ביאור הגר"א על אורח חיים יז
סעיף א[עריכה]
וקרא כו' — כר' שמעון, דסתמא דגמרא שם מ' ב' כוותיה, וכן בשבת כ"ה ב', ולא נקט שם שאר טעמים ומעייל נפשיה בפלוגתא, שמע מינה דהלכה רווחת היא. וכן בפרק ב' דברכות, אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה כו', ובגמ' שם י"ד ב' במערבא כו' כמה מעליא כו' הלכך אנן כו', ובקידושין ל"ג ב' תנו רבנן כו', ובשבת כ"ד ב' ההוא לאתויי כסות סומא כו'. וכן בזבחים י"ח ב' דחיק לאוקמי כולהו תנאי כר' שמעון, ואידך מאשר כו', תוס' שם ושם:
סעיף ב[עריכה]
נשים — ואף על גב דבירושלמי דקידושין, והביאו תוס' מ' ב' ד"ה משום: איזו היא כו' אמר ר' אילא כו', ואם כן אין ראיה מהנ"ל דגם רבנן סבירא להו כסות לילה פטור, גמ' דידן לא סבירא לה הא דירושלמי, כמו שכתבו שם מ"ג א', וגם סתמא דגמ' דקידושין הנ"ל דפטורות כר' שמעון.
ועבדים — חגיגה דף א' (?) וש"מ:
ומכל מקום כו' — כר"י ור"ש דנשים סומכות רשות. ואף על גב דסתם מתניתין דראש השנה ל"ב ב' דלא כוותייהו, מכל מקום מעשה רב בחגיגה ט"ז ב' ובעירובין צ"ו ב', וכן פסק הרמב"ם, דלא כירושלמי דברכות: אשתו של יונה הושבה ומיכל מיחו בה חכמים. ועיין לקמן סימן תקפ"ט סעיף ו:
ולברך כו' — ממה שכתוב בבבא קמא פז א: "מריש" כו', ואם איתא הרי הפסיד הברכות. אבל הרמב"ם סבירא ליה דאין רשאי לברך, כמו שכתב בפרק ג (הלכה ט) וכמו שכתב להדיא שם. וטעמו, דאין יכולין לומר "וצונו", דהא אף במה שמחוייבים מדרבנן פריך: והיכן צונו כו'? בפרק ב דשבת (כג.). ומסומא אין ראיה, דחייב מדרבנן, וראיה ממה שכתוב בפסחים קט"ז ב': סומא פטור כו' קסברי רבנן כו', ורוצה לומר: כיון דמחייבי מדרבנן, לכך יכולין להוציא דרבנן, כמו שאמרו בברכות כ' ב'. ולכך יכול לברך, כמו שאמרו בפרק ב דשבת ופרק ד דסוכה בנר חנוכה. ובמגילה כ"ד א', רבי יהודה אומר: כל שלא כו', הא ראה מוציא אחרים ידי חובתן. אבל אשה פטורה אף מדרבנן, כמו שכתוב בברכות שם ובסוכה ב' ב', ועיין תוס' בעירובין ובראש השנה שם והגהות מיימוניות פרק ג מהלכות ציצית:
הואיל כו' — מנחות מ"א א', "נהי" כו'. ועיין תוס' שם ד"ה הכל חייבים בציצית כו':
חייבין מספק — ראש השנה כ"ט א':
בלא ברכה — עיין מה שכתבתי בסימן תרפ"ח ס"ד:
ולפי כו' — דקיימא לן כר' יוסי ור' שמעון דאמרי נשים סומכות רשות. וסברא הראשונה סבירא לה כיון דסתם מתניתין דפרק ד דראש השנה כוותיה, הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם דמתניתין כמו שכתוב בפרק ד דיבמות וכמו שכתוב בעירובין צו ב לא רבי מאיר סבר כו':
סעיף ג[עריכה]
ודווקא כו' — ירושלמי שם: לא סוף דבר להתעטף, אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו כשורה בשעת קריאת שמע. הגהות מיימוניות. וגירסת המרדכי בסוכה שם: "...לפניו ואוחז בציצית כשורה" כו'. וזהו שאמר ויודע כו'. ועיין תוס' דערכין ב' ב' ד"ה היודע כו':