ביאור:תוספתא/שביעית/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק ב

ירקות ודינם בשביעית ולמעשר

(א)

מְרַבְּצִין משקים קצת שָׂדֶה עֶרֶב שְׁבִיעִית,

כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית.

ראו משנה ב, י. השדה אינו זרוע, אבל התפזרו בו זרעים בדרך הטבע והם יעלו ספיחים.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַף בַּשְּׁבִיעִית מְרַבְּצִין אוֹתָהּ,
כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה יְרָקוֹת לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
בְּצָלִים שֶׁנִּכְנְסוּ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית,
מְרַבְּצִין עֲלֵיהֶם מַיִם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נוֹחִים לֵעָקֵר.

(ב)

הַלּוּף שֶׁהֶעֱלָה תְּמָרוֹת שאינו באדמה, אבל הצמיח גידול מהבצל שלו בַּשְּׁבִיעִית,

לֹא יִטֹּל הֵימֶנּוּ בַשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

יתכן גם שמדובר בלוף של שנה ששית השתול באדמה, ראו משנה ה, ד.

בְּצָלִים שֶׁנִּכְנְסוּ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית,
אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
מְרַבְּצִין עֲלֵיהֶן מַיִם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נוֹחִין לֵעָקֵר.

(ג)

הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וּמֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.

ראו ראה"ש א, א. שם נזכר שראש השנה הוא המועד הקובע לנטיעה ואילו ט"ו בשבט – לעניין פירות האילן. כאן מפרטים את המשמעות לעניין שביעית ערלה ורבעי.

פָּחוּת מִכֵּן - לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה, וְאָסוּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.
פֵּרוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט,
אִם עָרְלָה - עָרְלָה, אִם רְבָעִי - רְבָעִי.

(ד)

פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מִמֶּנּוּ מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּר לְקַיְּמוֹ בַּשְּׁבִיעִית.

ראו משנה ב, ט.

אִם לָאו - אָסוּר לְקַיְּמוֹ בַשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשֵּׂר לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלַּשֹּׁקִי, בית השלחין
אֲבָל בְּשֶׁלַּבַּעַל - שֶׁמָּנַע הֵימֶנּוּ שְׁתֵּי מוֹרִיּוֹת מריעות, אריות, מורביעות, עונות: ירידות גשם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ.

(ה)
רַבִּי יוֹסֵה בֶּן כֻּפַּר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי:

השוו משנה ב, ח.
אם חלק מהירק השריש בשנה זו וחלק בשנה אחרת – קורא לכל המעשר מעשר עני ואחר כך קורא לו מעשר שני. כל חלק מהיבול עושר כך לפי חובתו, ואז פודה את המעשר השני ונותן הכל לעניים.

בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁזְּרָעוֹ לְיָרָק, וְחָשַׁב עָלָיו לְזֶרַע,
אֲבָל אִם זְרָעוֹ מִתְּחִלָּה לְזֶרַע,
וּמִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
אֵין מְעַשְּׂרִין הֵימֶנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר, וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר עָלָיו,
אֶלָּא כוֹנֵס גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ וּמְעַשֵּׂר הֵימֶנּוּ עָלָיו.
נִמְצָא מְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ עַל הֶחָדָשׁ, וּמִן הַיָּשָׁן עַל הַיָּשָׁן.
מַעְשַׂר עָנִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי - לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
נוֹטֵל אֶת הָעִשּׂוּר, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַעְשַׂר עָנִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
אִם זְרָעוֹ בַּתְּחִלָּה לְזֶרַע וְיָרָק, אוֹ שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע וְחָשַׁב עָלָיו לְיָרָק,
זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וִירָקוֹ בְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ.

