ביאור:נדרים לג א - מעומד

עמוד קודם – תלמוד בבלי – מסכת נדרים – עמוד הבא

גמרא

• והא מן מאכל נדר?

אמר רבי שמעון בן לקיש, באומר: הנאת מאכלך עלי.

אימא שלא ילעוס חיטין ויתן על מכתו?

אמר רבא, באומר: הנאה המביאה לידי מאכלך עלי.

• אמר רב פפא: שק להביא פירות, וחמור להביא עליו פירות, ואפילו צנא בעלמא, הנאה המביאה לידי מאכל הוא.

בעי רב פפא: סוס לרכוב עליו, וטבעת ליראות בה, מהו? מיפסק ומיזל בארעיה, מאי?

תא שמע: אבל משאיל לו חלוק וטלית, נזמים וטבעות.

היכי דמי? אילימא שלא ליראות בהן, צריכא למימר? אלא לאו אפילו ליראות בהן, וקתני: משאילו?

לא, לעולם שלא ליראות; ואיידי דקתני רישא לא ישאילנו, תנא סיפא משאילו.

מתניתין

וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש, מקום שמשכירין כיוצא בהן – אסור.

גמרא

• מכלל דרישא, אף על פי שאין משכירין.

מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא^[1].

מתניתין

• המודר הנאה מחבירו,

שוקל לו את שקלו, ופורע את חובו, ומחזיר לו את אבידתו.

מקום שנוטלין עליה שכר, תיפול הנאה להקדש.

גמרא

• אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי.

מאן תנא? אמר רב הושעיא: זו

ר"ן

• והא מן מאכל נדר – וכיוון שכן, למה ייאסר?
• דאמר הנאת מאכלך עלי – דכיוון שהוסיף ואמר הנאת המאכל, הרי אסר על עצמו כל מה שגורם אותו. וקרי ליה מאכלך, משום דבגרמת הנאה שלו הוא מתוקן. והוה סלקא דעתך הכי, דאי לא, מאי מיקרי הנאת מאכל?
• ואימא שלא ילעוס חיטים ויתן על גבי מכתו – דהנאת מאכל לא משמע אלא שלא יהנה מגוף המאכל עצמו, ולאסור אפילו הנאת המאכל אמר הנאת מאכלך, ואכתי לישתרי^[2].
• אמר רבא באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי – איכא מאן דאמר דבכהאי גוונא, אסור בין בלעיסת חטים על גבי מכתו, בין בנפה בין בכברה. ואין נוח לי, דבכלל הנאה המביאה לידי מאכל לא משמע נתינת חטים לעוסין על גבי מכתו. אלא הכי הוי פסקא דמילתא, דאי נדר ממאכל, אינו אסור אלא באכילה בלבד, ומותר בכל דבר אחר. אמר: "הנאת מאכלך עלי", אסור באכילה, ואסור ללעוס חטים על גבי מכתו; אבל לשאול ממנו נפה וכברה שרי. אמר: "הנאה המביאה לידי מאכל עלי", אסור באכילה, ואסור לשאול נפה וכברה. מיהו ללעוס חיטין וליתן על גבי מכתו שרי. כך נראה בעיני.
• שק להביא עליו פירות וכו' הנאה המביאה לידי מאכל הוא – דלא תימא לא מקריא הנאה המביאה לידי מאכל, אלא לתקן המאכל בנפה וכברה, אבל להביא אליו המאכל בלבד בשק וחמור שרי; קא משמע לן רב פפא.
• צנא – סל.
• סוס לרכוב עליו וטבעת ליראות בה מיפסק ומיזיל בארעיה מאי – דמי אמרינן, נהי דהקרבת המאכל אליו מקרי הנאה המביאה לידי מאכל, אפילו הכי להקריב עצמו למאכל, כמפסק ומיזיל בארעיה כדי שיהיה שם מהרה, לאו הנאה המביאה לידי מאכל היא; דשאני התם שעשה במאכל עצמו. וכן נמי סוס לרכוב עליו [וטבעת] ליראות בה, כדי שייראה כאדם חשוב כשירכוב על סוס ותהא טבעת על ידו, ובשביל זה יתנו לו מנה יפה, כי האי גוונא גרמא בעלמא הוא.
• אילימא שלא ליראות בהן צריכא למימר – דשרי במודר מאכל, כיוון דאין משכירין בהן כיוצא בהן, פשיטא. אלא לאו אפילו ליראות בהן, וקתני משאילו, אלמא גרמא דמאכל שרי. וכל הני דבעי רב פפא, גרמא בעלמא נינהו.
• איידי דקתני רישא לא ישאילנו – לאשמועינן דנפה וכברה, כלים שעושין בהם אוכל נפש הן, וכמו שפירשתי במשנתנו, תנא סיפא משאילו.
• ולענין הלכה, בעיא דרב פפא לא איפשיטא, הילכך נקטינן בה לחומרא.

מתניתין

• מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור – אפילו במודר מאכל, דהאי מודר מאכל דמתניתין, הא מוקמת ליה בגמרא באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי. והני, כיוון דרגילין להשכירן, וזה משאילו בלא שכר, הנאה המביאה לידי מאכל היא, שהרי בדמי השכירות שמחל לו יקח מאכל.

גמרא

• מכלל דרישא – דהיינו לא ישאילנו נפה וכברה, אף על פי שאין משכירין; דמאי דשרי בחלוק וטלית נזמים וטבעות, אסרינן בנפה וכברה.

מתניתין

• שוקל לו את שקלו – המדיר למודר. וכן פורע לו חובו. ובגמרא מפרש טעמא.
• ומחזיר לו אבידתו – דלא מידי יהיב ליה, אלא מידעם דנפשיה קמהדר ליה.
• מקום שנוטלים עליה שכר – דהיינו אם היה מחזיר בטל מן הסלע, דבכי האי גוונא מחייב בעל אבידה ליתן לו שכר, כדאיתא באלו מציאות (בבא מציעא ל ב).
• תפול הנאה להקדש – אם אין מחזיר רוצה לקבל השכר, יתננו מודר להקדש; שאילו היה מוחל לו מדיר, נמצא מהנהו.

גמרא

• אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי – אשוקל לו שקלו ופורע לו חובו קאי, דלהכי שרי, משום דלאו מידי יהיב ליה, אלא שמסלק המלוה מעליו. ומשום הכי נמי שוקל לו שקלו, דהא לא מהני, דבלאו הכי יש לו חלק בקרבנות ציבור, כדתנן (כתובות קח א; בבא מציעא נח א): תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות. מאי אמרת? הא קא מהני ליה, דפרע חובו? אברוחי ארי הוא ושרי.
• אמר רבי אושעיא הא מני חנן היא – דסבירא ליה שהמפרנס אשת חבירו, שפורע לו חוב מזונותיו, הניח מעותיו על קרן הצבי, משום דלא חשיב מהני, אלא מבריח ארי בעלמא.

הערות ושינויי נוסחאות:

1. דאמר: אפילו ויתור אסור במותר הנאה, וכנ"ל נדרים לב ב.
2. השאלת נפה וכברה