ביאור:פרשת קורח - יום א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כאמור במבוא לפרשת קורח , בפרשה זו נקהלו על משה ועל אהרן שלוש קבוצות שונות. הקבוצות אמרו להם (טז03): " רב לכם ! כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" . הטענה הזאת מבטאת את הנקודה המשותפת לכל שלוש הקבוצות: כל הקבוצות דרשו שיהיה יותר שוויון בעם ישראל: שוויון בין שבט לוי לשאר השבטים, שוויון בין אהרן לשאר שבט לוי, ושוויון בין משה לשאר העם.
(טז05) התשובה של משה מאד מוזרה: במקום להתייחס לדרישת השוויון, הוא אומר להם: "בוקר, ויודע ה’ את אשר לו , ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" - הוא מניח מראש שאין שוויון, שמישהו צריך להיבחר, והשאלה היא רק - מי ייבחר!
נראה לי, שמשה הבין שהחולקים עליו לא באמת רוצים שוויון: כל קבוצה רוצה את הכבוד והגדולה לעצמה. הדרישה לשוויון היא רק דרישה זמנית, שנועדה לאפשר להם לשתף פעולה ביניהם לצורך המחלוקת. המטרה של משה היא לחשוף את המניעים הנסתרים שלהם, ובכך לגרום להם להיפרד.
וכך מציע להם משה: "זאת עשו: קחו לכם מחתות, קורח וכל עדתו, ותנו בהן אש, ושימו עליהן קטורת לפני ה’ מחר. והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש ;" הוא מציע לקורח ולעדתו לעשות תחרות פנימית ביניהם, כדי שיחליטו מי מהם הוא הנבחר, מי מהם הוא הקדוש. בכך הוא כבר מכניס ביניהם פירוד ותחרות.
בהמשך דבריו של משה (טז07, סוף) טען משה שבעצם לא הוא מתנשא אלא קורח, ואומר: " רב לכם בני-לוי!" (כלומר: אל תגידו לי "רב לכם" אלא ל "בני-לוי!" בני-לוי שביניכם (קורח) הם המתנשאים! הם רוצים להיות כהנים! הם רוצים לקחת לעצמם הרבה כבוד וגדולה!).
3. הדברים עד כאן נאמרו לכל עדתו של קורח, אבל הם כוונו בעיקר אל הנשיאים - כדי להראות להם שקורח לא באמת רוצה שוויון אלא הוא מתכוון להתנשא עליהם.
2. בהמשך (טז08-11) פנה משה אל קורח (אל "בני-לוי" ), וניסה לשכנע אותו שיוותר על דרישתו להיות כהן, ושיסתפק במעמד המיוחד שיש לו בתור לוי (אם הוא לא יוותר הוא עלול להפסיד גם את זה – כי חבריו הנשיאים טוענים שלא צריך להיות מעמד מיוחד לשבט לוי): "ויאמר משה אל קורח: שמעו נא בני לוי! המעט מכם, כי הבדיל א-להי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה’ ולעמוד לפני העדה לשרתם ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי איתך, וביקשתם גם כהונה! לכן אתה וכל עדתך הנועדים -- על ה’; ואהרון מה הוא כי תלינו עליו?" . {משה מכנה את קורח "בני לוי" ברבים למרות שהוא רק אדם אחד; אולי מתוך כבוד לקורח הוא לא פנה אליו ישירות, אלא אל בניו. תופעה דומה ניתן לראות בויקרא י טז-יט: משה פונה לבני אהרן, כאשר הוא מתכוון לפנות לאהרן - אהרן עונה לו }.
1. בזמן שמשה דיבר עם קורח ובני לוי, דתן ואבירם "בני-ראובן" כנראה הלכו לביתם, ולכן משה היה צריך לשלוח שליחים (טז 12), לקרוא להם שיבואו גם הם לפני אוהל-מועד: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב" . אבל הם לא רצו לבוא ואמרו (טז 12 - 14): " "לא נעלה!" {כנראה שהם נמצאו במקום נמוך יותר מאוהל מועד} ". וכאן הם האשימו את משה בהאשמה מאד חמורה: כזכור, לפני שני פרקים (במדבר יד), בעקבות פרשת המרגלים, החליט הקב"ה שבני-ישראל לא ייכנסו לארץ-כנען אלא ימותו במדבר. אבל בני ראובן האשימו את משה, שהוא החליט זאת על דעת עצמו, כדי שבני ישראל יישארו תלויים בו והוא יוכל לשלוט בהם יותר בקלות :
- "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש" - לא מספיק שהרחקת אותנו מארץ כנען "להמיתנו במדבר – כי" (כדי ש) "תשתרר עלינו גם השתרר -" כדי שתוכל להיות שר ומושל עלינו,
-
- "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותיתן לנו נחלת שדה וכרם" - לא הבאת אותנו אל אף ארץ אחרת שאפשר להתיישב בה, כי לא רצית שלכל אחד תהיה נחלה פרטית, רצית שנישאר תלויים בך לעולם - ""
- "" לא מספיק שעשית את כל זה - אתה רוצה עכשיו גם להשפיל ולשעבד את האנשים ההם (קורח והנשיאים) ולכפות עליהם לעלות לפני אוהל מועד - " העיני האנשים ההם תנקר " "?!" - אבל אותנו לא תצליח לשעבד – אנחנו "לא נעלה!" (ראו פירוש מורחב ).
משה מאד נפגע מההאשמות האלו -- "ויחר למשה מאד" -- כי הוא מעולם לא עשה שום דבר לטובת עצמו. ולכן הוא פנה אל ה' ואמר לו:
- " אל תפן אל מנחתם " - אל המנחה שהם מקריבים במשכן החלופי שבנו לעצמם,
-
- הם לא צודקים - אני לא עשיתי שום דבר לתועלת עצמי - "לא חמור אחד מהם נשאתי,"
- וגם לא עשיתי שום דבר כדי להזיק למישהו - "ולא הרעותי את אחד מהם!"
מאמציו של משה להשלים עם קבוצה 1 (בני ראובן) נכשלו - הם לא הסכימו להשתתף ב'תחרות' שהוא הציע.
גם שאר החולקים לא הסכימו לעשות תחרות בינם לבין עצמם - הן דרשו שגם אהרן ישתתף בתחרות (כדי להוכיח שהם שווים לפחות כמוהו). ומשה נאלץ לקבל את הדרישה, והסכים לשנות את תנאי התחרות (טז 16 - 17) "ויאמר משה אל קורח: 'אתה וכל עדתך היו לפני ה’, אתה והם ואהרון , מחר. וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת, והקרבתם לפני ה’ איש מחתתו, חמישים ומאתיים מחתות; ואתה ואהרון איש מחתתו'" .
התחרות התבצעה ביום המחרת, כלומר ביום השני.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 7 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-11-01.
קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/prjt_qorx_1