(ו)
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

המחלוקת עצמה אינה לפנינו. נראה שההחלטה על השנה של הפול היא בראש השנה, ואם הוא במצב ביניים, של תרמילים רכים – חולקים הבתים לאיזו שנה שייך הזרע שלו.
הירק של הפול בכל מקרה מתעשר לפי זמן לקיטתו, אבל לזרע יש שלושה מצבים: פול שלא הנץ (לעתיד לבוא), פול שתירמל לפני ראש השנה (מחלוקת) ופול שעשה קצוצין גמורים (הבשיל לגמרי) לפני ראש השנה (לשעבר).

לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל
עַל הַגָּמוּר, שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר,
וְעַל שֶׁלֹּא הֵנֵץ,  לא הוציא ניצנים שֶׁהוּא לֶעָתִיד לָבֹא.
וְעַל מָה נֶחְלָקוּ? עַל הַתֻּרְמָל,
שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: לְשֶׁעָבַר.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶעָתִיד לָבֹא.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּיָּרָק:
פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְיָרָק,
אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּלְקָטוֹ לְאַחַר שָׁנָה,
מִתְעַשֵּׂר כֻּלּוֹ, וּבְשָׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ,
וּמִתְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יְרָקוֹ וּמִירָקוֹ עַל זַרְעוֹ.
אִם עָשָׂה קְצוּצִים גְּמוּרִין לִפְנֵי רֹאשׁ שָׁנָה,
זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וִירָקוֹ בְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ.

(ז)

הַשָּׁבָת  אניטו, anethum וְהַכֻּסְבָּר  גד, coriandrum שֶׁזְּרָעָן לְיָרָק,
אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּלְקָטָן לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
מִתְעַשְּׂרִין, וּבְשָׁעַת לְקִיטָתָן עִשּׂוּרָן,

וּמִתְעַשְּׂרִין מִזַּרְעָן עַל יְרָקָן וּמִירָקָן עַל יְרָקָן.

לשבת ולכוסבר שנזרעו לירק יש רק שני מצבים, התלויים בשאלה אם הביאו שליש גידולם לפני ראש השנה.
השבת נזרעת בדרך כלל לזרע, ואם זרע אותה כך – אינו חייב במעשר על הגבעולים, אבל שאר הירקות חייבים, כי אפילו אם התכוון לשם הזרע – בטלה דעתו, כי בדרך כלל הם נזרעים לירק.
הדין של השבת מופיע במעשרות ד, ה ביחס לכוסבר, ושם טוען ר' אליעזר שהשבת מתעשרת בכל מקרה גם זרע וגם ירק.

אִם הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ שָׁנָה,
זַרְעָן מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וִירָקָן בְּשָׁעַת לְקִיטָתָן.
הַשֶּׁבֶת שֶׁזָּרַע לְזֶרַע - מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע, וּפְטוּרָה זֵירִין גבעולים וְיָרָק;
זְרָעָהּ זֵירִין - מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְזֵירִין וִירָק.
כָּל יְרָקוֹת שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע - בָּטְלָה דַּעְתּוֹ,
יְרָקָן חַיָּב, וְזַרְעָן פָּטוּר.

(ח)

הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִית שֶׁזְּרָעָהּ לְיָרָק - בָּטְלָה דַּעְתּוֹ,

זְרָעָן חַיָּב, וִירָקָן פָּטוּר.

במקרים אלו הדין הפוך: אפילו אם זרע אותם לירק – בטלה דעתו.
פול שעורים ותלתן הם מיני תבואה וירק.

הַפּוּל וְהַשְּׂעוֹרִין וְהַתִּלְתָּן שֶׁזְּרָעָן לְיָרָק - בָּטְלָה דַּעְתּוֹ,
זְרָעָן חַיָּב, וִירָקָן פָּטוּר.

(ט)
הַשַּׁחֲלִים  תחלי, lepidium sativum וְהִגַּרְגֵּר בן חרדל, eruca sativa שֶׁזְּרָעָן לְזֶרַע - מִתְעַשְּׂרִין זֶרַע וְיָרָק.

ראו מעשרות ד, ה: השחלים והגרגר מתעשרים בכל מקרה גם על הזרע וגם על הירק.

זָרַע לִירָקָן - מִתְעַשְּׂרִין יָרָק וְזֶרַע.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

בְּצָלִין הַקִּיצוֹנִין שנבטו בקיץ שֶׁרִבְּצָן השקה אותם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

בהלכות א-ב התירו להשקות בצלים יבשים, אבל אם השקה בצל ירוק לפני ראש השנה – אסור בשביעית.

מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית,
וְאִם לָאו - אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה.

(י)

הָיְתָה שְׁנִיָּה, וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית - אֵין מְרַכְּנִין, שוברים את התפרחת לפני ראש השנה וְאֵין מוֹנְעִין מֵהֶן מַיִם,

כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַעְשַׂר עָנִי.

תקנה לטובת העניים, כדי להרבות מעשר עני.
את הריכון יכול לעשות ברגלו תוך דריכה על התפרחות, ואינו חייב לוודא שכולן הורכנו.

הָיְתָה שְׁלִישִׁית וְנִכְנְסָה רְבִיעִית - מְרַכְּנִין וּמוֹנְעִין מֵהֶן מַיִם,
כְּדֵי שֶׁיְּהוּא מַעְשַׂר עָנִי,
וּמֻתָּר לְרַכֵּן בָּרֶגֶל, וְכָךְ כָּל אָדָם נוֹהֲגִין.

(יא)

כָּל יְרָקוֹת שֶׁהֻקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה - מֻתָּר לְקַיְּמָן בַּשְּׁבִיעִית.

אִם הָיוּ דַּקִּין - אָסוּר לְקַיְּמָן, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

ראו לעיל הלכה ב.
וראו גם משנה ה, ג.

אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ אֶת הַלּוּף,
אֶלָּא מַנִּיחָן כְּמוֹת שֶׁהוּא.
אִם הָיָה צוֹמֵחַ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית - מֻתָּר.

(יב)
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשָׁרֵשׁ אֶת הַקִּינְרָס, kúnaros: ארטישוק אֲבָל גּוֹזְזָהּ בֶּעָלִין.

דין דומה לדין הלוף, בהלכה הקודמת.

אִם צָמְחָה לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית - מֻתֶּרֶת.

(יג)

הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית.

ראו לעיל הלכות ז-ח. לגבי הקטנית ראו מעשרות א, ג, שם מופיע קריטריון אחר.
לגבי פול ופולים גמלונים (חומוס) – ראו משנה ב, ז-ח.

וְאִם לָאו - אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְעָמִיר,
וְכֵן פּוּלִים הַגַּמְלוֹנִין וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶן,
מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמֻתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית.
וְאִם לָאו,
אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה.
אָמַר בֶּן עַזַּי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָה מִשֵּׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
אַף מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ
חָזַר רַבִּי עֲקִיבָה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְדִבְרֵי בֶּן עַזַּי.

דיור השדה

(יד)

אֵין מְלַקְּטִין עֲשָׂבִים מִגַּבֵּי זֶבֶל, מעל גבי הזבל שבשדה
אֲבָל מְלַקְּטִין הֵימֶנּוּ קִשּׁוֹשׁוֹת. קני קַשׁ

נוֹתְנִין עָלָיו קַשׁ אוֹ תֶּבֶן, כְּדֵי שֶׁיִּרְבֶּה,

מותר לטפל בערימות הזבל כמו בקומפוסטר.
ראו משנה ג, ב-ג.

נוֹתְנִין עָלָיו מַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּסְרַח,
וְעוֹדְרִין אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּח.
אֵין מוֹסִיפִין לֹא עַל הַמַּשְׁפְּלוֹת וְלֹא עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפְּלוֹת,
וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחֹת מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה.

