ביאור:תוספתא/אהלות/א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת אהלות פרק ראשון
[עריכה]התפשטות טומאת המת
[עריכה]אחד הנוגע אחד המאהיל ואחד המסיט - כולן מונין במת
ראו ספרי במדבר קל, שם המסיט אינו נטמא במת. |
האוכלין והמשקין והכלים - אין מיטמאין במשא המת
אמר ר' יוסי: כדרך זו אתה יכול לומר: כל המטמא במת טמא שבעה - טמא בזב טומאת ערב.
כל המטמא במת טומאת ערב - טהור בזב מכלום.
באיזה צד? אדם באדם שנים, ואחד בזב. כלים בכלים - שלשה במת, ושנים בזב
כלים אדם וכלים - ארבעה במת, ושלשה בזב
בד"א? בתרומה ובקדשים, אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד
ואין חייבים על טומאת מקדש אלא על המת בלבד.
אמר ר"ע: יש לי חמשה: השפוד התחוב באהל הכנוס בו...
אמרו לו: האהל והשפוד שם אחד הן.
מי נחשב "מת"?
[עריכה]העובד כוכבים שמת והבהמה, ובן שמנה, וכלי האוכלים חרס, והמשקין הנוגעין במת
וכשם שאבר מן המת ואבר מן החי שחסר עצם שאין בו עצם וגם לא כזית בשר באדם – טהור, כך בנבלות ובשרצים - טהור.
אבר שאין עליו בשר כראוי, באדם – טמא. בנבלות ובשרצים - טהור.
המוח - בין באדם ובין בבהמה, ובין בחיה ובין בעופות, ובין בנבלות ובין בטרפות
ובין בשקצים ובין ברמשין – טמא. וחייבין עליו משם פיגול נותר וטמא
ומטמא כזית במשא, וכעדשה במגע.
כללו של דבר - מוח הרי הוא כבשר לכל דבר.
תשעה בראש - והלחי עמהן. חמשה בארכובה: שנים מכאן ושנים מכאן, והפיקה באמצע.
ראו משנה א, ח. לעניין מספר קכ"ה ראו משנה ב, א. |
והיתר עולה מן המנין. חסר שאין בו אלא מאתים, ויתיר שיש בו מאתים ושמנים
כולן מצטרפים לקכ"ה.
החי ואין בו ממנין, שאין בו 125 עצמות ואין בו רובע עצמות או שאין בו רובע עצמות - טהור.