסיפא מודו דבעי הכרזה ואם לא הכריזו אפי' שוה בשוה מכרן בטל והא דאמרינן ברישא שוה בשוה מכרן קיים בדברים שאין מכריזין עליהם ולא הכריזו:
ומ"ש רבינו אם טעו אפילו בכפל המקח קיים נראה שהוא כדברי הרמב"ן שכתבתי בסמוך:
והיכא שטעו בפחות משתות בדבר שאין מכריזין שמכרן קיים פר"י שצריך להחזיר האונאה והרמב"ם כתב דהוה מחילה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל בפרק אלמנה ניזונית כתב הרא"ש בשם ר"י הא דאמר רב נחמן שליח כדיינים היינו לענין זה דהמקח קיים אבל האונאה מיהא צריך להחזיר וכן הדיינים דאין כח בדיינים טפי משליח דעלמא והרמב"ם כתב דאם טעו בפחות משתות הרי זה מחילה בהדיוט וכן מסתבר עכ"ל ודברי הרמב"ם הם בפי"ג מהלכות מכירה:
והיכא דטעו ונתאנו בשתות שהמכר בטל כתב הרמב"ם אם ירצו ב"ד לקיים המקח ולהחזיר האונאה הרשות בידם בפרק הנזכר כתב כן ונתן טעם לדבר שלא יהא כח הדיוט חמור מהם. והרא"ש כתב בפרק אלמנה ניזונית בשם ה"ר יונה שומת ב"ד כמו שהיתומים סומכים עליהם כך הלוקח סומך שלא יעשו עול ולא ירחמו והוו ב"ד שלוחין של אלו ושל אלו הילכך בין פיחתו שתות ובין הותירו שתות מכרן בטל אבל בפחות משתות מכרן קיים וכן מסתבר וכן היה נראה היכא דנתאנו יתומים דהמקח בטל ואין ב"ד יכולין לקיים המקח אם ירצו ולהכריח הלוקח להחזיר האונאה דכיון שרצו ב"ד לבטל המקח הרשות בידם ברשות הלוקח נמי לבטלו ומסתבר הכי טפי דאי מייפים כח היתומים טפי מלוקח הא ריעא ליתמי ולא זבני מינייהו והרמב"ם כתב שאם רצו בית דין שלא לבטל המקח ויחזירו האונאה מחזירין עכ"ל:
שליח שמכר וטעה ונתאנה המכר בטל ואפילו בכל שהו וכו' בפרק אלמנה ניזונת (דף צט:) איבעיא להו שליח כמאן רבא אמר רב נחמן שליח כדיינים רב שמואל בר ביזנא אמר רב נחמן שליח כאלמנה והלכתא שליח כאלמנה שאם טעה כל שהו מכרו בטל וכתב הרא"ש פירש ר"ת דהאי שליח מיירי בשעשאוהו ב"ד שליח למכור דאי בשליח שעשאוהו בעלים היכי קאמר רבא משמיה דרב נחמן שליח כדיינים הא אמר רב נחמן לעיל אבל טעה שליח א"ל לתקוני שדרתיך ועוד דבר"פ האיש מקדש אמר רב נחמן האחין שחלקו וכו' אבל שוייה שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלמא בשליח אפילו בפחות משתות בטל מקח הלכך בשליח דיינים איירי הכא דאלים כחו ור"י פירש כיון דקאמר תלמודא שליח סתם משמע בסתם שליחות שעשאוהו בעלים ופירוש ר"ת עיקר דנקבעה בעיא זו אמתניתין דשום הדיינים שפיחתו שתות משמע דבשליח דיינים איירי עכ"ל:
ואם הטעה הלוקח כתב רבינו האי שגם בזה המקח בטל וה"ר יונה כתב שאם טעה הוא ונתאנה המקח בטל בכל שהוא וכו' בפרק הנזכר כתב הרא"ש הא דקתני פחתו מכרן בטל ניחא דנתאנו היתומים אבל אם הותירו שתות שנתאנה לוקח אמאי בטל לא יהא כח היתומים גרוע מכח אחר דאין אונאה לקרקעות ומתוך פירש"י משמע דכיון דלגבי אונאת יתומים אמרינן מקחו בטל ה"ה נמי לגבי אונאת לוקח ולסברא זו גם בשליח הדין כן כי היכי דאי טעה שליח ונתאנה המקח בטל דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ה"נ אם נתאנה לוקח וכ"כ רבינו האי ז"ל דבשליח אם הותירו שתות מכרן בטל ותמהני למה הזכיר שתות אם רוצה לדמות הותיר לפיחת אפילו בדינר נמי דהא קי"ל שליח כאלמנה וה"ר יונה ז"ל כתב דאם הותיר השליח דינו כאיניש דעלמא שמוכר את שלו וזוכה המשלח ביתרון ואם פיחת א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי עכ"ל. וששאלת על קרקע של יתומים שהכריזו ב"ד וכו' כלל ס"ג סימן ג':
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
בית דין שמוכרין כו' כל זה כתוב בח"מ סימן ק"ג ובסימן ק"ט:
ומ"ש בבוקר בשעת הכנסת פועלים כו' פי' כשהפועלים נאספים לילך לשדה כל אחד למלאכתו זהו נקרא הכנסת פועלים וכשהן נפרדין זה מזה בערב וכ"א שב לביתו זהו נקרא הוצאת הפועלים ובח"מ סי' ק"ט הנוסחא במקצת ספרים איפכא בבוקר בשעת הוצאת הפועלים וכו' וכך הוא העיקר דבבוקר כשיצאו למלאכתן יאמר להן זילו סיירו לה ניהלי ובערב בשעת הכנסת פועלים לביתם נדכר ואמר ניזיל נשיילינהו אבל הר"ן כתב איפכא ומביאו ב"י ואיני מבין דבריו ואפשר שט"ס הוא:
והיכא שטעו בפחות משתות וכו' ומה שקשה על דברי רבינו בזה כתבתי יישובו בח"מ סי' ק"ט ס"י בס"ד וכן מה שקשה על מ"ש רבי' בשם רבי' האי היכא דטעה הלוקח דגם בזה המקח בטל בכל שהוא ולה"ר יונה קיים המקח וכו' מפורש בח"מ יישבו לשם במ"ש בס"ד ועיין עוד לשם בסי' קפ"ב ס"ט ובסי' רכ"ז מ"ש בס"ד: וכתב מהרש"ל בספר חכמת שלמה פרק אלמנה ניזונית על הך דשליח שמכר וטעה דהמכר בטל וז"ל ונראה בעיני אפילו לא ידע הלוקח שמכרו לו בתורת השליחות אפ"ה חוזר המקח דס"ס אין השליח יכול למכור מה שאינו שלו אבל אי קנה השליח וטעה דג"כ חוזר המקח בהא אי לא ידע המוכר שקנה בתורת שליחות זכה המוכר במה שבידו ועל השליח מוטל לשלם שהרי שינה מדעת בעלים והמוכר אינו חייב להחזיר כדמוכח בפרק גט פשוט בעובדא דאיתתא דא"ל זבין לו באחריות וכו' ועיין במ"ש הר"ן ר"פ האיש מקדש עכ"ל מיהו בח"מ סי' קפ"ב מבואר להדיא שאין חילוק בין קנה השליח וטעה ובין מכר לעולם אין המכר בטל אא"כ שהודיע ללוקח או למוכר שהוא שליח וע"ש וכן פסק לשם בש"ע:
ומ"ש וה"ר יונה כתב וכו' עד זכה המשלח ביתרון איכא לתמוה דמשמע דזכה ביתרון אפי' מכר שוה מנה במאתים והא ליתא שהרי הרא"ש בפרק אלמנה כתב וז"ל וה"ר יונה כתב דאם הותיר השליח דינו כאיניש דעלמא שמוכר את שלו וזכה המשלח ביתרון עכ"ל אלמא דלא עדיף ממוכר את שלו דקי"ל פחות משתות הוי מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות מקחו בטל וכ"כ בח"מ סימן ק"ט וסימן קפ"ב וסימן רכ"ז סעיף מ"ט ואפשר דהא דכתב כאן בסתם משום דכתובת אשה דינה לגבות מן הקרקע ולכן כתב בסתם משום דאיירי בקרקע דבשליח שנתאנה אפילו בקרקע מכרו בטל אפילו נתאנה בכל שהוא ואם נתאנה הלוקח המקח קיים אפי' נתאנה עד פלג ופלג בכלל ולכן כתב רבי' בסברת הר"י בסתם זכה המשלח ביתרון דמשמע אפי' ביותר משתות משום דבכתובה מיירי בקרקע אבל בח"מ מיירי במטלטלי ואכתי קשה דאמאי לא כתב רבי' דהסכים הרא"ש לדברי ה"ר יונה גם בח"מ בסימן רכ"ז לא הזכיר הסכמת הרא"ש אבל בסי' ק"ט ובסימן קפ"ב כתב רבי' שהסכים הרא"ש לדברי ה"ר יונה:
וששאלת על קרקע וכולי תשובה מרמה עשו וכו' פי' הבאים מצד היתומים רימו את האשה ואנסוה עד שמחלה להם הכתובה דכיון דכבר הכריזו עליה הב"ד היה להם לפרסם המחילה מיד וכיון שלא עשו כן אין ספק שהיה שם שחוק או היתול או הטעו את העדים וכמ"ש הרמב"ם והביאו רבי' בסי' שאחר זה ע"ש:
דרכי משה[עריכה]
(א) כתב הריב"ש סי' קע"ט דאם אחד נתמנה דיין ע"פ הורמנא דמלכא ומכר וטעה בין הוא בין שלוחו הוי כב"ד שטעה ועדיף טפי משאר השליח ב"ד וע"ש:
(ב) וכן הוא בר"ן פרק האיש מקדש דף תרל"ט ע"א דאם מכרו ב"ד ונתאנה הלוקח המקח קיים אבל אם שמו הקרקע לב"ח או לכתובה וטעה בשומא המכר בטל:
- ^ משו"ת הרא"ש.