(טו)
הַמְּדַיֵּר אֶת שָׂדֵהוּ עושה דיר בשדה - עוֹשֶׂה סַהַר מחיצות לדיר בֵּית סָאתַיִם.

השוו משנה ג, ד.

נִתְמַלֵּאת - עוֹקֵר מִתּוֹךְ הַסַּהַר, וְעוֹשֶׂה אַשְׁפַּתּוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין,
וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה סַהַר אַחֵר.
אָמַר רַבִּי יוּדָה: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים?
בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה צֹאנוֹ מוּעֶטֶת,
אֲבָל אִם הָיְתָה צֹאנוֹ מְרֻבָּה - אֲפִלּוּ בֵּית כּוֹר, אֲפִלּוּ בֵּית כּוּרַיִם מֻתָּר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר: תּוֹקֵעַ יָתֵד בָּאֶמְצַע,
וּמַקִּיף לוֹ אַרְבָּעָה סְהָרִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.
הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית סָאתַיִם - לֹא יַעֲשֶׂה כֻּלָּהּ סַהַר,
אֶלָּא מְשַׁיֵּר הֵימֶנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵה מַתִּיר.

(טז)

עוֹקֵר מִסַּהַר זֶה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ סַהַר אַחֵר,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר לָרִאשׁוֹן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.

(יז)

עוֹקֵר מִשָּׂדֶה זוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחְזֹר לָרִאשׁוֹן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.

(יח)

עוֹקֵר מִסַּהַר זֶה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ סַהַר אַחֵר,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵינוֹ לַחֲבֵרוֹ בֵּית שְׁמוֹנֶה סְאִין.
דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסְתַאי בֵּי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי יוֹסֵה בֶּן כִּפֵּר אָמַר מִשֵּׁם רַבִּי לִיעֶזֶר: בֵּית סָאתַיִם.
וּבֵית סָאתַיִם זוֹ - חוֹלֵב וְגוֹזֵז לְתוֹכָהּ,
וּמַכְנִיס וּמוֹצִיא דֶּרֶךְ עָלֵיהַָ. בתוך בית הסאתיים יכול להוביל את הצאן בכל דרך, כדי שיזבלו את כל השטח.

(יט)
בַּכֹּל עוֹשִׂין סְהָרִין:

הגדרות יכולות להיות גם מחבלים.
לגבי הקביעה שבשלושה טפחים לא עובר גדי ראו גם כלאים ד, ד, וכן ערובין א, ט-י.

בָּאֲבָנִים וּבַמַּחֲצָלוֹת בַּקַּשׁ וּבַקָּנִים וּבַקּוֹלָחוֹת, גבעולים קשים
אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי.

(כ)
אֵין מְדַיְּרִין ע"י גוי לֹא בַשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בְיָמִים טוֹבִים,

לעניין הטובה השוו משנה ד, ב. הברייתא אינה עוסקת דוקא בשביעית, אלא בהלכות שבת ויו"ט.

וְלֹא בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ בְטוֹבָה.
אִם בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן הצאן - אֵין מְסַיְּעִין אוֹתָן,
וְאֵין מֻתָּר לְהָשִׁיב שׁוֹמֵר וּלְנַעֵר אֶת הַצֹּאן.
אִם הָיוּ מְדַיְּרִין לַשַּׁבָּתוֹת וְלַמּוֹעֲדִים לכל השבוע או לזמן ארוך – מֻתָּר, להמשיך לדייר בשבת.
וּמֻתָּר לְהָשִׁיב שׁוֹמֵר וּלְנַעֵר אֶת הַצֹּאן.
רַבִּי אוֹמֵר: מְדַיְּרִין בַּשַּׁבָּת בְּטוֹבָה, לא בתשלום, אבל בהכרת תודה
בְּיוֹם טוֹב – בִּמְזוֹנוֹ, בעד מזון שנותן לשומר
בְּחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד - וַאֲפִלּוּ נוֹטֵל שְׂכָרוֹ.