ביאור:מ"ג בראשית ז טו
וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים:
[עריכה]מתי באו אל התיבה? האם באו לבד אל התיבה או שנח הביא אותם? (ועיין בפרק ו' פסוקים י"ט, כ, ובפרק זה פסוקים ב', ח', ט"ו)
אבן עזרא
והפלא שבאו כלם מעצמם שנים שנים:
רמב"ן
וטעם ויבאו אל נח אל התיבה. להודיע שלא נאספו אליו כלל ולא באו עד עצם היום ההוא שהיה הגשם, ובא הוא בתיבה, כי האל הוא צוה, ורוחו הוא קבצן ברגע אחד:
רבינו בחיי
ויבאו אל נח אל התבה. נמשך אל בעצם היום שהזכיר שכל, המינין שנים מכל מין ומין באו אליו מעצמם אל התיבה, וביום ההוא נאספו כלן כי כן היה הרצון לפניו יתברך, ואי אפשר להיות זה אלא בדרך נס:
העמק דבר
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ומ"ש הרמב"ן כי מה שלצורך קרבן הביא נח ולא בא מעצמן אינו ברור ומחלוקת הוא בגמ' זבחים קי"ו מנא הוי ידע ומפרש ר"ח דסימן בקליטת התבה. ר' אבהו א' והבאים מאיליהן הרי א"א לדלא כהרמב"ן: