ביאור:משלי י יד
משלי י יד: "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה."
תרגום מצודות: חכמים - אף את הדעת הם צופנים (מסתירים) לבל היגלות כי אם להראוים לה, בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת; אבל פי כסיל יגיד דבר אשר המחיתה (שבירה) קרובה ומעותדה לבא בעבורו, ואינו חושש.
תרגום ויקיטקסט: אנשים חכמים נוהגים להצפין (להסתיר ולשמור) את המידע שברשותם, כך שיגיע ליעדו ולא ייפול לידי האויב; אולם פיו של האויל (השטחי) מגלה את כל הסודות והורס את חומת ההצפנה, כמו מחיתה (הריסת חומת-ההגנה) הקרובה ומגנה על העיר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י יד.
דקויות
[עריכה]יצפנו
[עריכה]בדברי המפרשים ניתן למצוא את שתי המשמעויות של השורש צפנ:
1. הסתרה: "יצפנו דעת - אף הדעת מסתירים, לבל היגלות כי אם להראויים לה, בחשבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת" (מצודת דוד, ודומה לזה מלבי"ם).
2. שמירה: "יצפנו דעת - ישמרוהו בליבם שלא ישכחוהו" (רש"י).
ולענ"ד יש לפרש את הפסוק על-פי שתי המשמעויות יחד: החכמים מעבירים מידע מסווג בצורה מוצפנת, וכך שומרים עליו שלא יגיע לידי האויב.
כמו שבמלחמה עם אויב חיצוני ישנם סודות בטחוניים, שנמסרים רק למעטים כדי שלא יתגלגלו לידי האויב, כך גם במלחמה הפנימית של האדם עם הרע שבתוכו, ישנם סודות שעדיף שלא יגיעו לידיעתו של יצר הרע. אם אדם יגלה שישנה דרך נוחה לעבור עבירה, הדבר עלול לחזק את יצר הרע שלו ולהכשיל אותו. לכן, המורים החכמים נזהרים ואינם מגלים "סודות צבאיים" במלחמה זו לאנשים שאינם זקוקים להם: הם מעבירים מידע בצורה מוצפנת, כך שכל אחד מהתלמידים יבין את מה שהוא צריך להבין; כך הם שומרים על המידע, שלא יחזק את ה"אויב" שבנפש.
כך מספרים על הבעל שם טוב, ששני חסידים נכנסו אליו ודיברו איתו, וכשהם יצאו התברר להם שכל אחד שמע משהו אחר ולא שמע את מה שהבעש"ט אמר לשני, והדברים שכל אחד שמע היו בדיוק מה שהוא היה צריך לשמוע (שמעתי מאהרן אריאל לביא).
מיהם החכמים ומיהו האויל?
[עריכה]1. מורים: מורים חכמים יודעים להעביר את ידיעותיהם בצורה מוצפנת, כך שכל אחד יבין מה שהוא צריך להבין; אולם מורים אוילים אינם יודעים לסווג את המידע בהתאם לרמתם של התלמידים, וכך גורמים מחיתה והרס לנפשם.
2. תלמידים: חכמים = היודעים ללמוד; חכמים יצפנו דעת = החכמים, כאשר יש להם הזדמנות ללמוד ולקבל עצות מהזולת, צופנים ומצניעים את הידע הנוכחי שלהם כדי שיהיו פנויים ללמוד דברים חדשים, וכן צופנים ושומרים היטב את הידע החדש שקיבלו. ולעומתם: ופי אויל מחיתה קרובה = האויל, כאשר מישהו מנסה ללמד אותו או לתת לו עצות, מדבר בלי הפסקה. במקום ללמוד דברים חדשים, הוא מתפאר בדברים שהוא כבר יודע; במקום להקשיב לקבל עצות שיעזרו לו להתקדם בעתיד, הוא מסביר ומתרץ מדוע לא הצליח להתקדם בעבר.
מחיתה
[עריכה]1. השורש חתת משמעו שבר, והמילה מְחִתָּה נזכרת פעמים רבות כניגוד של מבצר, מעוז או מושגים אחרים הקשורים לשמירה או בנין (ירמיהו יז17, תהלים פט41, משלי י15, משלי י29, משלי יג3, ישעיהו נד14). ומכאן: מחיתה = שבירת חומת-ההגנה. ובפסוקנו, בהתאם לפירוש 1 למעלה, ההצפנה מסמלת חומה של סודיות מסביב למידע המסווג, והמחיתה מסמלת את הריסת ושבירת חומת הסודיות.
2. ויש שפירשו, שהמשמעות המקורית של מחיתה היא חפיר שהמגנים חופרים מסביב לחומה, כדי להכשיל את האויבים המנסים להתקרב אליה (ע"פ "דעת מקרא" על משלי י15). ובפסוקנו: חכמים צופנים ושומרים את ידיעותיהם בליבם, המשול למבצר; ופיו של האויל הוא כמו חפירה סביב המבצר, המונעת ממנו לגשת אל המבצר וליהנות מהידיעות השמורות שם.
- אולם, על-פי הפסוקים שהובאו למעלה, שבהם מחיתה מנוגדת להגנה ובניה, מסתבר יותר שהמחיתה היא שבירת החומה, כבפירוש 1.
הקבלות
[עריכה]פתיחת השפתיים נמשלה למחיתה (- הריסת חומת-ההגנה) גם ב(משלי יג ג): "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ"*וב(משלי יח ו): "שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב, וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא; פִּי כְסִיל - מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-14