ביאור:מ"ג דברים יד ג
לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה:[עריכה]
כל תועבה. (חולין קיד) כל שתעבתי לך כגון צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר שתעבתי לך כל מום לא יהיה בו ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום. בשל בשר בחלב הרי דבר שתעבתי לך הזהיר כאן על אכילתו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "הקדמה לכל הפרשה. מהי מהותם" וכו']
כל תועבה. כל דבר שהוא נתעב לנפש הטהורה כמו שרץ הארץ:
ודרשו רז"ל לא תאכל כל תועבה, כל שתעבתי לך הרי בבל תאכל, כגון בשל בשר בחלב, הרי זה דבר שתעבתי לך והרי הוא בבל תאכל:
לא תאכל כל תועבה. הנה רצה להוסיף ביאור במאכלים האסורים, ולכך אמר "לא תאכל כל תועבה" להגיד כי כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורה. וענין כל תיעוב, שנאה ומיאוס, כענין כי נתעב דבר המלך (דהי"א כא ו), כל אכל תתעב נפשם (תהלים קז יח), כי המאכלים האסורים גסים יולידו עובי ואטימות בנפש, כאשר הזכרתי במקומו (שמות כב ל). ועל כן אמר עוד (פסוק כ) כל עוף טהור תאכלו, להגיד כי אלה אשר אסר נתעבים והשאר טהורים וראויים לנפש טהורה: ובספרי אמרו רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו, אלו חגבים טהורים, וכל שרץ העוף (פסוק יט), אלו חגבים טמאים, ויפה אמר: והנה טעם הכתוב כי הזכיר לאסור כל שרץ העוף והם ההולכים על ארבע, וחזר ואמר כל עוף טהור תאכלו, להתיר מהם אשר לו כרעים ממעל לרגליו הארבה והסלעם והחרגול והחגב, ולא הוצרך לפרש זה שכבר הוזכר (ויקרא יא כא כב). אבל הזכיר בכלל דרך קצרה כל עוף טהור תאכלו, כלומר אלו הנזכרים מאכלים נתעבים ושאר העופות למיניהם למרביתם תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו: והנה כלל כל הנאסרים לנו שהם כלם תועבה. ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש, כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת, אבל הזכיר סימני הבהמה והחיה והדגים והעופות והנבלה, להודיעך שגם הם מתועבים לנפש. ולא הזכיר הטרפה, שאיננה תועבה, אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית שלא יזיק באוכליו: ולרבותינו עוד מדרשים (חולין סג:) למה נשנו, בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה. ועוד מדרש (ספרי צח, קידושין נז.) בכל צפור טהורה תאכלו, להתיר משולחת של מצורע, וזה אשר לא תאכלו מהם, לאסור את השחוטה. קבלו כן לרמוז ב"כל צפור טהורה" שהצפור שלא קבלה טומאה מותרת, וטומאת המצורע לא תדבק בחיה, שאין בעלי חיים בבהמה ובעוף מקבלים טומאה בנוגעם במת או בשרץ, אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה, ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה, והיא בכלל תועבה כי אכילתה נתעבת:
לא תאכל כל תועבה. יזהיר על איסור המאכלות כי הוא מגדר הקדושה שהזכיר כי עם קדוש, כי הוא קדוש בפה ובמעשה.
לא תאכל כל-תועבה. הנה קודם מתן תורה נודע הבדל בין טמא לטהור, כמבואר בענין נח. מכל מקום כשהתיר האל יתברך לנח ובניו אכילת בעלי חיים (בראשית ט, ג), לא הבדיל בין טמא לטהור (שם). אמנם אתה בהיותך "קדוש" ו"סגלה מכל העמים", אין ראוי לך להיות נזון מן הטמא ומתעב להדמות למזגו.
לא תאכל כל תועבה. יזהיר על איסור המאכלות כי הוא מגדר הקדושה שהזכיר כי עם קדוש, כי הוא קדוש בפה ובמעשה.
לא תאכל כל-תועבה. הנה קודם מתן תורה נודע הבדל בין טמא לטהור, כמבואר בענין נח. מכל מקום כשהתיר האל יתברך לנח ובניו אכילת בעלי חיים (בראשית ט, ג), לא הבדיל בין טמא לטהור (שם). אמנם אתה בהיותך "קדוש" ו"סגלה מכל העמים", אין ראוי לך להיות נזון מן הטמא ומתעב להדמות למזגו.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] מכל העמים אשר על פני האדמה. וסמיך ליה לא תאכל כל תועבה. לומר לך שלא יתערבו עם האומות והאומות נמשלו לבהמות.
[מובא בפירושו לפסוק ב'] וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים וכל רואיכם יכירו אתכם כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי ואם אתה עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש: