ביאור:מ"ג דברים יד יב
וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם[עריכה]
וזה אשר לא תאכלו מהם. לאסור את השחוטה:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] (...) ולרבותינו עוד מדרשים (חולין סג:) למה נשנו, בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה. ועוד מדרש (ספרי צח, קידושין נז.) בכל צפור טהורה תאכלו, להתיר משולחת של מצורע, וזה אשר לא תאכלו מהם, לאסור את השחוטה. קבלו כן לרמוז ב"כל צפור טהורה" שהצפור שלא קבלה טומאה מותרת, וטומאת המצורע לא תדבק בחיה, שאין בעלי חיים בבהמה ובעוף מקבלים טומאה בנוגעם במת או בשרץ, אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה, ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה, והיא בכלל תועבה כי אכילתה נתעבת:
הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה:[עריכה]
הנשר. התחיל בנשר מפני שהוא מלך בעופות שנאמר (איוב לט, כז) אם על פיך יגביה נשר אם על פיך ס"ת מלך:
הנשר. אינו אותו שקורין אייגיל"א בלע"ז אנש"ר בערבי שהרי לאגיל"א יש לו אצבע יתירה ונשר מפרש באלו טרפות שאין לו שום סימן טהרה:
[מובא בפירושו לפסוק י"ג] והראה וגו' למינה. נראה שכל מין מהכ"ד (חולין ס"ג.) שיש בו מינים הרבה ומשונים אמר בהם הכתוב למינהו למיניהם וכל שאין בו אלא מינים מועטים ודומים קצת אינו אומר למינו, והראיה כי נשר לא נאמר בו למינו ואומר בגמ' (חולין ס"א.) על עוף אחד שאינו ניכר שהוא נשר שחוששין שהוא מין נשר, הרי שיש לנשר מינים ואף על פי כן לא אמר הכתוב למינו: