ביאור:תוספתא/נדרים/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נדרים פרק חמישי

אסטרטגיות להתרת נדרים

(א)
הנודר מן הבית, מן העליה

לשון הבריתא מרמזת למשנה ז, ד, אבל היא מתיחסת להתרת "נולד" שבמשנה ט, ב. היא טוענת שאם השינוי היה לפני הנדר – הנדר בטל ואינו נחשב "נולד", למרות שהנודר לא ידע עליו.
במקרה של המדיר את אשתו האשה לא התחשבה בדבריו, ומתשובתו לר' יוסי התברר שהנדר היה נדר זירוזין בלבד, והבעל לא העלה בדעתו שיאלץ לגרש את אשתו.
ר' ישמעאל בר' יוסי ור' יהודה בו בתירא מציעים דרכים לפתיחת הנדרים, הקרובות לשיטת ר' עקיבא, אבל מרחיקות לכת ממנו: כמוהו הם מבססים את ההיתר על הטענה "אילו... לא הייתי נודר", אבל ר' עקיבא טען שצריך שידע דבר מה שלא ידע בזמן הנדר, ואילו הם מבססים את ההיתר על כך שהשתנה מצב רוחו ולמעשה מאפשרים להתיר כל נדר שהנודר מתחרט עליו.

וקודם לנדרו נודע ונודע שקודם לנדרו נפלו וכו' שנפלו לו בירושה או שניתנו לו במתנה
אמר 'אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר' הרי זה מותר
מעשה באחד שהדיר את אשתו שלא לעלות לירושלים
ובאת והעבירוה על נדרו ועלתה
ובא ושאל את ר' יוסי. אמר לו: אילו היית יודע שמבטלת את דבריך שלא בפניך - מדירה היית?
אמר לו: לאו, והתירו ר' יוסי
ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: אומרים לו 'אילו אחד היה מפייסך היית נודר?'
אם אמר לאו - ה"ז מותר
ר' יהודה בן בתירה אומר: אומרים לו 'אילו היה לך לב זה היית נודר?'
אם אמר לאו - ה"ז מותר.

נדרים שמקצתם מותר ומקצתם אסור

(ב)
ר' נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור

בנות שבע – ראו שביעית ה, א, "בנות שוח". לעניין בצלים כופרים ראו משנה ט, ח. לדברי ר' עקיבא ראו משנה ט, ו.

כיצד? נדר מן הכלכלה שהיה בנות שבע כנראה צנוברים בתוכה
אמר: 'אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה - לא הייתי נודר, אלא לשאר כלכלה'
הותר בבנות שבע ואסור בשאר הכלכלה
נדר מן הבצלים, אמר 'אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב - לא הייתי נודר, אלא משאר בצלים'
הותר בכופרי ואסור בשאר בצלים
עד שבא ר' עקיבה ולימד, שהנדר שהותר מקצתו - הותר כולו.

(ג)
כיצד? אמר 'קונם שאני נהנה לכולכם' והותר א' מהן - הותרו כולן

אפילו לאחר דברי ר' עקיבא יש נדרים שמקצתם מותר ומקצתם אסור, כגון ששהה יותר מכדי דיבור או שהתירו לו אחד מרשימה של מודרים. במקרה האחרון מותר מהאדם שהתירו לו עד סוף הרשימה, כי כל אחד נחשב תלוי בזה שלפניו, וראו משנה ט, ז.

'שאני נהנה לזה ולזה' והותר האמצעי - הימנו למטה מותר, הימנו למעלה אסור
'קונם שאני נהנה לפלוני', ושהה כדי דבור, וחזר ואמר 'לפלוני'
אסור בראשון ומותר בשני
כמה הוא כדי דבור? כדי שאלת שלום הרב לתלמיד. הזמן שתלמיד שואל בשלום רבו

נדר תלוי בנדר אחר

(ד)
'קונם שאני נהנה לפלוני ועוד לפלוני'

ראו משנה ט, ז: ההיתר של השני אינו משום שהותר מקצת הנדר, כי לכל אחד מהמודרים נחשב נדר נפרד - אלא משום שהשני תלוי בראשון.
בסוף הברייתא עוסקים במי שנדר הנאה מחכם שיתיר לו את הנדר: מתירים לו את הנדר של הראשון ונדרו מהחכם מותר מאליו כי הוא תלוי בנדר הראשון.

או שאמר 'לפלוני ופלוני - קונם שאני נהנה לו'
הרי אלו שני נדרים. הותר הראשון - הותר השני
הותר השני - לא הותר הראשון
'קונם שאני נהנה לפלוני ולכל מי שנשאלין לו עליו'
נשאלין לו על הראשון ואין נשאלין לו על השני.

נדרי שגגות

(ה)
נתכוון לידור בעולה ונדר בנזיר, בקרבן ונדר בשבועה - מותר

נדרי שגגות מותרים, ראו משנה ג, א. אבל קרבן ועולה הם זהים, וכן חרם והקדש.
אם נדר ונשבע ונזר גם יחד, או שאינו זוכר באיזו לשון השתמש – ניתן להפר את הנדר גם בלי להתכוון ללשון מסוימת.

בעולה ונדר בקרבן, בחרם ונדר בהקדש – אסור
נדר בנזיר, בקרבן ובשבועה - פותחין לו פתח אחד על כולם
אם אמר 'נדרתי ואיני יודע באיזה משניהם נדרתי' פותחין פתח אחד על כולן.

(ו)
הנודר מן העיר - נשאל לחכם שבעיר ואינו חושש שמא נשאל ע"פ עצמו

למרות שאין אדם נשאל על נדרי עצמו (נגעים ב, ה,) אם הנדר כולל קבוצת אנשים גדולה והחכם בתוכה – יכול החכם להישאל לו.
לדברי ר' יהודה בן בתירא ראו משנה ט, ט.
לסוף הברייתא ראו משנה ט, י.

מישראל - נשאל לחכם שבישראל ואינו חושש שמא נשאל ע"פ עצמו
ר' יהודה בן בתירה אומר: פותחין לו פתח לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו
אמר לו ר' ישמעאל: זכיתה בה ובכלים שעליה
כשמת מה היו אומרים לפניו? בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה
המלבישכם שני עם עדנים, המעלה עדי זהב על לבושכן. (שמואל ב א כד)