ביאור:מלכים ב ט יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
(מלכים ב ט יא): "ויהוא יצא אל עבדי אדוניו. ויאמר לו: השלום? מדוע בא המשוגע הזה אליך?"
בביאורנו לפסוק ה נתבאר, כי אין זה סביר שאיש מן השרים או יתר הנוכחים בחמ"ל הפיקודי הבכיר ברמות גלעד הכיר את הנער השליח של אלישע, שמן הסתם לא הרבה להסתובב בחוגים אלו. מדוע, אם כן, התעורר חשדם עכשיו? מדוע הם חוקרים את השר הבכיר שביניהם? מדוע הם פתאום מכנים את הנער השליח "משוגע"?
התשובה טמונה בהתנהגותו של הנער, המתוארת בפסוק הקודם. הנער אינו מבזבז זמן: מיד עם כניסתו לחדר הפנימי, בו הוא נמצא ביחידות עם יהוא (אמנם הפסוק אינו אומר אלא (מלכים ב ט ו): "ויבוא הביתה", אולם סביר שהפסוק מקצר וסומך עלינו שנבין כי מן הסתם קיים הנער את ציווי אלישע (מלכים ב ט ב): "והביאת אותו חדר בחדר"), הוא שולף בזריזות את פך השמן ומושח את יהוא ללא הקדמות כלשהן, ומוסר לו את דברי הנבואה: "כה אמר ה' אלהי ישראל... ואין קובר", ובלי להמתין אפילו רגע (מלכים ב ט י): "ויפתח הדלת וינוס". בכך קיים הנער את מצוַת אלישע (מלכים ב ט ג): "ואמרת: 'כה אמר ה', משחתיך למלך אל ישראל' ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה". הנביא בפירוש מצווה את נערו לנהוג בחיפזון, לא להתמהמה לרגע.
אין ספק כי אילו לא היה נער הנביא נוהג כך, היה מעוכב ונתפס בידי אחד השומרים ומובא לחקירה צולבת בפני השרים, שהיו חוקרים אותו ולא את יהוא. זה היה מביא לחשיפת ה"קשר" טרם זמנו ולהכשלתו.
אולם, בכך הוברר לכל הנוכחים שראו אותו נמלט על נפשו בבהלה (אולי היה אצן מוכשר, כדוגמת אחימעץ בן צדוק הכהן), כי אין הוא נער שליחויות רגיל, ולא שליחות שגרתית היתה בפיו. מכיוון שאת הנער, שכבר לא היה שם, לא יכלו כבר לחקור, לא היתה להם ברירה אלא לחקור את יהוא בן נמשי עצמו.
הוא ניסה להתחמק ולטעון שהאיש הוא, כדבריהם, "משוגע". אולם הם ראו אותו גם בבואו אל חדר ההתייעצויות. אז הפגין התנהגות שגרתית לחלוטין, שלא ניכרו בה שום סימני שיגעון. לכן סתרו נמרצות את דבריו: "שקר! הגד נא לנו".